"חלום חיי היה לעשות את זה, והצלחתי – הגשמתי את ייעודי"

אחד השינויים הבולטים שאליהם הובילה מגפת הקורונה הוא השדרוג הטכנולוגי שהתפתח מהאילוץ לשהות בבית. 'פגישה' כבר אינה שם נרדף לנוכחות של כמה אנשים בחלל משותף, ועבודה מהבית כבר לא מוגדרת פריבילגיה חריגה ויוצאת דופן. המשבר השפיע גם על עבודתו של מנחם גרנית, עיתונאי, מרצה בחוג לתקשורת במכללת הדסה ושדרן רדיו, שמימש את מה שחשבו בעבר שלא יעבוד: לשדר מהבית.

"כמו מלחמת העולם, אני חושב שהקורונה תשנה פה הרבה דברים", הוא אומר בריאיון ל"שומרי הסף". "אפשר לראות כבר עכשיו את המהפכה הטכנולוגית בחסות הקורונה. בעולם הטלוויזיה והרדיו אנחנו רואים שלא חייבים להיות באולפן כדי לשדר. גם ביום שאתה לא יכול ללכת לעבודה – אתה עדיין יכול לעבוד. אני מאמין שהעולם יאמץ את זה ועולם התקשורת בפרט".

גרנית מספר: "בשבועות הראשונים של הקורונה השמיעו שידורים חוזרים של התכניות שלי כי נמנע ממני להגיע לתחנה. אז גייסתי את כישורי העבר שלי כטכנאי – ובניתי לי אולפן קטן בבית. יש שיר של אריק 'אוהב להיות בבית'. אני כמוהו, מאוד אוהב להיות בבית, גם אם בענייני השידור היה קצת יותר קשה".

הגשים את החלום 

גרנית נולד באוקטובר 54' בתל אביב. הוא החל את עבודתו ברדיו ב-1972 בתור טכנאי בקול ישראל, והתקדם מהר לעריכת תכניות מוזיקה ולתפקידי ניהול בתחנות רדיו שונות. כיום הוא משדר ב"כאן" 88 שתי תכניות מוזיקה – "אלבום לאי בודד" ו-"33 ושליש".

"התחלתי לשמוע רדיו בגיל חמש", הוא מספר על הרגעים שבהם הבין שמבחינתו – העבודה שלו היא גם צורך. "הייתי מחובר למוזיקה כמו לאינפוזיה. כצרכן מוזיקה הייתי שומע הרבה מאוד תחנות רדיו, וכשהייתי בן חמש והוריי ירדו מהארץ לאוסטרליה למשך ארבע שנים, צרכתי גם רדיו אוסטרלי. שם נחשפתי למוזיקה לועזית, במיוחד אמריקאית ובריטית".

"כשהשתחררתי מהצבא מצאתי עבודה כטכנאי בקול ישראל. הייתי יושב במעבדה ומתקן מכשירי שידור. בשלב מסוים גילו שיש לי אהבה מאוד גדולה למוזיקה. בחיים צריך טיפת כישרון והרבה מזל, ובדיוק באותו הזמן מישהו מהעורכים טס לחו"ל, והתחלתי לערוך תכניות מוזיקה. ב-1976 קמה רשת ג', שם קיבלו אותי כבר לעורך תכניות מוזיקה במשרה מלאה. אני חושב שהצלחתי בתפקידי כי תמיד חיפשתי את המעבר: מי הזמר? מה עומד מאחורי השיר? וככה התחלתי לראיין גם זמרים ולא רק להשמיע את השירים שלהם. חלפו להם השנים והתמחיתי בתחומים רבים בעולם התקשורת. הייתי הראשון ששידר הופעות חיות בארץ ובעולם. היה לי חלום והגשמתי אותו. חלום חיי היה להיות עורך תכניות מוזיקה ברדיו והצלחתי".

ואולם, ימי השיא של ההאזנה לרדיו חלפו, וכיום ניכרת הירידה ברייטינג של התכניות השונות. ואולם, את גרנית זה לא מרתיע ולא מלחיץ. "אם אני מסתכל אחורה לימים שבהם הטלוויזיה הגיחה לעולם, אז אמרו שתיאטרון ימות. כל פעם שמשהו חדש צץ אז המדיום הקודם לו נמצא בסכנה. עם זאת, כל תחנה שמכבדת את עצמה מחזיקה גם בערוץ יוטיוב, דף פייסבוק, וטוויטר. אני בעצמי מפרסם את כל התוכניות שלי ברשתות החברתיות ומעלה תכנים. מה שחשוב בעיני ברדיו, ומבדיל אותו מהשאר הפלטפורמות, זה הקשר האישי. כיף לשמוע קול אנושי מדבר אליך בין השירים. הרי אם לא היינו שומעים אותו, מה היה ההבדל בין תחנת רדיו לאפל מיוזיק? יש גם כמה יתרונות ברדיו, הוא יותר רלוונטי בענייני האקטואליה. בנוסף, אנחנו לא חייבים לשבת מול מסך לצפות או לקרוא, הרדיו מתנגן ברקע ואנחנו פנויים לעשות עוד דברים".

"אני חושב ששדרן רדיו צריך להיות חבר שלך. אתה צריך לדבר אל מישהו ולהרגיע אותו. בסוף כל שידור אני מבקש מהמאזינים שלי לשמור על עצמם. אני נותן להם את התחושה שאכפת לי מהם אישית".