האינטרסים מאחורי התיווך: מה גורם למצרים לסייע בקידום עסקה עם חמאס

עשרה חודשים עברו מאז שבעה באוקטובר, השבת השחורה שבה נרצחו ונחטפו מאות אזרחים וחיילים ישראלים על ידי ארגון הטרור חמאס, ובעקבותיה יצאה ישראל למלחמה ברצועת עזה. מאז נפתחה המלחמה מצאה את עצמה מצרים בתפקיד המתווכת, תפקיד שמוכר לה מאוד, אך הפעם יחד עם שחקנים נוספים ומשמעותיים, כשהיא מתמודדת על תפקידה כמעצמה אזורית. בהתאם לכך, המצרים עושים מאמצים כבירים להגיע להסכם בין ישראל לחמאס, הסכם שישחרר את החטופים הישראלים ויסיים את המלחמה ברצועת עזה.

פנינו לארבעה מומחים מהשורה הראשונה, כדי לנסות ולהבין טוב יותר מהם האינטרסים והרווחים של המצרים, מהם עמדות הציבור לגבי מאמצי התיווך וכיצד מתנהל בפועל המשא ומתן בין ישראל לחמאס, בתיווך מצרי ובזירה רוויית שחקנים משמעותיים; ד"ר אופיר וינטר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומומחה ליחסי ישראל – מצרים; ד"ר אורית פרלוב, מומחית לרשתות החברתיות ולניתוח של מגמות והלכי רוח בחברה הערבית; ד"ר חיים קורן, שגריר ישראל לשעבר במצריים בין השנים 2016-2014, ופרופסור קובי מיכאל, מומחה ליישוב סכסוכים.

האינטרסים  של המצרים והרווח האפשרי מתיווך בין ישראל לחמאס

"מצרים מעורבת בעניין התיווך לא מתוך אלטרואיזם – שיהיה ברור. הכל ריאל-פוליטיק, הכל אינטרסים בעניין הזה וזה בסדר גמור", טוען פרופסור מיכאל, ואכן כל המומחים מצביעים על האינטרסים הברורים שיש למצרים והם אלה שלמעשה מניעים אותה להמשיך ולתווך לעסקה. האינטרס הראשון, אם כן, הוא אינטרס ביטחוני מובהק, כפי שמבהיר זאת פרופסור מיכאל: "הסיבה הראשונה שחשובה להם מאוד זה להבטיח את המשך השליטה שלהם על ההתנהלות ברצועת עזה, שאותה הם תופסים כאזור סיכון מבחינתם". למעשה, הוא מתאר את חששם של המצרים מפני חמאס, כתנועה המזוהה עם האחים המוסלמים, שעשויה להדליק מחדש את מצרים מבפנים ואף לייצר חיבורים עם דעא"ש סיני,  אתגר שהמצרים טרם הצליחו להתגבר עליו. חיזוק לכך ניתן למצוא בדבריו של ד"ר וינטר: "מצרים מעוניינת לעצב ולייצב את עתיד הרצועה – שהיא חצרה האחורית – בהתאם לצרכיה המדיניים והביטחוניים, להפוך לגורם ההגמוני שם ולהגביל את השפעתם של גורמים אזוריים מתחרים דוגמת איראן, טורקיה וקטאר". ד"ר פרלוב מציגה חשש נוסף: "הם באמת לא רוצים שתהיה הצפה של פליטים עזתים לתוך מצרים ולכן הם מעדיפים לפתור את הבעיה בתוך עזה לפני שזה יגיע אליהם".

האינטרס השני שבולט בפעילותם של המצרים הוא אינטרס כלכלי. אינטרס זה בא לידי ביטוי במזעור הנזקים הכלכליים כתוצאה מהמלחמה: "המצרים מעוניינים לקצר את משך המלחמה שגובה ממנה מאות מיליוני דולרים מידי חודש עקב פגיעה בתמלוגי המעבר בתעלת סואץ ובתיירות, בעיקר לסיני", אומר ד"ר וינטר. כמו כן, הוא מתאר גם את התמורות הכלכליות שנובעות מהיותם מתווכים: "ההערכה לקהיר באה לידי ביטוי בין היתר גם בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית בהגדלת חבילת הסיוע למצרים, אשר הורחבה מ-3 ל-8 מיליארד דולר". ד"ר פרלוב מוסיפה שבמקרה שיצליחו המצרים להגיע לעסקה, ייתכן שייהנו מתמורות כלכליות נוספות.

