יחס מועדף לעורך בהשוואה לכתב? "אכן מדובר ביוקרה, בקידום"

העורכים הם שומרי הסף של התקשורת – הם מחליטים אילו כתבות וסיפורים יתפרסמו, עורכים את הטקסטים ומעצבים את הנרטיב ואת סדר היום הציבורי. בשל תפקידם במערכת, הם באים במגע עם כתבים באופן קבוע והדינמיקה שבין הכתבים והעורכים היא חלק אינהרנטי חשוב מכל מערכת חדשות המייצרת עיתונות איכותית ומשפיעה.

בשביל להבין קצת יותר לעומק את הדינמיקה שבין בעלי התפקידים, שוחחנו עם נועם ביטון ואבישי סלע. נועם ביטון הוא איש של מקומונים: הוא עבד בתור עורך ראשי במקומוני הדרום של "ידיעות תקשורת" במשך כ-15 שנה. בעברו עבד גם בתור כתב ספורט במקומון "כל העיר" הירושלמי ובתור עורך של כמה ממקומוני קבוצת מעריב. אבישי סלע הוא עורך באתר ערוץ הספורט. בנוסף, הוא כותב טורי דעה במגוון נושאים עבור אתר ערוץ הספורט ומגזין TimeOut.

מה מאפיין לדעתכם את היחסים בין העורך לכתב? מה הופך אותם לטובים? 

"אמון, אמון, אמון, חד משמעית!", אומר ביטון. הוא מסביר שבתור עורך, הוא צריך לבטוח בכתב שלו "במיליון אחוז", וחושב שזה הדדי – גם הכתב רוצה שהעורך יסמוך עליו. "אם יש לי כתב שאומר שהוא ראה חבר מועצה מקבל מעטפה ליד – אז אני יודע שהוא קיבל מעטפה ליד, ולא משנה מה יגידו לי", הוא מסביר. "אמון זה הבסיס להכל". 

סלע רואה עין בעין עם ביטון את חשיבות יחסי האמון בין הכתב לעורך. "באותה המידה שבה אנחנו עוזרים להם – הם עוזרים לנו לעשות את העבודה טוב יותר. יש יחסי "תן וקח" מסוימים, וצריך לשמור על יחסים טובים. בסוף, העיקר הוא "המוצר" שאנשים מקבלים כשהם קוראים את הידיעה, ואנחנו כולנו ביחד בתהליך הזה – התפקיד שלנו כעורכים הוא לשווק את הסיפור שהכתבים מביאים בצורה שתעבוד עבור הקהל הרחב". 

היחס כלפי העורך שונה מהיחס לכתב מתוקף מעמדו?

"לא", אומר סלע. "אני לא מרגיש שנותנים לי איזשהו יחס מועדף. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו לא רואים את עצמנו ביתרון על פני עובדים אחרים. אני לא מרגיש שיש לנו איזו שהיא עדיפות". 

בשונה מסלע, ביטון טוען שלתפקיד העורך יש "פרסטיז'ה" – כלומר מדובר בקידום, שדרוג במעמד וביוקרה המקצועית.

הבנו שבתור עורכים, עליכם לשנות ולבחור כתבות, ולפעמים אפילו לפסול כתבה.

"ברור, זה חלק מהעבודה הבסיסית של עורך", אומר ביטון. "כלומר, זה לא משהו שאמור להיות חלק משגרת עבודה קבועה, אבל לפסול כתבות זה חלק מהעניין. אני אסייג ואגיד שכתב ותיק לא אמור להגיע למצב שפוסלים לו כתבה. בתור עורכים אנחנו מאתרים עובדות שאנחנו לא בטוחים לגביהן, ונשתדל להיות הוגנים עם האופן שבו אנחנו מציגים סיפור. אם יש מורכבות לסיפור, אני אדרוש להציג אותה". 

סלע מציין שבמקרים מאוד נדירים צריך "לעדן טיפה. לפעמים כתב הולך רחוק מדי ואנחנו צריכים להרגיע, כי אנחנו חושבים על קונטקסט רחב יותר. זה התפקיד שלנו כעורכים".

האם הייתה כתבה שערכתם או פסלתם ובדיעבד התחרטתם על כך?

"ברור שיש דברים שאתה מתחרט עליהם. יש טעויות שאתה עושה כל הזמן והיו לנו פשלות. בחירה של כותרת לא נכונה, ציטוט שיצא מהקשר כי אנחנו מבינים משהו אחד והכוונה הייתה אחרת", מסביר סלע. "לא שאנחנו מתכוונים לעשות את זה, אבל זה קורה כל הזמן לכולנו. אנחנו גם אנשים, אנחנו בני אדם, ואנחנו טועים לאורך כל הדרך, אבל אנחנו מנסים לצמצם את הטעויות האלה וללמוד מהם, להיות יותר טובים בהמשך". 

ביטון מתאר תמונה דומה. "תמיד אפשר לעשות דברים בצורה טובה יותר, כמעט תמיד אפשר לעשות דברים בצורה ממוקדת יותר", הוא אומר. "לפעמים מגיע סיפור שאנחנו נאלצים לוותר עליו בגלל שאי אפשר להוכיח אותו, גם אם אנחנו ממש בטוחים שהוא נכון. היה סיפור שישבנו עליו במשך חודשים ולא יכולנו להוכיח אותו – ובסוף ראינו את זה בכלי תקשורת אחר, כפרט משלים בכתבה גדולה יותר".

