"שמאלנית? התקשורת? אני מגדירה את עצמי שמאלנית, מצביעת מרצ אפילו, ולדעתי התקשורת היא ימנית", קובעת בשיחה עם "שומרי הסף", רונית, תושבת ירושלים בת 40 שעובדת בהייטק במרכז הארץ. "מבחינתי, גם 12 ו-13 הם לא באמת שמאל. הימין אומר את זה, לא השמאל". כשנשאלה אם יש ערוץ תקשורת המאפיין את עמדותיה ענתה: "איך התקשורת תאפיין אותי כשאני שמאל והיא מרכז או ימין? אני מרגישה שהתקשורת בזה לעמדותיי". 

לעומתה, יסמין, סטודנטית בירושלים בת 20, אומרת כי "אני לא רואה כמעט חדשות, אבל ההורים שלי צופים רק בערוץ 14. אני יודעת שכל התקשורת שמאלנית ושערוצים 12 ו-13 רק רוצים להפיל את הממשלה". כאשר התבקשה להביא דוגמא למקרה שבו ראתה את התקשורת כשמאלנית, היא אמרה "פשוט תמיד". אמירותיה של יסמין הן חלק מתופעה רחבה יותר, של אנשים אשר מחזיקים בדעות נחרצות בנוגע לערוצי תקשורת מסוימים, גם אם הם לא צופים בהם. 

תופעת ה-"תקשורת העוינת", כפי שמסביר ל"שומרי הסף" פרופסור יריב צרפתי מאוניברסיטת חיפה, הינה "מצב שבו שני אנשים המחזיקים בדעות מנוגדות קוראים את אותה ידיעה חדשותית וכל אחד חושב שהסיקור נכתב כנגדו". המושג הזה נטבע לראשונה בשנות ה-80, בעקבות מחקר שבו הוצגו לסטודנטים פרו-ישראלים ופרו-פלסטינים קטעי חדשות זהים. שני הצדדים הרגישו שהכתבות הללו עוינות כלפיהם, ותומכות "בצד השני". בין הגורמים המשפיעים על תופעה זו היא הזהות החברתית של אדם – הרקע שלו, דעותיו, והשתייכותו. אם כן, נטייה פוליטית של אדם אמורה להשפיע על דעותיו בנוגע לתקשורת. כדי לבדוק את העניין לעומק, יצאנו לרחובות ירושלים. 

גם ניקול, בת 26 מירושלים, אמרה שהיא לא צופה בחדשות, אבל הדגישה כי "בחיים לא אפתח את ערוץ 14 בשלט. מדברים שם שטויות כל היום". היא מגדירה את עצמה בתור שמאלנית, והיא צורכת את רוב המידע שלה מעיתונים אינטרנטיים. כששאלנו למה היא לא צופה בחדשות, אמרה: "אני מרגישה שזה מכניס אותי ללחץ, והחיים גם ככה לחוצים בתקופה האחרונה". כאשר שאלנו אותה אם היא חושבת שזה קשור לדעה הפוליטית שלה, היא ענתה: "חד משמעית. התקשורת מציגה אותי ואת חבריי לשמאל בתור בוגדים. אם הייתי ימנית אולי הייתי מרגישה שהתקשורת כן מייצגת אותי. וחוץ מזה, הכול רייטינג ופוליטיקה זולה". 

בדומה לניקול גם שמעון, בן 28 מירושלים, סיפר כי "אנחנו לא רואים חדשות בבית אבל אני יודע שערוץ 12 שמאלני. לא אתן רייטינג לערוץ שמנסה להפיל את הממשלה שאני בחרתי". עוד הוסיף כי " אם הייתי רואה חדשות, זה רק ערוץ 14, ערוץ שמאחד את העם ולא מפלג כמו הערוצים האחרים, בוגדים".

כיום, בעיצומה של המהפכה הדיגיטלית, כאשר המידע החדשותי והמהדורות מופיעות לא רק על מסך הטלוויזיה, אנשים מפתחים דעות על הערוצים גם בלי לצפות בהם. האם צריכת חדשות דרך האינטרנט מעמיקה את תופעת התקשורת העוינת או שמא מפחיתה אותה כי לאנשים יש גישה לכלי תקשורת רבים יותר?  

