מסתבך עם סלבס, "חוקר" פרשות רצח: מי אתה דניאל עמרם

אל תרגישו לא בנוח אם השם דניאל עמרם לא אומר לכם דבר, כנראה שאתם פשוט כבר לא בגיל הנכון. עמרם, שרק לאחרונה הוגדר כאחד הצעירים המבטיחים מתחת לגיל 40 ברשימה של אתר ice, הוא בן 25 בלבד, חרדי לשעבר וכעיתונאי רשת הוא מתפעל עמודי טיקטוק, אינסטגרם וטלגרם שמונים יחד מאות אלפי עוקבים. הוא מתעסק לרוב בנושאים שהתקשורת הממוסדת עוסקת בהם פחות, ולדבריו – זהו מפעל חייו.

את החשיפה הראשונה שלו קיבל עמרם לאחר שעורר מהומה לא קטנה. ב-2018 הוא תיעד את עצמו שורף תפילין ובראיון ברדיו טען שעשה זאת כמחאה על הכפייה הדתית שעבר בביתו הליטאי ועל הכפייה שלדבריו קיימת במדינה. מאז עברו הרבה מים מתחת לגשר, ובינתיים עמרם מתעסק פחות בפרובוקציות ויותר בחדשות, כפי שהוא רואה אותן לנכון.

עמרם רואה את עצמו כעיתונאי או תחקירן אשר האג'נדה שלו היא להתעסק במה שחשוב לו, ובחדשות שלטענתו באמת מעניינות את הציבור. בשיטוט קצר בערוץ הטלגרם שלו ניתן למצוא סיפורים חדשותיים מגוונים במיוחד העוסקים בבידור מחד, ומאידך – גם בסוגיות פליליות כגון רצח. כך למשל ניתן למצוא שם סיפורים על מטרידנים שכונתיים, על תביעה ייצוגית של ערוץ בידור נגד כתבת שלו לשעבר וניתוח מעמיק של פרשת הרצח בקריית שמונה, שאותה הוא מכנה "קו פרשת המים" של חייו, אחרי שלדבריו ספג איומים במהלך "חקירה עיתונאית" של האירוע.

מספר העוקבים של עמרם גדל בהתמדה עם השנים, ותרמה לכך העובדה שהוא היה מסקר אירועי בידור שונים באמצעים מלודרמטיים, כאילו היה מדובר בתחקיר עיתונאי רציני. חלק מהצופים גיחכו, אבל רבים אחרים התאהבו בקונספט ונרשמו כמנויים. עמרם המשיך ועסק ב"חדשות אמיתיות", ולאט אלט קנה לעצמו שם של עיתונאי מן המניין, לפחות עבור עוקביו.

בריאיון לאתר ice, שאל רשימת "הצעירים המבטיחים" נכנס כאמור, סיפר עמרם על הנושאים שטורדים את מנוחתו ושבכוונתו להגדיל את סיקורם. "השאיפה שלי היא לתת במה לתקשורת אמיתית שגם מדברת על מה שמעניין וגם על מה שחשוב כגון הונאות, חרמות בבתי הספר ואלימות – אלו דברים שלא מקבלים מספיק במה". עמרם אכן עמד במילה שלו, ובחודשיים האחרונים לבדם העלה תיעודים רבים של אירועי אלימות מבתי ספר ברחבי הארץ ונתן במה לעדויות של  תלמידים.

זולת נושאים נישתיים וחדשות "הארד קור", עמרם עוסק לעיתים גם ברכילות ולעיתים אף מסתבך בגללה. במרץ 2022 עשתה דנית גרינברג תאונה ופונתה לבית חולים. עמרם החל לבצע תחקיר על התאונה והגיע למסקנה כי גרינברג אשמה. הוא טען כי היא נסעה 50 קמ"ש מעל המותר ודיווח על עדות של עד ראייה שסיפר שהיא הייתה שתויה או התעסקה בטלפון. את התחקיר ואת ממצאיו פרסם עמרם ברשתות והם עוררו מהומה גדולה. גרינברג בתגובה שלחה מכתב תביעה לעמרם בטענה שהפיץ פרסומים שקריים ומגמתיים שנועדו לפגוע בשמה הטוב.

ולא, זו לא ההסתבכות היחידה של עמרם. בדצמבר 2022 הקומיקאי נאור ציון התלונן במשטרה כנגד אדם שהטריד אותו כאשר ישב בבית קפה. עמרם השיג את המצלמות של אותו בית קפה וקבע כי נאור ציון הוא זה שבכלל אשם בסיפור הזה. ציון לא נשאר חייב, פרסם סרטון שבו טען שעמרם כשל בעבודתו ומחפש בעיקר תשומת לב. הסכסוך התקשורתי גבר כאשר עמרם פרסם סרטון המשך שבו טען כי לנאור יש בעיית עצבים ושהוא צריך טיפול.

לא רק דניאל עמרם 

עמרם לא לבד. דומה שיותר ויותר צעירים חוצים את הקווים והופכים להיות "עיתונאים אזרחיים". הם מסקרים חדשות בטיקטוק או פותחים ערוצי טלגרם פרטיים המשמשים ערוץ חדשות לכל דבר ועניין. כך למשל ניתן למצוא את ידידה אעפשטיין בן ה-16 או זושא לוסטיג בן ה-19, עיתונאים אזרחים מהמגזר החרדי. אעפשטיין, אגב, מסוכסך גם הוא עם עמרם לאחר שהאחרון פרסם עליו ביקורת בערוצו.

