הגעתי שוב למדרחוב ולשוק בירושלים. הפעם זה היה נראה אחרת לגמרי

אם יבקשו ממני לחשוב על מקום מרכזי בירושלים, יהיה זה המדרחוב ברחוב יפו, שם אני עורכת את הקניות ונפגשת עם חברות. המדרחוב הוא חוויה ירושלמית בשבילי לעומת שוק מחנה יהודה שכמעט שלא הסתובבתי בו. אולי מכיוון שאני קונקרטית, אם חסרים לי בגדים – אלך למדרחוב שבו חנויות בגדים זמינות. אם חסר לי אוכל – אלך לסופרמרקט קרוב. אני פחות מהזן של הנהנים מ"חוויית קניות ריחנית" בין שלל דוכנים צבעוניים, למרות שבהחלט יש בשוק מחנה יהודה משהו מיוחד.

במסגרת סדנה בחוג, הלכנו בשבוע הראשון למדרחוב ביפו ובשבוע השני לשוק מחנה יהודה. המשימה במדרחוב הייתה לתת תשומת לב לחריג ולעצוב באמצעות מפגש עם דרי רחוב, ואילו במחנה יהודה המשימה הייתה היטמעות בתוך ההמון השמח והצבעוני. זאת תוך שימת לב לאנקדוטות הקטנות שמספרות את הלך החיים והקצב של מחנה יהודה. כשהלכתי במדרחוב בחיפוש אחר דרי רחוב הם פתאום ניבטו אלי מכל פינה. המון המון אנשים קשיי יום, נכים, שיכורים, עזובים וחסרי בית שוכבים ברחוב. אף פעם לא שמתי לב למספר הרב שלהם. מדהים כמה המציאות משתקפת לפי מה שאני מחפשת.

לעומת זאת בשוק היה נדמה לי שכולם עליזים, מוקפים בנחת עם חדווה על הפנים. היו שם סבתות מרוקאיות שקנו מאפים לכל הנכדים, זוגות אוהבים שעברו בין הדוכנים, מוכרים שצעקו מחירים בקולי קולות וגם ראיתי מוכר שאפשר לפועל ניקיון לקחת פיתה בחינם מהשולחן. נראה שכמעט שאין דאגות וקשיים.

תוך כדי ההסתובבות בשוק נקלעתי לפינה נסתרת, חלל מרובע מאחורי החנויות, שאת קירותיו מעטרים שירי ירושלים. אני מאוד אוהבת שירה כך שלא יכולתי לעזוב. הקראתי לעצמי את כל השירים וניסיתי למצוא שיר שידבר על הצבעוניות והשמחה שמורגשת מסביב, אבל כולם היו נוגים מידי, והרהרתי לעצמי כמה קל להיתפס לעצב ולמורכבות. בהחלט יש באמת אנשים מסכנים, אבל לעומתם יש הרבה יותר אנשים עם חיים מלאים, עם כסף, משפחה וחלומות. ואולי לכל איש שמח יש גם סודות עצובים ואין מתאימה יותר מפינה נוגה כזו ונסתרת בלב הצבעוניות בשוק. גם לירושלים ואנשיה יש המון סודות, כמו השיר שראיתי שם: "לירושלים עירי רציתי לאמר בקול מילים שאני לוחש על ליבה, שתשמענה גם אוזני אשר רוחש לה ליבי". אולי כמו האישה שזכיתי לדבר איתה במדרחוב בשבוע שעבר, שהייתה מוזנחת, כפופה ודואבת, אבל לאוזניה היא ענדה עגילים מעשה ידיה ומסתבר שהסוד העמוק שלה הוא שהיא צורפת.

אז מכאן ומכאן, מהמדרחוב הרגיל- היומיומי בשבילי, שהדמויות הקבועות בו התגלו לפתע בעיני, ומהשוק הצבעוני – בועת הרעש המרגיע, אני מייחלת לעצמי ולעם לא לשכוח את השיר שהיה באותה פינה נסתרת ומיוחדת בשוק: "גם אם תלך בגיא צלמוות לא תירא רע כי אתה עם מדהים".