ערוצי התקשורת נתפסים כ"עוינים". יש לזה השלכות חמורות

ההפגנות ההמוניות בתל אביב נגד החקיקה המשפטית שבהן התאספו המוני ישראלים מכל הארץ בליווי שלטים וזמבורות, סוקרו רבות בכלי תקשורת בארץ ובעולם. המחאות התנהלו כמחאות לא אלימות ואופיינו בהנפת שלטים יצירתיים, בתהלוכות, בשירים ובקריאות מחאה שונות מצד המפגינים. המחאה, שבשנת 2023 הפכה לאחת המחאות המסוקרות ביותר בערוצי התקשורת השונים, קיבלה גם סיקור בערוץ 14 שתופס את צדו הימני של המפה הפוליטית ומזוהה בתמיכה בממשלה הנוכחית בראשות נתניהו. 

"מבחינתי, מחאת קפלן עוסקת בשמירה על הדמוקרטיה שלנו ובהבטחה שהממשלה שלנו תהיה אחראית לעם. אני לא רואה משהו פסול בלמחות כל עוד אנחנו מדינה דמוקרטית. המדיניות והפעולות של הממשלה הנוכחית מובילות אותנו לדרך מסוכנת, ועלינו לנקוט עמדה כדי להגן על זכויותינו וחירויותינו", מסביר ל"שומרי הסף" אלעד בראון, מוחה ותיק. 

"אנחנו צריכים ממשלה שתוביל לצדק חברתי, שוויון, וזכויות אדם. לכן אנחנו יוצאים להפגין. אני מאמינה בדרך המחאה ושהיא תצליח לדחוף לשינויים האלה. הממשלה הנוכחית שוחקת את המוסדות והערכים הדמוקרטיים שלנו ואני חושבת שזו החובה שלנו לעמוד מול זה ולהילחם למען עתיד טוב יותר לילדים שלנו, לדור העתיד", מוסיפה שירה צרור, עורכת דין ומשתתפת פעילה במחאה. 

—

המושג "תקשורת עוינת" אינו חדש. המושג מתייחס לתפיסה שהתקשורת מוטה נגד הדעות והזהות של האדם, גם כאשר מדווחים באופן אובייקטיבי. במקרה של מחאת קפלן, תופעה זו מורגשת בעיקר מצד ערוץ 14, ערוץ חדש יחסית אשר הוקם לפני כשנתיים ומזוהה עם הימין הפוליטי בישראל, וצובר תאוצה רבה בקרב תומכי הממשלה. 

מפגינים רבים במחאות, על אף שרובם הודו באופן גלוי כי אינם צופים של הערוץ אלא מקבלים את תכניו בדרכים עקיפות מהמדיה החברתיים ומאנשים בסביבתם, מאמינים שהסיקור בערוץ 14 מהווה שופר ממשלתי המתנגד להם. המפגינים חושבים שהערוץ לא רק מציג מצג שווא אלא מערער על עצם הלגיטימיות שלהם, וממסגר את מאמציהם באור שלילי על מנת להשפיע על דעת הקהל.

"כשערוץ מציג אותך כל הזמן באופן כל כך שלילי, אתה נוטה לחשוב לעצמך מה המטרה שלו בסיקור", אומרת צרור. "הרי ברור שהמציאות היא לא שחור ולבן, בכל רע יש גם טוב, אבל ערוץ 14 לא רוצה להראות את זה כדי שיוכל להמשיך לשדר לצופיו את התכנים שהם רוצים לראות, גם אם הוא לא מתכתב עם המציאות במחאות", היא מוסיפה.

נראה כי תופעת התקשורת העוינת לא זרה לאנשי המחאה, והיא מצליחה לגלוש גם לחייהם האישיים של המפגינים ולחיי היום יום שלהם. "שמעתי לא פעם את התלמידים שלי בהפסקות מדברים ביניהם על המחאה, ואני שומע הרבה אמירות שלפעמים קשה לי כמורה שלהם לשתוק עליהן ולהכיל כי אלו אמירות שאני מגנה", מספר דוד רוזן, מורה בבית ספר תיכון בתל אביב, ומפגין קבוע במחאה. "אני מנסה לעשות את ההפרדה, ולא להיכנס איתם לשיח פוליטי כי הם יודעים שאני מפגין. אני שומר על עמדתי בלי להיכנס איתם לשיחות פוליטיות, אבל כשאני שומע אותם מדברים על כמה המחאות אלימות ומפריעות לציבור זה צורב לי, כי אני מרגיש שלא משנה כמה אנסה להסביר להם את מהות המחאה, אני רואה כמה המוחות והתפיסות שלהם מושפעים מהנרטיבים החד צדדים שמועברים מהערוץ הזה", הוא מוסיף.