כדי לבחון את העניין באופן המדויק ביותר, השתדלנו לדבר עם אנשים מכל הקשת הפוליטית. התחלנו ברחוב יפו במרכז ירושלים. בשעות הבוקר המוקדמות פגשנו בשלומי, מוכר בחנות טלפונים במרכז העיר שבדיוק יצא להפסקת סיגריה. "אני ימני חילוני. אני משתדל לצפות בכל הערוצים, כדי לשמוע כמה שיותר פרשנויות על המצב. אבל האהוב עליי הוא ערוץ 14". שלומי הסביר שהוא מרגיש שערוצים 12 ו-13 מייצגים את אנשי הימין בתור קבוצה אלימה, מלאת שנאה, שמתרכזת בענייני דת. "בתור חילוני, למה אני צריך את הסטיגמה הזאת שכל הימנים גם דתיים? אין פה קשר וזה מעצבן. אני גם לא בן אדם אלים". את השיחה שלנו עם שלומי שמע בחור צעיר שחיכה לרכבת הקלה, והוסיף "אני מת על ערוץ 14. הם היחידים שאומרים את האמת. 12 ו-13 מדברים שטויות ורק רוצים להפיל את הממשלה". הבחור, שהעדיף לא להזדהות, הוא משוחרר טרי מהצבא שגר בפסגת זאב. 

בהמשך פגשנו את ירדן, בן 27 מתל אביב, סטודנט בבצלאל שמגדיר עצמו איש שמאל. ירדן אמר לנו שהוא צופה בעיקר בערוץ 12, כיוון שהוא הערוץ האמין ביותר בעיניו. על ערוץ 14 אמר ירדן: "ערוץ של מטומטמים ואני לא מבין איך ב-2024 עדיין קיים ערוץ כזה". כשנשאל אם הוא מרגיש כי התקשורת עוינת כלפיו הוא ענה, "ברור, אנשי שמאל מיוצגים בחוסר כבוד, לא רואים אותנו ומזלזלים בדעות שלנו. אני לא מרגיש שיש לי ייצוג טלוויזיוני הולם". כדוגמא לזלזול, סיפר ירדן על התחושות שלו במהלך הסיקור של המחאות על החקיקה לשינוי מערכת המשפט: "למרות ש-12 כביכול היו נגד הרפורמה, הרגשתי שבכוונה מנסים להוציא אותנו באור רע. התקשורת התרכזה בחסימת איילון ושריפת צמיגים ולא במה שעמד מאחורי זה. זה בכלל לא היה עניין של שמאל וימין, אבל איכשהו גרמו לנו להאמין שרק שמאלנים מתנגדים לרפורמה".

במהלך השיחות החל להסתמן שאם יש דבר אחד שהמרואיינים שלנו מסכימים עליו הוא שאיש מהם לא מרגיש שהתקשורת מייצגת אותו או אותה. הדבר מעורר מחדש את השאלה האם התקשורת באמת שמאלנית? 

רוב האנשים שראיינו לכתבה – ימנים כמו יסמין ושלומי או שמאלנים כמו ניקול – אמרו שהם מרגישים שהתקשורת עוינת כלפיהם, ומציגה את הקבוצה אליה הם משתייכים בתור אלימה. גם מרואיינים שצורכים את רוב התוכן החדשותי שלהם בדיגיטל, או אלו שצופים במגוון ערוצים, הרגישו שיש בעייתיות מסוימת בייצוג התקשורתי שלהם. 

מצד שני, דניאל, סטודנטית באוניברסיטה העברית, אמרה: "אני לא חושבת שהתקשורת עוינת. היא מראה לנו את מה שקורה וכל אחד בוחר להבין זאת איך שהוא רוצה". לשאלה איך היא ממקמת את עצמה על המפה הפוליטית, ענתה דניאל שהיא "הכי מרכז שיש. אני לא אוהבת את כל ההגדרות האלה". הקשר ההדוק בין עמדה פוליטית ועמדה כלפי כלי תקשורת שמצאנו מחזק את הטענה שעלתה מחקר האקדמי שתופעת התקשורת העוינת מושפעת מאוד מהזהות החברתית-פוליטית של האנשים. 

אם כך, ניתן להגיד שתופעת העוינות של התקשורת מורגשת בעיקר אצל אנשים בעלי דעה פוליטית מובהקת – אנשי ימין ושמאל. המושג "תקשורת שמאלנית" שהוטמע בחברה הישראלית צריך להתחלף במושג "תקשורת עוינת". נראה שאנשים משני צידי המפה הפוליטית חשים שהתקשורת אינה מייצגת את דעתם ואף עוינת כלפיהם. אפילו אלו שאינם צורכים את התקשורת דרך הערוצים המרכזיים, ורק שמעו שהיא לא מייצגת את הפלג שאליו משתייכים, חשים עוינות ולא מוכנים לצפות בחלק מהערוצים בעקבות כך.

(נצפה 42 פעמים, 1 צפיות היום)