היא אחת מידידות ישראל הגדולות בעולם. הרקע לכך יוצא דופן

השנה היא 1927 בפלשתינה, המנדט הבריטי מושל בארץ ישראל. ביישוב העברי עולים אט אט לקרקע קיבוצים ומושבים חדשים, גביע המדינה בכדורגל מוענק בפעם הראשונה לקבוצת הפועל תל אביב והלירה הארץ הישראלית מחליפה את הלירה המצרית כמטבע הרשמי של המנדט. באותה שנה גם נחת בארץ ישראל מנהיג מדינה צעירה השוכנת בלב אירופה, טומאש מסריק שמו, נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה. הביקור אז הוגדר כ"פרטי" ועל כן שלטון המנדט לא ערך טקסים רשמיים לכבודו. ההתעניינות של אנשי המנדט בביקור הייתה מינימלית, אך לעומתם בקרב אנשי היישוב רחשה התרגשות רבה. מסריק היה הנשיא הראשון והיחיד שביקר בארץ ישראל המנדטורית. הוא הגיע לביקור כביטוי לסולידריות עם המאמצים של היישוב העברי להקים מדינה משל עצמו.

20 שנים לאחר מכן, בכ"ט בנובמבר 1947, תחליט עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל וחלוקת הארץ. להחלטת האו"ם קדמה עבודה של ועדה מיוחדת של הארגון לענייני ארץ ישראל. מי שעמד אז בראש הוועדה ואף גילה חריצות רבה בעבודתו, היה שר החוץ של צ'כוסלובקיה, יאן מסריק בנו של טומאש, שכמו אביו, גם הוא היה תומך נלהב של ישראל.

זיקתם של משפחת מסריק ליהודים שזורה בנוף ילדותם. התהליך החל בתקופת לימודיו של מסריק האב בגימנסיה בברנו, שם נחשף ליהודים רבים שהיו לצידו בכיתה. הזיקה ליהודים ויהדות התעצמה כאשר הגיע מסריק ללמוד בוינה, שם התארח אצל משפחות יהודיות אמידות שהיו חלק מהאליטה האינטלקטואלית והאומנותית של אירופה כולה. בוינה למד מסריק בצל השפעתם של פרופסורים יהודים מה שחידד את הבנתו והערכתו כלפי התרבות היהודית ואיך נאמר – "המוח היהודי".

אהדתו של מסריק ליהודים נבעה גם משילוב של גורמים אישיים ומוסריים המושרשים באידיאלים הליברליים והדמוקרטיים שלו. עיסוקו האקדמי בנושאים כגון התפתחות האנושות הוביל אותו לחקור את תרומתם של היהודים לעולם והוא ראה במאבק נגד האנטישמיות הזדמנות לקדם את העם הצ'כי ולהילחם בדעות קדומות. מסריק הכיר בזכותם של היהודים להגדרה עצמית לאומית, והיכרותו האישית יהודים רבים בני המעמד הגבוה שתמכו ברעיונותיו חיזקה את הערכתו כלפיהם. באחד מספריו כתב מסריק כי הוא רואה בציונות "תנועה מוסרית גדולה, אידיאה דמוקרטית שצמחה מתוך התנ"ך".

מדור לדור העביר מסריק האב את אהדתו ליהודים וליהדות גם כמורשת לבנו. הוא הנחיל לו את ערכי הסובלנות והצדק החברתי, שהיו מרכזיים בתפיסת עולמו ובגישתו כלפי היהודים. יאן, שגדל בבית שבו היחס ליהודים היה של כבוד והערכה, אימץ גישה זו והפך אותה לחלק בלתי נפרד מהשקפת עולמו ומפעילותו הפוליטית.  מורשתם של "המסריקים", ובמיוחד יחסם החיובי ליהודים ולציונות, השפיעה עמוקות על המדיניות של צ'כיה בשנותיה הראשונות ויתכן ומשפיעה עד היום.

הרפובליקה הצ'כית הוקמה כצכ'וסלובקיה בשנת 1918 לאחר התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה. במהלך מלחמת העולם השנייה כבשו הנאצים את המדינה ולאחר שחרורה בידי הצבא האדום ב-1945 בעקבות השפעה סובייטית גוברת על מדינות מרזח אירופה, הפכה צ'כוסלובקיה למדינה קומוניסטית בעלת שלטון חד מפלגתי, כלכלה ריכוזית וממשלה המדכאת את חופש הביטוי והתקשורת. בשנת 1989 בעקבות מחאות המוניות ולא אלימות, בשילוב עם התמוטטות המשטרים הקומוניסטיים במדינות מזרח אירופה, החלה נפילה מהירה ושקטה יחסית של המשטר הקומוניסטי ומעבר לדמוקרטיה. מהלך זה כונה "מהפכת הקטיפה". בשנת 1990, לאחר 41 שנות קומוניזם, נערכו בחירות דמוקרטיות במדינה בהם החליטו נציגי שתי הפדרציות, צ'כיה וסלובקיה להיפרד זו מזו.