שאלנו את ד"ר כרמית וויסליץ, מרצה בכירה לתקשורת מהמכללה האקדמית הדסה ירושלים על התופעה. "הרשתות החברתיות הפכו את השימוש בטכנולוגיה הדיגיטלית לשם תיעוד המציאות, לקלה ולזמינה כמעט לכולם", אומרת וייסליץ. "אם בעבר, צריך היה להיות איש מקצוע, כגון צלם או עורך שיש להם את הידע והציוד המקצועי כדי להפיק ולערוך כתבה חדשותית, כיום האפליקציות החינמיות בטלפונים הניידים הן אינטואיטיביות לשימוש ולא צריך להיות איש תקשורת מקצועי כדי לצלם ולערוך סרטונים. נוסף על כך, האינטרנט מאפשר לא רק להפיק תכנים תקשורתיים אלא מאפשר גם הפצה המונית לקהל מאוד גדול באופן פוטנציאלי. כלומר, לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות, צריך היה משאבים רבים ותשתיות כמו אלו שיש לעיתונים, או אולפני טלוויזיה. ואילו היום, כל אחד יכול להפיץ תכנים תקשורתיים בקלות רבה עם פוטנציאל להגיע להמונים במידה שהתוכן הופך לוויראלי ומופץ באופן נרחב ברשת. מצד אחד, יש פה דמוקרטיזציה והרחבת היכולת של אזרחים לתעד את המציאות ולתקשר בינם לבין עצמם. מצד שני, אחת הבעיות בהקשר זה היא, שלאזרחים אין אתיקה מקצועית כמו שיש לעיתונאים מקצועיים ואז יכולות להיות לכך השלכות של פגיעה בזכויות יסוד של אנשים".

מה גורם לצעירים רבים לעקוב אחרי העיתונאים הללו ברשתות?

"קודם כל, צעירים מדברים אל צעירים; מדברים בסגנון הדיבור שלהם, מציגים נושאים שמעניינים אותם ולכן, באופן טבעי, מגיעים לקהל היעד של הצעירים. שנית, יש חוסר אמון בחברה הישראלית בכל הקשור לתקשורת הישראלית הממוסדת-המקצוענית ולכן, צעירים רבים מחפשים ערוצי תקשורת אלטרנטיביים שיספקו להם מידע שונה שהם תופשים אותו כמידע אותנטי. כדאי להדגיש שהרבה פעמים המידע שמתפרסם בערוצי תקשורת אלטרנטיביים מוטה ואינו מאוזן וחלקו גם לא מבוסס על עובדות, אבל למי שצורכים את המידע בערוצי התקשורת האלטרנטיבית יש אמון בהם רק מתוקף זה שהם "אלטרנטיביים" לתקשורת המרכזית הוותיקה והמוכרת".

אז כן, דניאל עמרם הוא אכן צעיר שמדבר אל צעירים ומדבר בשפה שלהם. בסיקוריו הוא משתמש בשפת הרחוב ומשלב נמוך כגון: "פיס (שלום), דהם (לעזאזל) וברו (אחי), ואכן נראה שעמרם כובש כך את עוקביו. הוא משמש ערוץ תקשורת אלטרנטיבי אך לעיתים, בדומה להסבריה של וויסליץ, נולדות גם בעיות אתיות. הדבר מתקשר כמובן לבעיות נוספות העולות מפרסומיו של עמרם כגון פרסום זהויות שאסורות בפרסום מסיבות שונות, פרסום תיעודים אסורים ועוד.

ד"ר דוד לביא, עיתונאי, משפטן ומרצה גם הוא במכללה האקדמית הדסה, אומר ל"שומרי הסף" שהוא לא רואה בעיה בעצם זה שצעירים רבים הופכים להיות עיתונאים ברשתות החברתיות. הוא עצמו היה עיתונאי בגיל מאוד צעיר במעריב והתקשורת זקוקה לצעירים בעלי מוטיבציה. הבעיה על פי לביא היא שבתקשורת היום הופרו האיזונים מבחינת הגילים. לדבריו, כשהוא היה במערכות האלו תמיד הייתה קיימת שכבה של אנשים עתירי ניסיון בעיתונות שהיו יכולים לתת דעה בוגרת עבור כל סיטואציה, שכן העיתונות תמיד נתקלת בבעיות אתיות. בעיה נוספת, היא, לדבריו, הפלטפורמה שמאפשרת לאנשים לכתוב ומיד לפרסם, ללא עריכה וסינון, ללא בקשת תגובה ולעתים גם עם נגיעות אישיות לעניין.

ימים יגידו אם דניאל עמרם הוא רק תופעה חולפת או שהוא פה כדי להישאר. ימים יגידו אם הוא רק סימפטום של פלטפורמה הולכת ומתחזקת, או שמדובר בעיתונאי בעל מוטיבציה ותשוקה לשינוי שניצל את המדיום כדי להפוך להיות עיתונאי מוכר מן המניין. כך או כך, הוא מסמן תופעה בעולם התקשורת והדיגיטל, תופעה שיש לתת עליה את הדעת. האם עמרם ישתלב בהמשך ככתב מן המניין בתקשורת הממוסדת? האם הוא ימשיך בקו העצמאי שלו? האם יהיה או שהוא כבר מודל לחיקוי לצעירים? ומעניין יותר – האם הוא באמת יצליח לשנות מעט את התקשורת בישראל.