חלק מהמפגינים שעימם שוחחנו סבורים שערוץ 14 מהווה קול חד צדדי מובהק כנגד המחאה, חרף תפקידו הציבורי לספק תוכן אובייקטיבי ולדווח על המציאות. "כשערוצי תקשורת משמשים ככלי תעמולה, זו התקפה ישירה על הדמוקרטיה ואני לא אתן לזה יד. אני חושבת שצריכים לסגור את הערוץ הזה", אומרת ל"שומרי הסף" גבריאלה לוי, פעילה סביבתית ומפגינה קבועה. "הסיקור התקשורתי העוין לא משפיע רק על תפיסת הציבור, הוא משפיע  לכאורה גם על המורל שלנו, כשמשמיצים אותך כל הזמן, קשה להמשיך. אבל זה גם מזין את הנחישות שלנו. אנחנו יודעים שאנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה, ולא נשתוק", היא מציינת. 

גם אריאל קוברסקי, איש הייטק ומפגין במחאה התייחס לסוגיה: "אני חושב שאי אפשר להגיד שהסיקור הוא רק חד צדדי. הוא מעורב גם בערוץ 14. אני מסכים שיש עיתונאים שעושים עבודה מצוינת בסיקור המחאה, אבל יש גם כאלו שמטים את הסיקור למה שכלי התקשורת שלהם רוצה וזו לא בהכרח עיתונות טובה. חיוני שאנשים יחפשו מספר מקורות כדי לקבל תמונה מלאה", הוא מסביר.

— 

תפיסתם של מפגינים רבים את ערוץ 14 נובעת מסוגיה רחבה יותר העומדת בפני דמוקרטיות ברחבי העולם – תפקיד התקשורת בעיצוב השיח הציבורי. כאשר כלי תקשורת מיישרים את עצמם עם אג'נדות פוליטיות ספציפיות, הן מובילות את החברה להיות שסועה ומקוטבת. היינו מצפים שכלי תקשורת ינסו להיות אובייקטיביים ומגוונים ככל הניתן, אך נראה כי גם אם יעשו עבודה זו נאמנה, אנשים עדיין יטו לחשוב כי היא לא עומדת במטרה ומסקרת אותם בעוינות. 

לתופעת התקשורת העוינת יש מספר השלכות. ראשית, התופעה יכולה להעמיק את הפער בין פלחים שונים בחברה, מכיוון שאנשים צורכים יותר ויותר חדשות שמחזקות את האמונות הקיימות שלהם. 

בנוסף, תפיסת התקשורת כעוינת שוחקת את האמון בתקשורת כמוסד. כאשר חלקים משמעותיים מהאוכלוסייה סבורים שהתקשורת מוטה, זה מערער את האמינות של כל העשייה העיתונאית. חוסר אמון זה עלול להוביל לאזרחות צינית ומנותקת יותר, דבר הפוגע בהשתתפות הדמוקרטית.

השלכה נוספת ומשמעותית לא פחות נוגעת להצגת מחאות ותנועות חברתיות באור שלילי, סיקור שעלול להרתיע את המעורבות האזרחית. אם פעילים פוטנציאליים מאמינים שהמאמצים שלהם יוצגו בצורה שגויה או מושמצת, ייתכן שהם פחות ישתתפו בהפגנות פומביות או בפעילויות פוליטיות אחרות. 

אנו עדים בימים אלו להתעצמות המחאות דווקא מתוך מקום השבר והאובדן ב-7 באוקטובר שהעצים את זעקת המוחים. המסרים נשארו איתנים לנוכח נושאים נוספים שהתווספו למחאות כמו הזעקה להשבת החטופים והביקורת על העבודה של הממשלה בעת הלחימה. למרות זאת, נראה כי יכולתה של התקשורת לסקר באובייקטיביות ותפיסתם של המוחים לראותה כעוינת נשארת איתנה גם כשברקע נשמעות סיסמאות "האחדות" שמועברות בכלי התקשורת השונים.