נחזור ל-1948, עם ההכרזה על מדינת ישראל הייתה צ'כוסלובקיה בין המדינות הראשונות שהכירו בישראל ואף סייעה לה צבאית במהלך מלחמת העצמאות. כך החלה באופן רשמי השותפות בין שתי המדינות שנשארה חזקה ויציבה עד היום. צ'כיה ממשיכה לאורך השנים לתמוך בעקביות בישראל גם בזירה הדיפלומטית, כאשר היא מביעה תמיכה באופן פומבי במאבקים של ישראל בשכנותיה. גם במלחמה הנוכחית הראתה צ'כיה תמיכה חסרת תקדים בישראל כאשר הייתה מבין המדינות הבודדות שהצביעו נגד החלטת העצרת הכללית על הפסקת אש בין ישראל לחמאס. על כך קראה שרת ההגנה הצ'כית בחשבון ה-X כי על המדינה לצאת מהארגון.

מאז אותו ביקור היסטורי של מסריק בישראל, שהניח את אבן הפינה ליחסים בין המדינות, ידעו אמנם לאורך השנים היחסים עליות ומורדות, אך למרות זאת, נדמה כי גם כיום הם חזקים מתמיד. בשיחה עם רוני אברהמסון, סגנית שגרירת ישראל בצ'כיה, היא חושפת את הקרבה העמוקה: "אפשר לסמוך על צ'כיה שיהיו בצד שלנו לא משנה מה", פותחת אברהמסון. "מדובר כאן בתמיכה שלא מובנת מאליה במיוחד היום שיש הכרה מצד כמה מדינות בעולם במדינה פלסטינית, חשוב לציין שהייתה תמיכה בישראל גם לפני המלחמה". אברהמסון המשיכה את דבריה והדגישה את העומק ההיסטורי של הקשרים: "טומאש מסריק, אבי האומה הצ'כית, ביקר בישראל ב-1927 והיה נשיא אקטיבי ותומך ציוני נלהב. גם היום, כמעט 100 שנים אחר כך, היחסים נמשכים ועדיין חזקים – צ'כיה ממש נחשבת לחברת אמת של ישראל". אברהמסון סיפרה גם על התמיכה של צ'כיה בישראל בעקבות אירועי 7 באוקטובר: "מלשכת נשיא צ'כיה התקשרו לשגרירות נטו בשביל לתמוך בישראל. ראש הממשלה הצ'כי היה הראשון שהגיע לביקור בישראל ואחר כך גם ביקרו בישראל חברי פרלמנט".

על אף האידאה הברורה, אל לנו להתייחס אל אהבת ישראל מצד הצ'כים כמובנת מאליה, כי כמו שהבנו בתקופה האחרונה, מאחורי כל יחסים, מסתתרים אינטרסים עמוקים. ניתן לומר שבזכות משפחת מסריק בסיס היחסים בין המדינות עומד איתן, אך כיום המצב שונה לחלוטין מתחילת המאה ה-20. ליאת, מדריכת תיירים בפראג שנולדה בעיר תחת השלטון הקומוניסטי, עלתה לישראל וחזרה לצ'כיה, מספקת תובנות מעניינות על המצב הנוכחי במדינה. היא מביעה חשש עמוק מההשפעה הרוסית על מזרח אירופה ועל בצ'כיה בפרט. לדבריה, "הרוסים מנסים להצית מהומות ומחלוקות ברחבי אירופה", ומציינת דוגמאות כמו המצב הפוליטי בסלובקיה והניסיון לרצח ראש הממשלה שם, המהומות בפולין, והניסיונות לפיגוע בפראג. ליאת גם מדגישה את חוסר האמון של הצ'כים בנאט"ו והמערב במקרה של ניסיון רוסי לכבוש את צ'כיה. ייתכן גם שהזיקה של צ'כיה לישראל נובעת בחלקה מאותו פחד מהרוסים והחזרה לימים החשוכים של הקומוניזם. מכאן אפשר לשער כי ההתקרבות לישראל משמשת כאמצעי להידוק הקשרים עם המערב וארצות הברית, מתוך חשש מהשפעה קומוניסטית בשל העבר המורכב.

היחסים בין צ'כיה וישראל מהווים דוגמה ייחודית לידידות המושרשת עמוק בהיסטוריה אשר נמשכת עד ימינו.עם זאת, יהיה מעניין לראות כיצד יתפתחו היחסים בהתאם לשינויים בזירה האירופית והעולמית, ואיך ישמרו על הייחודיות שלהם מול לחצים ואינטרסים משתנים. נדמה כי העבר והווה מבטיחים כי הקשר בין צ'כיה וישראל ימשיך להיות משמעותי גם בעתיד.