כשאנשים רואים בכלי תקשורת "אויב": "הם רק מנסים להכשיל את ביבי"

"הם בשבילי אויב", כך אמר לנו בכאב אבנר שבו, מאבטח במקצועו, כאשר נשאל מה דעתו על הערוצים 12 ו-11. התבטאויות כאלו ודומות נשמעות לעיתים קרובות כאשר מתנהל דיון על ערוצי התקשורת בישראל, בעיקר מאז תחילת המלחמה האחרונה. תחושה זו מוכרת לרבים מצופי הטלוויזיה בישראל ומקורה בתופעת "התקשורת העוינת".

התקשורת העוינת היא תופעה שבה, לתחושת צרכני החדשות משני צידי המתרס הפוליטי, מקורות תקשורת מסוימים מציגים תמונה שגויה ואף מעוותת של המציאות באופן שעולה בקנה אחד עם האג'נדה הפוליטית של כלי התקשורת. כלומר, התקשורת בעיניהם "עוינת" את זהותם ואת דעותיהם. תופעה זו עלולה להשפיע על דעות הציבור, ליצור תחושת פחד, ולהניע לפעולה את הצופים. הזהות הפוליטית היא אחד הגורמים שיכולים להשפיע על תפיסת התקשורת העוינת בקרב הציבור.  

כדי לבחון את תופעת התקשורת העוינת בישראל ואת חוויית הצופה הישראלי ביחס לערוצי התקשורת השונים, יצאנו לראיין את הציבור הירושלמי. בדקנו מאיזה ערוץ הם בוחרים לצרוך חדשות, מדוע, ומה הבדל בינו לבין הערוצים האחרים. גופי התקשורת ששאלנו עליהם הם "עכשיו 14", "קשת 12" ו-"כאן 11". 

הדעות הנחרצות הגיעו מצופי ערוץ 14. במשך שנים רבות עד לייסודו של הערוץ, מצביעי הימין הרגישו כי אין אף גוף תקשורת שמייצג את דעותיהם. כאשר בסופו של דבר החל הערוץ את שידוריו, רבים מצופי הימין מצאו בו בית לדעותיהם: "זה ערוץ ימני ואני ימני. אני חושב כמו שהם חושבים", אומר שבו. לטענה שרבים רואים בערוץ 14 גוף מוטה פוליטית, השיב שבו: "מי חושב את זה? השמאל! תודה רבה! אני חושב אחרת. מי שימני חושב כמונו מי ששמאל חושב שמאל. זה ההבדל". שבו הביע את סלידתו כלפי כלל ערוצי הטלוויזיה שאינם ערוץ 14. 

פרופ' יריב צפתי, מומחה בין-לאומי לחקר תופעת התקשורת העוינת אומר: "אחת מהתופעות המלוות את תחושת התקשורת העוינת היא "קטגוריזציה סלקטיבית" בה אנשים עם דעות מנוגדות נחשפים לאותן ידיעות בדיוק, ומתבקשים למיין לפי ההתאמה לעמדתם. כך אותו משפט שיכול להיראות ניטרלי לאדם אחד נתפס כעוין לאחר". בשל התופעה הזאת, שני הצדדים של המפה הפוליטית חשים כי ערוצי תקשורת מסוימים עוינים אותם ולכן גם קשה מאוד לייצר תקשורת שתתאים לדעות של כולם. "ערוץ 12 נתפס כערוץ המרכזי בישראל והוא חלק מהמיינסטרים", מוסיף צפתי. 

שוחחנו עם דפנה, סטודנטית בבצלאל, צופת ערוץ 12, ושאלנו אותה מה היא חושבת על האופן שבו ערוצים אחרים מציגים את התנהלות הממשלה: "אני בעיקר רואה שזה שונה. כולם מנסים למשוך לכיוון שלהם ולהשפיע, גם ערוץ 12, אבל 12 בניגוד לאחרים מושכים לכיוון הנכון". בנוסף סיפרה על אמונותיה וכיצד הן באות לידי ביטוי בערוץ המועדף עליה: "אני רואה בו בתור ערוץ יותר מקצועי, שהמסרים שהוא מעביר הם המסרים שאני מאמינה בהם מבית". 