האינטרס השלישי ואולי החשוב מכולם הם שיפור מעמדה של מצרים בזירה הבינלאומית ומאמציה להתקרב אל הממשל האמריקאי: "מצרים מעוניינת בקרדיט אזורי ובין לאומי על תרומתה לשלום ולביטחון האזור וליציבותו, מה שמחזק את מעמדה המדיני", אומר ד"ר וינטר ומוסיף: "היא נמצאת במרכז תשומת הלב האמריקאית ומוכיחה את היותה כוח עזר נכסי לארה"ב בפתרון בעיות האזור". בתוך כך אומר פרופסור מיכאל: "מצרים הייתה מנהיגת העולם הערבי הרבה מאוד שנים, אך איבדה את הבכורה לטובת ערב הסעודית. עם זאת, היא עדיין רואה את עצמה כגורם חשוב בעולם הערבי, ואת המעמד הזה היא בונה דרך המעורבות הפעילה במשא ומתן והשפעה עליו, שמקנה לה גם מעמד משמעותי בעיני האמריקאים". כמו כן, לא ניתן להתעלם מהתחרות בין מצרים לקטאר ומערכת היחסים המורכבת שלהם, כפי שמטיבה לתאר זאת ד"ר פרלוב: "הם שונאים את הקטארים מאוד, בגלל התחרות והיוקרה. כלומר, כרגע הילד הכי מועדף במזרח התיכון מבחינת האמריקנים, זה הקטארים". זאת ועוד, פרופסור מיכאל טוען שבאמצעות התיווך, המצרים מנסים לייצר תלות ישראלית במצרים: "התיווך וההשפעה המצרית הם סוג של משאב מאוד חשוב מבחינת המצרים, כדי לנסות וליצור מצב שבו מצרים נמצאת באיזושהי עמדה שבה ישראל תלויה בה, יותר מאשר מצרים תלויה בישראל. זה נותן להם סוג של עוצמה, כוח ושליטה".

המוטיבציה המצרית לתווך בין ישראל לחמאס לא התחילה במלחמה הנוכחית כפי שמתאר זאת שגריר ישראל לשעבר במצרים, ד"ר חיים קורן: "ראיתי כיצד א-סיסי מתחיל את כהונתו כנשיא ומיד צריך להתמודד עם צוק איתן. הוא הבין מיד כי תיווך ישמש בידיו קלף אסטרטגי. אחד מיעדיו העיקריים היה להתקרב לממשל האמריקני ולנסות להשיג הכרה ממנו. הוא בהחלט הצליח".

דעת הקהל המצרית כלפי התיווך

"התיווך הוא אחד האמצעים להפגנת סולידאריות עם הפלסטינים ונעשה לשיטת מצרים, בין היתר, למענם", אומר ד"ר וינטר ומוסיף: "קשה להעריך את עמדת דעת הקהל המצרית, אך נראה שרובה תומך במאמצי התיווך המצרים ומקצתה קורא למשטר להסלים את צעדיו ולהתייצב ביתר תקיפות נגד ישראל, למשל דרך הקפאה או ביטול הסכם השלום ואף מעורבות צבאית ישירה".  כמו כן ד"ר קורן מתייחס לאופן שבו השלטון המצרי מתווך את מאמציו פנימה אל הציבור המצרי: "ההנהגה המצרית מאדירה את מעמדה בעיני הציבור המצרי בכך שהיא מחוזרת על-ידי מדינות רבות בעולם – בהן מעצמות כמו ארה"ב וסין, ומציגה בפניו את היתרונות הכלכליים מהם ייהנה הציבור המצרי, ואינטרסים חיוניים של המדינה מחייבים תיעדוף".

