"עיתונות אקטיביסטית – ברור שכן"

קיץ 2011. "Event" קטן בפייסבוק תורגם למחאה חברתית הגדולה בישראל שזכתה לסיקור תקשורתי חסר תקדים. העיתונאי יגאל מוסקו ישן בלב המחאה יחד עם המפגינים ורבים אחרים הזדהו ועזרו למחאה גם כן. במחאה זו רואים ניצנים לתופעת ה"אקטיביזם העיתונאי", כלומר מעורבות של עיתונאים בתוך ולמען נושאים שנמצאים בלב בשיח הציבורי והתקשורתי. לאחרונה גיא לרר החליט להיאבק ביוקר המחיה ובמחירי מוצרי הבסיס והוביל את "מרד הפסטה".

גם העיתונאית סיון כהן, בתוכנית "הכל כלול", פתחה בקמפיין "עושק הארנונה" שנאבק במחירי הארנונה המופקעים. "תוכנית מעולה ומועילה", "הלוואי ויהיו עוד ועוד תוכניות כמו שלך", היו תגובות שכיחות שתמכו בכהן ברשתות החברתיות.

ראיינתי את סיוון כהן ואת אור רביד, כתב תל אביב ואזור המרכז של N12, כדי ללמוד יותר על התופעה המתרחבת.

"עיתונות אקטיביסטית – ברור שכן", ענתה כהן כאשר שאלתי את דעתה על התופעה. "הסלוגן שלנו הוא לא רק מדברים – עושים. אז את יכולה להבין מה דעתי על זה, אני חושבת שזה מאסט היום, עיתונות משנת מציאות", היא הוסיפה.

איך את בוחרת את הנושאים והמרואיינים לכתבות? מה מנחה אותך?

"צורך. אתה בודק ומבין כמה זה נוגע לחיים של אנשים, כמה תלונות מתקבלות על זה ולפי זה מתקדמים הלאה כדי לשנות מציאות. לפעמים זה גם יכול להיות מקרה פרטני, בודד, של מישהו נורא מסכן שחייב עזרה וכולם מתעלמים ממנו. זה גם משנה מציאות, ולפעמים זה תופעות יותר רחבות ועושים את זה לפי ההיקף".

מה לדעתך המניע ל"אקטיביזם עיתונאי"?

"אני חושבת שבסוף הפאשן והאש טמונה אצלך, אתה צריך להתחבר לזה ומשם זה מגיע. בגלל זה אני גם מאוד מאמינה בעיתונות אישית ואקטיביסטית, ובתוכניות אישיות שבעצם הקטר שלהן הוא האדם שמגיש ועורך אותן".

העיתונאי אור רביד, בניגוד לכהן, חושב שעיתונאים צריכים לשקול את מילותיהם: "יש לנו אחריות מאוד גדולה כעיתונאים, למילים שלנו יש הרבה מאוד כוח. זה יכול להפוך להיות נפיץ וזה יכול לפגוע באנשים אנחנו צריכים לשקול הרבה מאוד מילים לפני שהן יוצאות לנו מהפה בשידור, על הדף או באתר".

דבריו של רביד על אקטיביזם השתלבו עם דעתו על שימוש של עיתונאים ברגשות בסיקור תקשורתי.

עיתונאים מעוררים את רגשות הצופים בכתבותיהם בכדי להעביר מסרים או לעניין את הקהל. מה דעתך על התופעה הזו?

"לפני שהגעתי לחברת החדשות, עבדתי בוואלה ואז התפוצצה פרשת כרמל מעודה. באופן אישי יש לי גם ילדים שדי נושקים לגילאים של הקורבנות שבפרשה. ניסיתי להיכנס לאיזה מוד של אוטומט כדי לא להיות מושפע מקולות הרקע, והיו לא מעט: אם זה מחאה של הורים שהם מאוד אקטיביסטים בפרשה הזאת, דיונים מאוד מתוקשרים, מחאות, הצתה של הבית של ההורים שלה".

"רק בסיום הפרשה, אחרי שגזרו עליה את הדין, אני הרשיתי לעצמי לכתוב כמה מילים לאן גלגלה אותי הפרשה הזו. אני צריך, למרות כל הדברים שיכולים להשפיע עליי, לשמור על אובייקטיביות ולספר סיפור שנאמן למציאות, גם שהוא מאוד קשה".

לסיון כהן, לעומת זאת, יש גישה שונה מאוד לגבי השימוש ברגש:

"כדי למשוך את תשומת הלב בעידן של הרשתות החברתיות, צריך לעבוד קשה, אז גם רגש ידוע כמשהו שמאוד מושך את תשומת הלב ובוודאי שזה חשוב. בסוף אתה רוצה שלתכנים שלך תהיה משמעות ושיראו אותם וכדי לגעת ולהשפיע אתה צריך להנגיש את זה בצורה הכי טובה. שיושב אותו כתב והעורך בחדר העריכה הם מכוונים לאיזה שהוא מקום [רגשי – ט.א.] והרבה פעמים הם מצליחים, אז זה מנעד הרגשות שאנחנו מכירים – או חמלה, זעם, או אפילו לפעמים גם קצת הומור, הזדהות".