"שלחתי כתבה ופרסמו אחת שונה לגמרי תחת שמי, זה לא נעים"

"עורך טוב הוא עורך שהיה בעבר כתב ומכיר את העבודה שלו", טוען אברהם בלוך, כתב המשפט של "מעריב". בריאיון ל"שומרי הסף" על אודות יחסי כתב-עורך, מספר בלוך, שעבד בעבר גם בערוץ הכנסת, באתר "סרוגים" ובערוץ 14, על היחסים המקצועיים שלו עם עורכיו, על ההשפעה שלהם על עבודתו ועל קשיים ובעיות שעלו במהלך עבודתו בהקשר של היחסים הללו.

מה לדעתך התפקיד החשוב ביותר של העורך מול הכתבים?

"העורך צריך להכיר את העבודה של הכתב ולדעת איך להכווין את הכתב לדרכים נכונות ולמקומות נכונים, להעלות את רמת הגימור של הכתב, לראות בראיה רחבה יותר וביקורתית יותר דברים שהכתב לא בהכרח שם אליהם לב. כמה ביקורתי שאני מנסה להיות על הכתבות שלי, טוב שיש מישהו מבחוץ עם ניסיון שקורא את הכתבה ויכול לשפר ולשדרג אותה, ולתת הערות נכונות".

האם חשת בשוני בעבודה עם העורכים בכלי התקשורת השונים שעבדת בהם?

"כן, יש הבדל עצום בין המערכות. אפילו כשערוץ 20 הפך לערוץ 14 הורגש הבדל". 

באיזה אופן?

"ההבדלים בין עורכים באים לידי ביטוי במקצועיות של העורכים, ברמה של הידע, בוותק שמשפיע מאוד. במעריב יש היום אנשים שנמצאים עשרות שנים בתחום, והם יודעים לראות סיפור מנקודת מבט של איש שהיה כתב במשך 20 שנה. רמת העומק והמקצועיות היא שונה. בנוסף, במקומות אחרים שעבדתי בהם, היו עורכים שהיו מתערבים בכתבות בהיבטים פוליטיים ואידיאולוגים ורצו להכניס כל מיני שיקולים זרים לתוך העריכה מול עורכים מקצועיים שהיו נלחמים יחד איתי נגד השפעות זרות שמגיעות מלמעלה. הון ועיתון תמיד הולך ביחד ועל כן תקשורת המונים תמיד תתמודד עם בעלי אינטרסים. תמיד יש קונפליקט בין הכתב שמנסה להביא הכול בצורה הכי מדויקת ונטולת אינטרסים לבין האינטרסים של הבעלים. אפשר לראות עורכים שדוחפים ומונעים משיקולים שונים שלא אמורים להיות לעיתונאי, וישנם גם כאלה שבאמת מאוד מקצועיים ועניינים".

לדעתך יש עורכים שמשתמשים או שמנחים כתבים להשתמש בטרמינולוגיה פוליטית מסוימת?

"כיום לא, במקרה שלי לפחות. יש לזקוף זאת לזכות מעריב. יש הטוענים שהוא עיתון שמאלני, ושלא יתנו לכתב ימני להיות שם. אבל אף אחד לא עצר אותי בגלל שאני ימני. וממש אף אחד לא עורך אותי במובן הזה, ממש לא משנים לי את המילים. לא בדקתי אצל כל כתב במעריב אם גם הם מרגישים כך, אבל זאת התחושה שלי. כל כתב יכול להשתמש במילים שלו".

כיצד ניתן לראות זאת?

"אתן דוגמה אקטואלית: בכל הכתבות שעוסקות ברפורמה, העיתון משתמש במינוח 'הרפורמה המשפטית' ורוב כלי תקשורת משתמשים במונחים אחרים כגון 'המהפכה המשפטית' או 'ההפיכה המשטרית'. לא מכריחים אותנו להשתמש דווקא במינוח הזה. ראיתי כתבים בעיתון שקראו לזה גם בטורים שלהם בצורה אחרת. אבל בהחלט יש מקומות אחרים שיש להם קו מערכתי, שמוביל את הכתבות. דוגמה נוספת – אם הייתה פעילות בג'נין, להגיד 'כוחותינו' או 'כוחות צה"ל', 'מתנחלים' או 'מתיישבים', 'אירוע טרור' או 'פיגוע' זה דברים שהקונטקסט שלהם משנה. לזה מתכוונים כשאומרים "הנדסת תודעה". 'מחבלים ירו על כוחותינו' או 'חמושים ירו על כוחות צה"ל' לא מתקבל אותו דבר אצל הקורא".

אז מי בעצם מקבל את ההחלטה הסופית על הטרמינולוגיה בכתבה, העורך או הכתב?

"זה משתנה ממקום למקום. יש מקומות שזה העורך, יש כאלה שהעורך הראשי, ובמקומות מסוימים גורמים בעלי אינטרס בהנהלה. לדוגמא בעיתון "הארץ", כל כתבה עם גוון פוליטי אמורה לעבור אצל העורך הראשי וגם אצל המו"ל. לעומת זאת, יש מקומות שנותנים עצמאות לכתב והעורך אף פעם לא יתערב לו בטרמינולוגיה".

מה תעשה אם במקום כלשהו יחייבו אותך להשתמש בטרמינולוגיה מסוימת?

