תעלומת השירות הארוך: הפסידו סמסטר שלם, בעוד שחבריהם השתחררו ממילואים

א' הוא סטודנט בשנה שלישית בתואר התובעני להנדסת חשמל של מכללת עזריאלי בירושלים. לכל הדעות זהו תואר הדורש מאמצים עילאיים ונוכחות גבוהה בכיתה על מנת לצלחו. בנוסף להיותו סטודנט, א' גם משרת כלוחם במחלקת המסייעת של חטיבת המילואים אלכסנדרוני – יחידה המורכבת בעיקר מיוצאי חטיבת גולני. בחודשים האחרונים היה א', כמו סטודנטים רבים, מגויס בצו 8 ומוצב בגבול הצפון. במהלך שירותו הוא ישן באוהל בשטח במקרה הטוב ותחת כיפת השמיים במקרה הפחות טוב, וסיכן את חייו. כל זאת לא שבר את רוחו ורצונו של א' להגן על ביתו ועל עמו.

עם זאת, כאשר קברניטי המכללה שלו הכריזו על כוונתם לפתוח את שנת הלימודים, הבין א' שהפער הלימודי שהוא הולך לצלול לתוכו יהיה בלתי ניתן לגישור ובעצם יהיה עליו להשלים חומר לימודי של סמסטר שלם באחד מהתארים הקשים ביותר באקדמיה. אך א' לא התייאש וגם את "הצפרדע" הזו היה מוכן לבלוע לטובת מדינתו בידיעה כי הצבא והמכללה יעשו כל שביכולתם על מנת לסייע לסטודנטים המילואימניקים להישאר "בלופ" ולא ישאירו אף חייל מאחור. עם זאת, לדבריו, מה ששבר אותו בסופו של דבר הייתה העובדה שהוא ראה את כל חבריו מיחידות מילואים אחרות, כולל אלו ששירתו בלחימה פעילה בעזה, משתחררים וחוזרים לספסל הלימודים כאשר הוא נשאר בעמדתו.

כדי להבין אם מדובר במקרה חד פעמי או שמא בתופעה רחבה שוחחנו גם עם י', המשרת ביחידת מילואים של חטיבת ההנדסה אשר מוצבת באותו אזור וממלאת משימות דומות לאלו של חטיבת אלכסנדרוני. גם י' הוא סטודנט להנדסת חשמל אך במוסד אקדמי אחר. מחילופי הדברים עימו עולה שהיחידה שלו שוחררה זה מכבר, ושלאורך רוב הסמסטר הוא נכח בלימודים.

אם כן נשאלת השאלה – איזו משימה מיוחדת מבצעת היחידה של א', שבגינה נאלץ להישאר הרחק מאחוריי חבריו ללימודים, ובאופן כללי בפער עצום משאר הסטודנטים שאינם משרתים בתפקיד המסוים שלו? מדוע כל כך הרבה יחידות מילואים שוחררו בחזרה לשגרת חייהם אך דווקא היחידה שלו נאלצת להמשיך את שירותה באופן רצוף מאז 7 באוקטובר?

כדי להשיב על השאלות שוחחנו עם קצין במסייעת של החטיבה. פנינו למפקד הפלוגה של א' – ל' (יש לציין כי מטבע הדברים, כל המרואיינים המופיעים בכתבה ביקשו להישאר בעילום שם):

מדוע לדעתך היחידה שלך נאלצת להמשיך ולשרת ברצף תקופה כל כך ארוכה כאשר יחידות אחרות שתופסות את אותו גבול, עם אותן משימות כבר השתחררו, וחלק מהן אף הספיקו לחזור לסבב נוסף?

"תראה, אני מפקד הכוח ומבצע את המשימות שמוטלות עלי. ברור שהייתי שמח לחזור לאשתי ולמשפחתי כמו כל אחד, אבל ההחלטות של סד"כ (סדרי כוחות) ושל איזה חטיבה נשארת איפה היא החלטה גדולה ממני. נראה שיש צורך מבצעי בנוכחות שלנו".

מדבריו נראה שעל פניו יש איזשהו מחסור בכוחות והצורך של הצבא בחטיבת אלכסנדרוני חיוני לטובת ביטחון המדינה, אך משיחה נוספת שערכנו עם ד', לוחם אחר בחטיבת אלכסנדרוני שאינו שייך למסייעת, עולות מסקנות אחרות:

"אני והחבר'ה שלי היינו משוחררים למשך חודש, רובנו סטודנטים ונתנו לנו אפשרות לחזור ללימודים קצת לטובת השלמות חומר. עכשיו חזרנו למילואים ובקרוב נשתחרר יחד עם כל החטיבה", הוא אומר ואחרי הרהור קצר מוסיף: "עד הפעם הבאה".

אם כן, נראה שלא כל חטיבת אלכסנדרוני נשארה בתפקידה ברצף לאורך כל התקופה, ולחלק ממנה ניתנה אף הפוגה חיונית אשר מיועדת לטובת הצלחת הסטודנטים, ולטובת הריענון הכל כך נחוץ ללוחמים, אך משהו בחלקי הפאזל אינו מתחבר. מצד אחד הקצין במסייעת אומר כי הצבא אינו יכול בשלב זה לוותר על החטיבה, ומצד שני חלקים גדולים ממנה בכל זאת מקבלים הפסקה כזאת או אחרת. מדוע אם כך דווקא המסייעת נאלצה "לטחון" את הקו במשך תקופה כה ארוכה ורצופה, כאשר חלקים אחרים באותה חטיבה כן קיבלו את ההפוגה המיוחלת?

בחודשים הראשונים ללחימה בעזה למדנו, באמצעות תחקיר של העיתונאי אבנר הופשטיין באתר "זמן ישראל" על המחדל של מפקדים בחטיבת הצנחנים אשר ניהלו "מלחמות אגו" ובעקבות כך מנעו מהלוחמים תנאים בסיסיים, בהם יציאות להתאווררות משדה הקרב ושיחות טלפון עם משפחותיהם. האם גם במקרה זה מדובר בעניינים אישיים של מפקדים בכירים אשר למעשיהם יש השלכות כבדות על מאות לוחמים ובני משפחותיהם? האם הלקח מהמקרה שהתרחש רק לפני חודשים ספורים לא נלמד עדיין?

על מנת לנסות ולפתור את התעלומה פנינו לאגף דובר צה"ל עם שאלותינו וכאן מובאת התשובה כפי שנתקבלה אצלנו: "ההחלטה של מי חיוני למאמץ המלחמה ומי לא הן של הדרג הפוקד באוגדה", כותב החייל בדובר צה"ל ומוסיף: "המציאות בצפון מחייבת נוכחות של כוחות המילואים. צה"ל מבין את ההשלכות לגבי הסטודנטים ועושה כל שביכולתו על מנת לסייע להם, אך הצורך ההגנתי והנוכחות שלהם בגזרה הם החשובים ביותר בעת זאת".

אם כך, לא נראה שהשאלה תיפתר בקלות. אין ספק כי ישנו צורך בכוחות המילואים המוצבים בצפון, ואין ספק שחיוניותם לביטחון האזרחים היא קריטית. אך באשר לשאלה מדוע קיימת חלוקה לא הוגנת בין יחידות דומות, בהן יש לוחמים סטודנטים שנאלצו להחמיץ סמסטר שלם, ולצידם לוחמים סטודנטים שכן נכחו בכיתתם לכל אורכו או כמעט לכל אורכו של הסמסטר, תישאר כנראה, בשלב זה, ללא מענה.