דיברנו גם עם מיכל, אף היא צופה בערוץ 12: "יכול להיות שהוא שמאלני, יש שם אנשים שמאלנים", השיבה, אבל "גם אם הוא שמאלני, זה לא אומר שהוא לא עושה את עבודתו נאמנה". מיכל מאמינה שמדובר בערוץ אובייקטיבי. "אני חושבת שהערוץ הזה מעביר את הדברים באמת כמו שהם בצורה הכי אמיתית, את הדברים היפים וגם את הדברים הפחות יפים". מיכל הוסיפה ואמרה: "בערוץ 12 יושבים אנשים מהצד הימני של המפה הפוליטית, ומהצד השמאלי של המפה הפוליטית, מביאים את שני הצדדים, וככה הצופה יוכל לקבל את כל הדעות, כדי לדעת מה הוא חושב בעצמו". אך אם לדעתה של מיכל מדובר בערוץ אובייקטיבי, בקרב אנשי הימין ההפך הוא הנכון. 

הערוץ היחיד שהיתה הסכמה לגבי מידת האובייקטיביות הגבוהה שלו, הוא ערוץ 11. תומר, סטודנט מבית הספר לאומנויות "בצלאל", שיתף: "אני מרגיש ששאר הערוצים מוטים פוליטית ודווקא הערוץ הזה, עקב העובדה שהוא ממשלתי [ממלכתי], יש בו ייצוג פלורליסטי לכולם". תומר אף הדגיש: "אני מרגיש שהוא הכי מאוזן ומשקף את המציאות בצורה הכי פחות מוטה". בדומה לתומר, גם עוז בן אהרון, מאבטח ירושלמי אמר: "הכי מעודכן בערוץ 11. שם לא משקרים, מעבירים את הדברים כפי שהם, ומציגים את כל העמדות והדעות", והוסיף: "זה הערוץ היחיד שאיתו אני יכול להזדהות". 

מעורבות היא אלמנט נוסף בתופעת התקשורת העוינת. ככל שצרכן התקשורת מעורב רגשית בנושא המסוקר, כך הוא מרגיש יותר עוינות תקשורתית כלפיו. מדבריו של שבו עולה כי המעורבות הרגשית שלו בחלק מהנושאים מביאה אותו להעדיף דווקא את ערוץ 14. כאשר נשאל מה דעתו על האופן בו מסקרים ערוצי התקשורת האחרים את התנהלות הממשלה במלחמה, השיב: "אני לא חושב, אני בטוח שהם מנסים להכשיל את המדינה ואת ביבי. הם בשבילי אויב. הם מחפשים את הדבר הכי שלילי בו", והוסיף "אלה ערוצי אל-ג'זירה. הכל פייק של השמאל". לתחושתו, יש בכלי התקשורת רדיפה אישית של אדם מוערך, והוא מרגיש שהשחרת פניו של נתניהו משמעה השחרת פניהם של כלל תומכיו והוא ביניהם. 

גם בקרב צופי ערוץ 12 ניתן לראות כיצד המעורבות תורמת לתחושת התקשורת העוינת. כאשר נשאלה דפנה לגבי אופן הסיקור בגופי התקשורת השונים של נושא החטופים, נושא הקרוב מאוד ללבה, השיבה: "אני מרגישה שבערוץ 14 מטרת המלחמה הייתה לכבוש את רפיח ולהרוג את החטופים בזמן שערוץ 12 מבין שלא פעולה צבאית היא שתציל את כל החטופים, ושאין ברירה אלא להגיע לעסקה שתשחרר לפחות חלק מהם. ערוץ 11 מציגים את כל הדעות". מדבריה ניכרת סלידה מערוץ 14 שפוגע בנושא שבו היא מעורבת אישית, תמיכה בערוץ 12 אשר מזוהה עם ערכים דומים לשלה, וניטרליות כלפי ערוץ 11 שמוגדר בעיניה ובעיניי רבים כערוץ אובייקטיבי ובלתי מוטה.