"אני לא מרשעת, אני לא עשיתי את זה"

מעיין פרתי היא כתבת הצרכנות של חברת החדשות 12. דבר לא הכין אותה למתקפה שהגיעה לאחר שפרסמה את הבדלי המחירים הפנימיים ברשת שופרסל, בין הציבור הכללי לציבור החרדי. כעת, היא מתראיינת לשומרי הסף, מגיבה לביקורות נגדה, ומספרת מה היא חושבת על התדמית שלה כעיתונאית אקטיביסטית.

מה היו התגובות שקיבלת לאחר התחקיר על שופרסל מהדרין?

"הרבה חרדים שלחו לי הודעות שאני נבלה ומרשעת כי בגללי נסגר האתר של ישיר למהדרין. אני לא מרשעת, אני לא עשיתי את זה. זה שופרסל בחרה להעניש את כולם, זה דבר אחד. אני לא עשיתי את זה, אני פרסמתי את התחקיר כי ישראלים צריכים לדעת שהרשת שהיא הכי גדולה בארץ, יש לה אפשרות לתת מחירים יותר זולים, אז למה היא לא נותנת לנו את זה? נשאלת פה שאלה ואני משאירה את השאלה פתוחה וכל אחד יענה מה שהוא חושב".

בתחילת דרכה אף אחד לא רצה לקבל את פרתי לכלי התקשורת, והיא נאלצה להיאבק על מקומה. "אף אחד לא רצה לקבל אותי. עברתי עשרות ראיונות ללא הצלחה, ובסוף הסכימו לתת לי צ'אנס לשלושה חודשים בחברת החדשות בערוץ 2. אחרי יומיים באתי ואמרתי שיש לי תחקיר מטורף, שלאחר מכן הופיע במהדורה המרכזית, וכך נשארתי והפכתי לקבועה", נזכרת פרתי. מכאן היא הפכה להיות כתבת הצרכנות והכלכלה ב"תכנית חיסכון" וגם כתבת במהדורה המרכזית.

נראה שהציבור יכול לחשוב שאת עיתונאית אקטיביסטית.

"אני לא תופסת את עצמי כעיתונאית אקטיביסטית. אני תופסת את עצמי כעיתונאית. אני לא קוראת למחאה אף פעם. אני פשוט מסייעת לציבור לבחור נכון בפירות, בירקות, במוצרי חשמל, במה שאפשר. אני כנראה חוזרת על המנטרה הזאת ואנשים תופסים אותי כאקטיביסטית, אבל אני לא רואה את עצמי ככה".

אז מדוע את חושבת שיש תפיסה כזאת לגביך?

"אני חושבת שהציבור מתחבר אלי כי הוא רואה שאני כתבת צרכנות שמדברת אל רוב העם ופחות לעשירון העליון. אולי זה ממקום שבאתי ממנו. גדלתי בעכו במשפחה שהיא לא עשירה. המשפחה שלי עבדה קשה בשביל להביא אוכל הביתה ונראה לי שבגלל זה כן מקשיבים לי משום שיודעים שאני לא מונעת משום אינטרס. אני נטו עובדת למען הציבור ובהקשר הזה, זה מתחבר לאקטיביזם, אך קשה לי לתפוס את עצמי כאקטיביסטית. באקטיביזם יש מונחים שלילים".

כמו למשל?

"במחאת הפסטה של "הצינור" באו ואמרו פסטה של אוסם, אם אתם רואים אותה תזרקו אותה לפח. אני לעולם לא אעשה את זה, אבל אני מציבה בפני הצופים עובדה שפסטה של אוסם זה יקר. קחו את זה בחשבון ואולי אם לא תקנו במשך שבוע, אז אוסם לא יעלו את המחירים".

במחקר על מחאת הקיץ ב-2011 נמצא שחלק מהעיתונאים הזדהו עם בעיית יוקר המחייה, ולאור זאת סיקרו את המחאה בצורה אוהדת וחלקם אף כתבו נאומים עבור המפגינים בזמנם הפרטי. ההזדהות הזו חצתה את הגבול שבין דיווח לאקטיביזם עיתונאי. שאלתי את פרתי מה דעתה על התופעה הזאת.

פרתי חושבת שתופעת האקטיביזם העיתונאי חוצה את עקרונות האובייקטיביות בעבודה העיתונאית. לטענתה, אובייקטיביות בעבודה העיתונאית מושתת על כך שאין לערב בין חייו-הפרטיים של העיתונאי לבין עבודתו המקצועית. בדיוק מאותה הסיבה, פרתי נעדרת מהפגנות, ומתייחסת אליהן כאל כלי אשר יכול לפגום באמינות העיתונאים בקרב ציבור.

"יש הרבה דברים שמציקים לי ואני בחיים לא אצא להפגנות משום שאני יודעת מה זה מסמל, כי אם אני אלך להפגנה זה לא אובייקטיבי. אני חושבת שאם אפגין נגד חברה מסוימת אז יביאו זאת ויגידו "את נגדה". אז איך נסתכל עליך בצורה מקצועית שאת מסקרת בלי משוא פנים?", היא מסבירה.