נועם, האם קרה מצב שבו התפתח עימות בינך לבין אחד הכתבים בגלל עריכה שביצעת בכתבה?

"בטח, זה קורה הרבה", השיב ביטון. "המטרה שלי כעורך היא להגיע לעמק השווה עם הכתב. זאת אומרת, להסביר לו את הצרכים של המערכת, את המגבלות, למה יש דברים שאנחנו לא יכולים לעמוד מאחוריהם".

האם קרה שהעדפת כתבה אחת על פני כתבה אחרת ממניעים של העדפה אישית?

"אנחנו לא מערבים אינטרסים אישיים", אומר סלע. "אני בתור אוהד בית"ר ירושלים פרסמתי כתבות לא טובות על בית"ר. לכל אחד יש קבוצה שהוא אוהד, אבל אנחנו משאירים את זה בחוץ. המטרה שלנו היא לעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר. ברור שלא כל מה שאנחנו יודעים אנחנו יכולים לפרסם, אבל זה אף פעם לא בקטע של 'אנחנו שומרים על פלוני אז לא נפרסם'. בסוף, המטרה שלנו היא לעשות את העבודה הכי טובה ולהביא את החדשות לקהל. הלב שלנו נשאר בצד".

במסגרת התואר, למדנו שלפעמים יש קשר בין התכנים שמתפרסמים בכלי התקשורת לבין מודל הבעלות. נועם, בתור אדם שעבד בקונצרן תקשורת גדול, האם אתה חושב שזו טענה נכונה?

"אני משוכנע שהמחשבה הזאת נכונה", אומר ביטון. "יש כתבי אישום שמדברים על זה, למשל במקרה של נוני מוזס. אני לא חושב שנוני מוזס הוא חריג – אולי בהיקף האחיזה שלו בשוק התקשורת, הוא הגיע למצב שאני לא חושב שמישהו במדינה אי פעם הגיע אליו מבחינת עוצמתו כמו"ל. אבל כן, בוודאי, יש הרבה השפעה לבעל הבית על מה שמתפרסם בעיתון. לי היה מאוד נוח להיות עורך של מקומוני פריפריה. יכולתי להיות קצת מתחת לרדאר, היה לי חופש לעבוד. אני יכול להגיד שבכל מה שעלול לפגוע באינטרס הכלכלי המיידי של העיתון קיבלתי יד חופשית. אני לא חושב שאי פעם נאלצתי להיכנע בגלל לחצים".

אבישי, מעבר לעבודתך כעורך, אתה גם כותב טורים עבור ערוץ הספורט ועבור TimeOut. מה אתה מעדיף – לערוך או לכתוב? מה מושך אותך בכל אחד מהתחומים?

"הכתיבה האישית היא המקום שבו אני חי, זה הדלק שמניע אותי", משיב סלע. "שם אני יכול להביא את עצמי, את העולמות הפנימיים והתרבותיים שלי. אני חושב שעבודת העריכה יכולה להיות מאוד כיפית. אנחנו חיים בסופו של דבר על חומר שמגיע מבחוץ, בין אם אלו ידיעות של כתבים או ידיעות מהעולם. אנחנו יכולים גם שם למצוא את עצמנו במידה מסוימת, אבל הטורים האישיים והכתיבה שאני יוזם הם הזכות האמיתית שלי בעבודה הזו".

לסיום, מה הדבר הנוסף החשוב לדעתכם ביחסים שבין כתב לעורך, שלא שאלנו עליו?

"הפריה הדדית", משיב ביטון. "העבודה היותר טובה שעשינו הסתמכה על זה. כלומר, יש תהליך שבו כל אחד נותן מהכיוון שלו: אני כעורך נותן מבט מלמעלה, זווית ראייה רחבה יותר – והכתב נותן לי מבט ממוקד מבפנים, מההיכרות עם השטח. ברגע שיש את הגורמים המשלימים האלו, מי שמרוויח מזה אלו המערכת והקוראים, בסופו של דבר. אני חושב שזה אחד הסודות לעבודה עיתונאית. זה חלק מהמתכון לעבודה עיתונאית טובה בין עורך לכתב".

"בסופו של דבר העבודה שלנו כעורכים היא להביא את דברם של כתבים", מסביר סלע. "אנחנו לא אמורים להתערב יותר מדי, לדעתי. ברגע שכתב מביא לנו סיפור, אנחנו צריכים להביא את הסיפור הזה בצורה הכי בהירה והכי נהירה לקהל הרחב. זו העבודה העיקרית שלנו. כמובן שהעבודה הזאת לפעמים מורכבת, ולפעמים אנחנו צריכים לעשות עבודה יותר קשה. זאת אומרת, לפעמים נותנים לנו מידע של שורה ואנחנו צריכים לייצר מזה טקסט שלם. לא תמיד זה משהו שקיים מראש. אבל בסופו של דבר, זאת המטרה שלנו. המטרה שלנו היא להביא את המידע. המידע הוא הדבר שאנחנו חיים עליו. וזה העיקר של העבודה הזאת. ולכן היחסים שלנו עם הכתבים בסופו של דבר הם: הם מביאים את הסיפורים ואנחנו צריכים לייצר אותם כדי שזה יהיה משהו שאנשים יוכלו לקרוא ולהבין את החדשות".