עבר מבעד לאבנים הירושלמיות: המלון העתיק ובעל החנות הסמוכה

בשנת 1928 נבנה מלון תל אביב בלב ירושלים. המלון שכיום נקרא "אכסניית ירושלים" הוא בניין שטומן בחובו היסטוריה ואותנטיות. עבר הווה ועתיד. קיבלנו תמונה בשחור לבן ונתבקשנו למצוא את הבניין שמופיע בתמונה.

במבט ראשוני ידענו לאן עלינו לגשת, ואכן כשהגענו לבניין נוכחנו לגלות שלט בצבע כחול שעליו כתובה ההיסטוריה של הבניין. בניין בין שתי קומות שנבנה בשנים 1928-1927 למגורי האחים עזרא ופנחס קוקיא. הבניין נבנה בידי הקבלנים ראובן חסידוף ויצחק פרץ, בסגנון האקלקטי. זמן קצר לאחר השלמתו, הוסב למלון "תל אביב". כמלון התגלגל שמו למלון רון ומלון מנורה, עד לשמו הנוכחי – אכסניית ירושלים.

קשה היה שלא להבין באיזה בניין מדובר שהרי האותנטיות נשמרה כשהייתה. לאחר שקראנו את הכתוב על השלט תחושת סקרנות אפפה אותנו ונכנסנו לבניין. גילינו שכמו מבחוץ, גם בפנים שוררת עתיקות. הבנייה מפעם נשמרה, בחדר הראשון שמשמש כלובי המלון ישנם עמודים ישנים ובתקרה שמעל לדלת הכניסה מופיע ציור של אומן פולני מוכר.

עובדי המקום סיפרו לנו שמדובר בבניין לשימור. תחושת המראה הישן והמראות העתיקים, המחישו לנו שאנו נמצאים בבניין היסטורי. דניאלה, עובדת המקום זה 5 שנים, הציגה בפנינו תמונות היסטוריות של המקום וסיפרה בעצב כי מדובר בבניין לשימור ושבעוד זמן מה ייבנו מעליו קומות נוספות ובכך יהפוך המלון ממקום עתיק למלון מודרני. בתמונות שהראתה לנו דניאלה, הופיעו דמויות חשובות בהיסטוריה הישראלית וביניהן מנחם בגין שנאומיו החשובים והמפורסמים קרו במרפסת העליונה של בית המלון.

עלינו במעלה המדרגות המובילות לחדרי המלון. ככל שהתקדמנו אפפה אותנו תחושת המסתורין. בכל קומה נגלו לעיננו תמונות היסטוריות ישנות ממוסגרות שתלויות על הקירות. תמונות שמספרות סיפור ישן. הוראות לאורחי המלון, לוח זמנים לרכבות נוסעים ותמונתו המפורסמת של מנחם בגין במרפסת המלון במהלך נאומו.

כשיצאנו שוב לרחוב הומה האדם הרגשנו את השנים שעברו בין האותנטיות של הבניין לחדשנות של הרחוב. החלטנו לחפש עוברי אורח שיידעו לספר לנו קצת יותר על הבניין המפורסם והעתיק. גילינו שהמשימה שלקחנו על עצמנו לא פשוטה כפי שחשבנו. קהל היעד שלנו היה אנשים מבוגרים שנראה שחצו את שנות ה-60 לחייהם מתוך מחשבה שהם יידעו לספר לנו יותר ממה שגילינו עד כה. אך אדם מבוגר אחד שפנינו אליו לא ידע את השפה העברית וזוג שישב על הספסל בכיכר ציון, לא יכל לסייע לנו מפני שהם לא מכירים את ירושלים. הבנו שאת התשובה נוכל לקבל אולי מבעלי חנויות ותיקות במרכז העיר. במבט מהיר על הרחוב הבנו שבודדות החנויות שנותרו מפעם. אחת מהן היא חנות נעליים "נעלי כליפא". חנות שקיימת זה 70 שנה. ג'קי, בעל החנות כבר 52 שנים, ירש את החנות מאביו וסבו. ג'קי הוא בעל זיכרונות רבים וסיפורים מעניינים על ירושלים של פעם. הוא חווה במרכז העיר ליד חנותו שמחות כמו מצעד הדגלים, וטרגדיות כמו פיגוע מקרר התופת שהתרחש מטרים ספורים מחנותו.

ג'קי זוכר את בניין המלון מפעם. את האוטובוסים שעברו ברחוב לפני שהחלה הרכבת הקלה לפעול, ואת תחנת אגד שהייתה ממוקמת ליד המלון. את החנויות שפעלו במקום החנויות הפועלות עכשיו. וכאילו שרק רצה לספר למישהו, הוציא לפתע כממתיק סוד תמונה ממדף מתחת לקופה. תמונה ישנה בשחור לבן. התברר לנו כי בשנות ה-40 החנות שימשה כמטה הגיוס לבריגדה היהודית.

ג'קי הוא מוותיקי מרכז העיר. זוכר את כל הסיפורים מהעבר אבל מאמין גם בעתיד. כששאלנו אותו מה הוא חושב על השינוי שעבר מרכז העיר ועל כך שבניין המלון הסמוך יעבור שדרוג למלון מודרני הוא השיב שזו דרך העולם.

גילינו שבמרכז העיר ירושלים מסתתרת היסטוריה רבת שנים. שכמעט כל הבניינים מספרים סיפורים. עבר והווה מתערבבים ובעיקר גילינו שאנשים וותיקים כמו ג'קי שמתרפקים בהתרגשות על זיכרונות העבר, מאמינים שבירושלים נמצא גם העתיד.