ד"ר פרלוב מוסיפה: "על עצם העובדה שמצרים רוצה לתווך בין ישראל לחמאס, בדיוק כמו קטאר, על זה אין כמעט ויכוח פנימי בתוך החברה המצרית". לשאלתנו עד כמה הציבור מתעניין או בקיא בפרטי המשא ומתן, היא משיבה: "לפחות פעם בחודש המתווכים הישראלים נמצאים בקהיר, ככה שהם יודעים שזה מאוד אינטימי וגם המתווכים המצרים מגיעים לתל-אביב. הם יודעים שמצרים נמצאת ברמה מאוד אינטימית עם ישראל בכל מה שקשור לעזה – לתיווך". זאת ועוד, בדקנו מה בדיוק במשא ומתן מעסיק אותם והאם החטופים שלנו זוכים לאיזושהי סולדריות מהעם המצרי: "לא מעניין אותם החטופים שלנו, יותר מעניין אותם לשחרר את האסירים הפלסטינים". בנוסף לכך היא מסבירה שתמיכתם בעסקה נובעת גם מהרצון להפסיק את הסבל של האזרחים בעזה, שכן הם חשופים מידי יום לתמונות קשות שיוצאות מהרצועה.

פרקטיקה של משא ומתן

כדי להבין כיצד מתנהל המשא ומתן נדרש תחילה להבין מי הם הגורמים המצרים שמעורבים בו: "בצד המצרי זה תמיד אותם גורמים, אלה גופי המודיעין הכללי ומי שעומד בראשו או ראש האגף הפלסטיני במודיעין הכללי", אומר פרופסור מיכאל. הוא מוסיף שגוף זה נהנה מאמון הנשיא והאנשים בו מחזיקים בניסיון רב, שכן לרוב הם אינם מתחלפים והם גם היו אלה שתיווכו בעסקאות הקודמות.

כמו כן, ביקשנו להבין אם מיקום הדיונים, דוחא או קהיר, הוא גם זה שמעיד על זהות המתווכת הראשית. לעניין זה התייחס פרופסור מיכאל: "זה לא בהכרח כך. הרבה מאוד פעמים זה נעשה מטעמי נוחות וביטחון, כי יותר קל לאבטח את זה במקום הזה [דוחא]". עוד הוא מוסיף שכיוון שהנהגת חמאס חוץ נמצאת בקטאר, נוח יותר לקיים את הדיונים בשטחה. זאת ועוד, בדקנו אם על אף התחרות הקיימת בין שתי המתווכות, מתקיים ביניהם גם שיתוף פעולה: "מי שמשפיע על איך הדברים יתנהלו, או משפיע גם על האינטראקציה או דפוס היחסים שבין קטאר ומצרים, זה יותר האמריקנים", אומר פרופסור מיכאל ומוסיף: "מצרים לא סומכת על קטאר, מצרים רואה בקטאר יריבה או גורמת חתרנית. בכל מקום שבו למצרים תהיה אפשרות לגמד את הקטארים הם יעשו את זה". אף על פי כן הוא מסכם: "במקום שבו הם [מצרים] חושבים שקטאר יכולה לסייע, אז הם יתקרבו לקטאר והם יתאמו עם קטאר והם ישתפו פעולה עם קטאר. במקום שהם חושבים שדווקא לחץ על קטאר והפגנת שרירים מול קטאר תשרת את זה, אז זה מה שהם יעשו".  ד"ר קורן מוסיף ש"מצרים מקפידה לשדר לכל כי היא המתווכת הבכירה וגם מבקרת את הטעויות שעושה קטאר בתיווך ודואגת להנחיל תודעה זו גם לחמאס גם לנו וגם לאמריקאים – אגב, בנקודה זו היא צודקת". ד"ר וינטר טוען שישראל מעדיפה את מצרים בתפקיד המתווכת הראשית, לאחר שלטענתה התיווך הקטארי לא הוכיח את עצמו.

היתרון של התיווך המצרי במשא ומתן נובע ממנופי הלחץ שיש למצרים על החמאס. מטיב לתאר מנופים אלו ד"ר וינטר: "היכולת לפגוע במעמדה של חמאס בעולם הערבי, למשל אם היא (מצרים) תצא בביקורת פומבית נגד התנועה". כמו כן, "ביכולתה להשפיע על עיצוב יחסי הכוחות הפנים פלסטיניים בין הפלגים השונים". וינטר מציין שלמצרים יש גם יכולת להשפיע גם על תהליכי השיקום והפיתוח ברצועה ביום שלאחר המלחמה. בהקשר של מעבר רפיח, שכאמור צדו העזתי נמצא כעת בידי ישראל. מסביר פרופסור מיכאל: "גם הסיפור של מעבר רפיח הוא סיפור משמעותי מבחינתם כי הוא מנוף מאוד משמעותי שהיה להם על חמאס והוא גם מקור הכנסה משמעותי מבחינתם".