המונים תחת השפעת סמים: הייחודיות של הטבח בנובה – והמחקרים על ריפוי, באמצעות MDMA

*השימוש בסמים אינו חוקי ואין בדברים האמורים המלצה של "שומרי הסף" להשתמש בחומרים הללו ללא פיקוח 

רגע לפני הטבח האכזרי של 7 באוקטובר אלפים עוד חגגו במסיבת "נובה" את החופש, כשרבים מהם תחת השפעת סמים פסיכדליים. העובדה הזו הופכת את השבת השחורה לאירוע חסר תקדים והיא מוגדרת כפעם הראשונה בהיסטוריה שבה טראומה המונית מתרחשת על משני תודעה. זוועת הטבח שביצע חמאס במסיבת הטבע בקיבוץ רעים תלווה את קהילת הטראנס הישראלית עוד שנים רבות. את מה שהתרחש ברייב הסמוך לגבול עם עזה ניתן להגדיר כסיוט הגדול ביותר של כל משתמש בחומרים פסיכדליים. שאלות קשות עולות סביב האירוע המחריד הזה, ועוד יותר סביב הצעירים שבאו לרקוד. האם הם לקחו סמים בזמן המסיבה? איזה סמים הם לקחו? האם הם עזרו להם להיחלץ מהאסון או גרמו לסופם? אפקט ההגברה וההעצמה הפסיכדלי מסביר מדוע החוויה של מתקפת טרור באמצע מסיבת טבע שרבים ממשתתפיה נטלו חומרים פסיכדליים עשויה להיות מטלטלת אף יותר ממתקפת טרור שפוגעת במי שאינם נתונים תחת השפעה כזאת. גם הטראומה, בהתאמה, מוגברת ומועצמת.

ההשפעות יכולות להיות מגוונות. סמים אינם מקשה אחת: יש ממריצים (קוקאין וכד'), מגבירי אופוריה (MDMA), ומשני התודעה (LSD או פטריות). לכל אחד השפעה אחרת. כך, לדוגמה, סיפרה ל"שומרי הסף" משתתפת אחת שלקחה MDMA – סם מסיבות פופולארי שבשנים האחרונות נעשה בו שימוש בתחום הריפוי הנפשי. "היה את הסט של הזריחה ובדיוק אז נפתח לי האם-די, וואי זה היה מושלם". משתתף אחר מתערב בשיחה ומזכיר שהוא ראה אותה באותו זמן והיא הייתה נראית משוחררת ומאושרת. היא ממשיכה: "כשהתחילו הטילים הבנו שצריך להתפנות, הדיג׳י אמר צבע אדום, ואז שמענו יריות מרחוק. אנשים עוד רצו לכיוון היריות אבל אנחנו הבנו שצריך לרוץ לכיוון ההפוך מהרצועה. הייתה בעיה של מים כי כולם היו דלוקים, מצאנו בקבוק של משהי ואחר כך מצאנו שוקת ברפת. זה היה מזל של כולנו. הרגשתי שאני נשרפת מבפנים אבל איכשהו האם-די גרם לי פשוט לקבל את המצב. לא להיות בשוק. טוב. יש יריות. טוב. צריך לרוץ. טוב. צריך להסתתר. טוב. אנשים מתים".

משפחה אחרת הם הסמים הפסיכדליים, שנתפסו עד לא מזמן כחומרים מסוכנים שעלולים לשבש את המחשבה והתודעה באופן בלתי הפיך. השימוש בהם נקשר לחבר'ה צעירים, במסיבות או בטקסים אלטרנטיביים בטבע, שרצו להתנסות ולחוות, ולפעמים אף לא הצליחו לחזור לעצמם בצורה מלאה לאחר ההתנסות.

הפעילות העיקרית של החומרים הפסיכדליים היא סביב מוליך עצבי שנקרא סרוטונין. הדרך בה אזורים במוח מעבירים אינפורמציה ומתקשרים אחד עם השני מאוד משתנה תחת השפעות של סמים פסיכדליים. החומרים הפסיכדליים מפעילים טריגר מסוים שיש לכל אדם בתת מודע שלו, בהתאם לחוויותיו הקודמות. לכל אדם יש מגוון מחסומים שנמצאים במוח ובתת מודע שלו וגורמים לו לפתח כל מיני מגננות, כאלה שלרוב הוא גם מדחיק. החומרים הפסיכדליים עוזרים לפתח את החלק הזה של התת מודע, המחסומים האלה פתאום מקבלים במה אחרת, הם הופכים מעיין טריגר במוח של בני האדם. יש אנשים שהטריגר לוקח אותם למקום פחות טוב, אבל יש כאלה שהטריגר עוזר להם להיפתח למקום חיובי, עושה להם טוב, מתקן את אותם מחסומים ואפילו מציל להם את החיים. מכאן אפשר להבין שפסיכדליים זה לא קונצנזוס.