"אני לעולם לא אהיה מוכן לכתוב דברים בטרמינולוגיה נגד המדינה שלנו, גם אם אעבוד במקום ששונה ממש מהדעות שלי. תמיד אכתוב לפי דעותיי. אני ימני, אני שמרן, אני מסורתי-דתי, ולא אהיה מוכן לעבוד במקום שמחייב אותי וכופה עלי להשתמש בטרמינולוגיה מסוימת".

קרה שגנזו לך כתבה שעבדת עליה?

"כן, זה קורה לכולם. אבל זו לא הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית זה מצב שעורכים חותכים מילים וקטעים מכתבה. כאשר אני עובד על כתבה מסוימת, והכתבה שמתפרסמת היא משהו אחר לגמרי. לפעמים יוצא שאני מכין כתבה מאוזנת מבחינת הכתיבה וכאשר מפרסמים אותה היא מוטה לצד מסוים וזה כתוב תחת השם שלי. לי יצא לחוות את זה כמה וכמה פעמים. זו לא עיתונות בעיניי, והכעס על העורכים לא עזר לי אז בשום דבר".

יש לך למי לפנות אם אתה חושב שעורך כלשהו עשה לך עוול? 

"זה מורכב. מעל העורכים נמצא ראש הדסק, מעליו יש העורך הראשי ומעליו מנהל חברת החדשות או המוציא לאור במקרה של עיתונות מודפסת. באופן אישי, היו כמה פעמים שלא הסכמתי לעשות כתבה בנושא מסוים, וזה הגיע לרמה שבסופו של דבר החלטתי לעזוב, בעיקר בגלל שהיו הרבה חילוקי דעות. בנוסף, היו מקרים ששלחתי לעורך כתבה אחת, ובסוף התפרסמה כתבה שונה לגמרי. זה קרה לי גם בעיתון המודפס וגם בטלוויזיה. זו סיטואציה מאוד לא נעימה כי בסוף מתפרסמת כתבה שהיא תחת השם שלי אבל לא אני כתבתי אותה. במקרה כזה, אין מה לפנות לעורך כי הנזק כבר נעשה. להיות כתב, ובעיקר כתב משפט, זה לא פשוט, ולעיתים כתבים אחרים משפשפים את התחום שלך. העורך במקרה הזה צריך להעמיד את הכתב על מקומו ולהבהיר לו שלא במדובר בתחום הסיקור שלו".

האם לדעתך יש הבדל בין כתבים שהם בכירים, אולי מבחינת הוותק שלהם, ולכן היחס אליהם מצד העורכים הוא שונה?

"ברור שיש הבדל בין כתב צעיר לכתב ותיק. לכתב ותיק יש יותר ידע ויותר ניסיון. אבל אין היררכיה מהבחינה הזאת שכתב אחד נחשב יותר "בכיר" מהשני. בסופו של דבר עיתונאי צריך לסמוך על שיקול דעתו בלבד ולא על שיקול דעתם של אחרים, גם אם הם עובדים איתו באותה מערכת".

מה עדיף מבחינתך טלוויזיה או עיתון?

"שאלה טובה, יש היבטים לכאן ולכאן. בטלוויזיה יש את היתרון בזה שרואים אותך, זה הופך את המקצוע ליותר יוקרתי. אבל לדעתי עיתונאי אמיתי, שאוהב את העבודה שלו ואת התחום שהוא מסקר, לא יחפש את הכבוד ואת היוקרה ויעריך יותר את המילה הכתובה. באופן אישי אני תמיד אעדיף לכתוב באתר אינטרנט מאשר בעיתון מודפס, בגלל ששם אני לא מוגבל מבחינת המילים שאני יכול לכתוב. זה להבדיל מעיתון מודפס או מטלוויזיה ששם זמן המסך שהכתבים מקבלים הוא מאוד קצר והם צריכים לתמצת את כל הדיווח ל-80-40 שניות או לכתבה של דקה או שתיים. ככה שיוצא מצב שאתה עובד מאוד קשה בשביל מעט מאוד. זה לא פשוט עבור עיתונאי לעבוד ככה ולכן אני מעדיף שתהיה לי יד חופשית לכתיבה בכל הקשור לדיווחים ולסיפורים שאני מביא".

אז אחרי כל זה אתה חושב שתחזור ביום מן הימים לטלוויזיה?

(בלוך צוחק) "השאלה האמיתית היא אם אני אשאר בכלל בתחום התקשורת. זאת שאלה שאני מתלבט בה מאז שנכנסתי לתחום ועד עכשיו היא לא הוכרעה. אם אני אחליט שאני נשאר בתקשורת לטווח הארוך, אז יש סיכוי שאחזור לטלוויזיה. אני גם נמצא בתקופה של לימודים אקדמאיים ככה שטלוויזיה זה פחות נכון לשלב שאני נמצא בו כרגע בחיים".

לסיום, מיהו העורך האידיאלי מבחינתך?

"עורך צריך להיות אדם שיודע להיות מקצועי קודם כל ולא מניח לדעות האישיות שלו להיכנס לסיקור וליחסים שלו עם הכתבים. הוא צריך להיות קשוח מבחינה מקצועית, ובן-אדם מבחינה בין-אישית, דבר שמאוד חשוב לעיתונאי שהוא סוג של "זאב בודד". הוא חייב להיות עם ניסיון בתור כתב, הוא צריך להכיר את המציאות של עבודת הכתבים. שיהיה אדם ישר ושידע לעמוד על שלו".