"אין כזה דבר סיקור עיתונאי שמנותק מרגשות"

בשנים האחרונות תופעת האקטיביזם העיתונאי הינה דבר שכיח בכל העולם וגם במדינת ישראל. העיתונאים לא מפחדים יותר. אם בעבר עיתונאים חששו להביע דעה או להיתפס כמוטים פוליטית, כיום אנו רואים אנשי תקשורת רבים שמבחינתם המטרה מקדשת את האמצעים.

למשל, במחאת קיץ2011, עיתונאים רבים הזדהו אידיאולוגית עם המחאה ואף השתתפו בהפגנות. לפני מספר חודשים התרחשה "מחאת הפסטה" בהובלתם של העיתונאים אמיר שואן וגיא לרר, שיצאו נגד העלאת המחירים של חברות המזון. התופעה הזאת מעוררת שאלות חדשות ודילמות אתיות בעולם התקשורת. האם עיתונאי יכול להיות אקטיביסט? מצד אחד, ישנם עיתונאים אשר טוענים שהעיתונות צריכה להישאר אובייקטיבית וניטרלית, כדי לשמור רושם כלפי הציבור שהתוכן אינו מוטה לטובת צד מסוים. מצד שני, ישנם עיתונאים שאומרים שעיתונאי חייב לנסות לשנות מציאות לא תקינה, שכן מטרתם העיקרית של העיתונאים אמורה להיות רווחת הציבור, ליצור שקיפות וליידע אותו אודות הנעשה.

שוחחתי עם אמיר שואן, ממובילי "מחאת הפסטה". שואן הוא עיתונאי ותיק שהתחיל את דרכו ככתב במקומון "ידיעות ירושלים" ולאחר מכן שימש ככתב התחקירים של ידיעות אחרונות. כיום, הוא עובד במערכת של "הצינור" המשודרת בערוץ 13. לאורך השנים שואן פרסם עשרות תחקירים וביניהם חשיפות חשובות של הטרדות מיניות שהובילו לחקירות משטרה והרשעות. שוחחתי עמו על תופעת האקטיביזם ומקצוע העיתונות בימינו.

מה דעתך על אקטיביזם עיתונאי?

"בעבר כשהתחלתי את עבודתי כעיתונאי בידיעות אחרונות, לעיתונאי אסור היה להביע את דעותיו בפומבי ובטח שלא להשתתף בהפגנות. התפיסה הייתה שעיתונאי צריך להישאר אובייקטיבי כלפי מושאי הסיקור שלו. באופן אישי אני חושב שמדובר בתפיסה מיושנת שהשתנתה בעיקר בגלל הרשתות החברתיות. היום לכל אחד יש דעה ולכן גם העיתונאים נכנסו לתוך הקלחת".

שואן עובד כבר למעלה מארבע שנים בתכנית "הצינור" אשר ידועה בפעילות האקטיביסטית שלה בנושאים שונים שעומדים על סדר היום הציבורי, כגון יוקר המחייה וחשיפת שחיתות ציבורית. בשנתיים האחרונות, עם פרוץ מגפת הקורונה, אמיר שואן וגיא לרר הובילו שני פרוייקטים גדולים: "תעבירו את זה הלאה" ו"שיירות הסיוע".

"שיירות הסיוע הייתה פעילות שהתחילה עם פרוץ מגפת הקורונה ובה ארגנו משאיות עם מזון שהגיעו עד לבתיהם של אנשים. חלק מאותם אנשים הם כמוני וכמוך, שפתאום מצאו את עצמם במצוקה כלכלית והיו צריכים אוכל", מספר שואן.

"הפרויקט השני נקרא "תעבירו את זה הלאה". הפרויקט התחיל לאחר שהממשלה החליטה לתת מענק של 750 שקלים לכל אזרח ללא שום קריטריון. נוצר מצב שהרבה אנשים בכלל לא היו צריכים את הכסף ולעומת זאת המון אנשים כן היו צריכים. מה שאנחנו עשינו הוא להכריז שמי שרוצה שהמענק שלו יגיע למי שבאמת צריך, שיעביר אלינו ואנחנו נדאג להעביר אותו לאנשים שבאמת צריכים", מסביר שואן."ההצלחה הייתה אדירה. לא האמנו שנצליח לגייס למעלה מ-18 מיליון שקלים, שבסופו של דבר חולקו לעשרת אלפים משפחות".

נשמע שנהייתם מאוד מעורבים רגשית בפרויקטים הללו. האם זה לא עלול לפגוע במקצועיות ובשיקול הדעת של העיתונאי?