לא רק במסיבות ולצורכי הנאה

שימוש בלתי מבוקר בסמים הוא מסוכן ובוודאי לא מומלץ, אבל בעשור האחרון גובר העניין בחומרים אלה דווקא מכיוונים מדעיים ורפואיים, תוך התמקדות באיכויות הטיפוליות והמרפאות שלהם. למעשה, מחקרים עדכניים בנושא מצביעים על בשורה של ממש לסובלים מהפרעות נפשיות קשות.

לפני שהסמים הפסיכדליים יצאו מהחוק בתחילת שנות ה-70 נעשו ניסויים רפואיים בשנות ה-50 וה-60 של טיפול בפטריות ובסמים נוספים באנשים שחוו טראומות, ביניהם גם ניצולי שואה שטופלו באמצעות LSD. היום בכל העולם עוד מחכים לאישורים לפיתוח תרופות המבוססות על סמים. רופאים רבים מאמינים בדרך הזו, אבל כדי לאשר טיפול כל כך לא קונבנציונלי נדרשת הרבה מאוד ביורוקרטיה. עם זאת השיח של הטיפול דרך סמים פסיכדליים הופך ליותר נפוץ בשנים האחרונות. במקום תרופות פסיכיאטריות שידוע שיש להן תופעות לוואי רבות, אנשים פונים לדרכים פחות קונבנציונליות לפתרון בטיפול הנפש שלהם.

דוקטור ריידמן מספר ל"שומרי הסף": "לאחרונה סיימתי הכשרה בארגון MAPS העולמי שזה ארגון שחוקר את הפסיכדליים בתחום בריאות הנפש. החלק שאני לקחתי בו הוא המחקרים על ה-MDMA. את ה- MDMA חוקרים בהקשר של "הטבה" בקרב אנשים שסובלים מפוסט טראומה.  פוסט טראומה היא תגובה לאירוע, מה שנחווה עבור הבן אדם כאירוע קשה וזה חוויה שבה המערכת מוצפת מעבר לרגיל ואין לה את היכולת להכיל ולעבד את החוויה שנחוות באותם רגעים. ההשלכות של זה יכולות להתבטא בחוויות חוזרות ונשנות של האירוע, בין אם זה פלשבקים או סיוטים שמפריעים לבן אדם לתפקד ולישון. "פוסט טראומה מורכבת" מאופיינת באירועים שמתמשכים יותר. זאת אומרת שזה לא אירוע חד פעמי, זה מאוד משפיע על כל מבנה האישיות . המחקר על ה-MDMA  התחיל בשנת 2001. המחקר מוגדר כמחקר פורץ דרך כי התוצאות שלו הראו תוצאות כל כך מרשימות: בקרב 70% מאלה שהוגדרו כפוסט טראומטיים וקיבלו את הטיפול, הוגדרו כעבור זמן כנטולי פוסט טראומה, לפחות לא בהגדרות המרכזיות של ההפרעה הנפשית. התוצאות החיוביות של המחקר מיוחסות לזה שתחת השפעת ה-MDMA  אנשים נמצאים במצב פחות שיפוטי, פחות עם עכבות, פחות חששות, פחות הגנות ובמצב הזה בתוך חדר הטיפולים שבו הם מקבלים MDMA, זה גורם להם להיפתח לטראומות הקשות וממש לעבור השפעות מרחיקות לכת. אחד מהדברים הדומיננטיים זה שבתוך חדר הטיפולים מכוונים את הבן אדם למצוא את ה-  "hiller" שבתוכו. ממש אפשר לראות איך אנשים מתחברים לכוחות הריפוי הטבעיים שלהם ומצליחים לגעת בטראומה הקשה שלהם ממקום יותר נינוח".

כעת, רבים תוהים אם הטיפול יוכל לסייע גם לניצולי הנובה, שחלקם סובלים מפוסט טראומה אחרי השבת השחורה. נראה שאין תיעוד מאירוע אחר בעולם שבו כל כך הרבה אנשים עברו חוויה טראומטית כל כך תחת השפעה של משני תודעה, ויש להמתין לאישורים הנדרשים כדי לדעת אם הטיפול ייצא אל הפועל.