"אין כזה דבר סיקור עיתונאי שמנותק מרגשות. לדוגמה, נניח שאדם מסוים נותן לך סיפור בלי קשר למחאה, ואומר לך קח את כל החומרים ותעשה את העבודה העיתונאית שלך. באופן מידי אתה תחבב אותו. למה? הוא נתן לך סיפור. הוא בחר בך על פניי עיתונאים אחרים. אז אפשר לומר שהסיקור שלך מוטה כי אתה מחבב את האדם הזה".

"חשוב לומר שבסוף העבודה העיתונאית לא נמדדת בקשרים שיש לך עם מושאי הסיקור שלך. עיתונאי טוב יודע לעשות את ההפרדה ויודע גם "לתת בראש" למי שצריך גם אם הוא חבר שלו או מישהו שהכיר במשך שנים. באופן אישי קרה לי שתחקרתי אנשים שמיודדים איתי ולא התביישתי לעשות עליהם תחקירים. אך לפעמים קרה דבר הפוך שמושאי תחקיר שלי, כולל אנשים שהכנסתי לכלא, הפכו אחר כך להיות חברים שלי".

"גם אם צריך לצאת מול אנשים חזקים או קרובים אלייך, אסור לעשות לאף אחד הנחות. צריך ללכת עם האמת שלך עד הסוף, כי בסוף האמת מנצחת. זה המוטו של כל עיתונאי. ברגע שאתה יודע ואתה מאמין שכל מה שאתה מפרסם הוא אמת, ושלא נגררת למלחמה אישית מול מושאי הסיקור, אז אתה במקום טוב ואתה יכול להיות בטוח במה אתה מפרסם".

אז איך עיתונאי יכול להיות מעורב רגשית בסיקור בלי להיות מקוטלג כעיתונאי לא אובייקטיבי?

"ראשית, חשוב לומר שאין אף כתבה, אייטם, תחקיר ששודר אי פעם בטלוויזיה או נכתב בעיתון או ברדיו שהוא נטול רגשות. אין כזה דבר, אנחנו בני אדם. כמובן שזה בא לידי ביטוי ביצירה שלך. אם אתה רוצה להציג אדם שעשה דבר רע, אתה תראה זאת בצורה שתבהיר לצופים שלך עד כמה הדבר שמושא הסיקור עשה הוא נוראי. לדוגמא, במקרה של יוסי שוורץ ומייק חיון [פרשות מין שחשף שואן – א.ס.], היה צריך להמחיש כמה שיותר לצופה, באמצעות אמצעים ויזואליים וסאונד, על מנת לתת לצופה את האפשרות להבין כיצד אותן נשים הרגישו".

"שנית, חשוב להיצמד לאמת. ברגע שהאמת לצידך אתה יודע שגם אם לצורך העניין תנסה לעורר רגש אצל הצופים, זה בסדר. אני יכול לומר לך שברגע שאתה עובד על תחקיר ומגלה שכמה אנשים נאנסו על ידי בן אדם מאוד מפורסם ובעל עוצמה ואתה מגלה שאותו בן אדם ניסה בצורות כאלה ואחרות להשתיק את אותן נשים, ברור לך שהוא לא בן אדם סימפטי. לכן, כשהאמת לצידך, אין שום בעיה עם הנגשה על התוכן בצורה שלדעתך היא הנכונה".

יש לך טיפים למי שרוצים להתקדם בעולם העיתונות?

"אם עיתונאי רוצה להתקדם בתחום התחקירים, אני ממליץ לו לטפח כמה שיותר מקורות. באופן אישי כמעט בכל משרד ממשלתי אני משתדל לטפח קשרים. זה מאוד חשוב. כשהקשרים חזקים, וכשיש לך מספיק אנשים שנותנים לך סיפורים, אז אפשר לצלוח כמעט כל סיפור".

"לגבי עיתונאים שמעוניינים להיות אקטיביסטים, הם צריכים להיות יצירתיים ולעשות עבודת מחקר מקיפה על התחום שהם מעוניינים לחקור ולסקר. לדוגמא, "מרד הפסטה" שעשינו לפני חצי שנה קרה אחרי שחליתי בקורונה. במשך שבועיים, כששהיתי בביתי, למדתי את כל הנתונים על אוסם. לאחר שלמדתי הכל, יכולנו לצאת בקריאה לחרם נגד אסם בצורה ברורה, ללא משוא פנים. בלי אותם נתונים לא הייתה לנו אפשרות לומר זאת. בסוף צריך להבין שבלי ידע נרחב לגבי הנושא שאתה רוצה לקדם, אין לך סיכוי להתקדם ולסחוף אחרייך אנשים".