"לא יהיה מי שיגור כאן. ישראל תצטמצם לגבולות תל אביב"

כשבוע לאחר פרוץ המלחמה בעזה תושבי הקיבוץ וההנהלה של מלון "מנרה לודג'" הסמוך לגבול לבנון קיבלו הוראה רשמית לפנות את האזור. באותו היום, עוד בטרם נסגר הקיבוץ באופן רשמי, הגיע ראיף, עובד המלון, במטרה להכין את המלון לעזיבה לתקופה לא ידועה. עם הגעתו, הוא נוכח לגלות כי חיילים "השתלטו" על המקום. הם ישנו בחדרים, אכלו מהמזון בחדר האוכל וטבלו בבריכה. לאחר יציאת בעלי המלון, אריאל קוניק, מהמילואים בעזה, התנהלה שיחה ראשונה בינו לבין גורמים צבאיים האחראים על הלינה בשטחי המלון. מטעם הגורמים הרשמיים האמונים על הפיצויים מהמדינה, לא נרשמה התחייבות רשמית על הנזק שנגרם למלון ולמתקניו אשר נפגעו רבות מלינת החיילים.

גם כעת, אחרי מעל חצי שנה ממועד השתלטות צה"ל על מלון "מנרה לודג'", ההנהלה עדיין לא קיבלה הסדר פיצוי כלשהו מהצבא על השימוש הבלתי מאושר בשטח המלון ובמתקניו. החיילים המשיכו לשהות במקום עד 10.3.24, והשאירו אחריהם שובל של הרס והזנחה.

ראיף ואריאל מנהל המלון לא ויתרו. לאחר שיחות חוזרות ונשנות עם גורמים בצבא, הם החליטו לצאת למאבק משפטי על מנת לקבל את הפיצוי המגיע להם. "זה מאכזב שהצבא בחר להתעלם מהפנייה שלנו ולא לקחת אחריות על הנזק שנגרם", אמר ראיף. ומוסיף: "לאחר התלאות הרבות שעברנו עם המערכת הביורוקרטית, לא הצלחנו להגיע להכרה בנזק ולהסדר קבלת הפיצויים".

"נמשיך לפעול בכל הערכאות כדי לקבל את מלוא הפיצוי המגיע לנו מהצבא על השהייה והשימוש הלא חוקי בשטחי המלון ובמתקניו", הוסיף אריאל. "ובינתיים נתרכז בשיקום מנרה לודג' בכוחות עצמנו".

בנוסף לנזק שנגרם למלון ולרכושו אי אפשר להתעלם מזעקת תושבי הקיבוץ. התושבים שפינו עצמם עצמאית ב-7 באוקטובר מחשש לחדירה מגבול הצפון, פונו באופן רשמי על ידי המדינה 9 ימים לאחר מכן. תושבי הקיבוץ פזורים במקומות רבים בארץ ללא צפי חזרה הביתה. חינוך הילדים, בתי הספר, האווירה הקיבוצית – כל אלה נעלמו בעת פיזור התושבים, דבר אשר מקשה מאוד על ההתמודדות שלהם.

מרים קוניאל, תושבת הקיבוץ בת 90, מספרת ל"שומרי הסף" על התמודדותה האישית מרגע פיזור הקיבוץ ועד היום. מרים מספרת שלאחר פרוץ המתקפה על יישובי עוטף עזה משפחתה, המתגוררת בקיבוץ גם היא, החליטה כי הישארות שם אינה בטוחה ועליהם להתפנות מיד למקום מבטחים. עד רגע פינוי הקיבוץ באופן רשמי על ידי המדינה מרים שהתה אצל משפחה במרכז הארץ, ולאחר קבלת ההודעה הרשמית מטעם המדינה הועברה מרים עם חלק מחברי הקיבוץ להתגורר במלון הנמצא בקיבוץ האון שעל שפת הכנרת. שאלנו את מרים כיצד מתמודדת עם המצב ואם גורמים מדיניים פנו אליה למען הסבר המצב.

"אף גורם מדיני לא פנה אלינו מרגע הגעתנו למלון", היא משיבה. "אנחנו מתמודדים עם הקשיים שנוצרו בעקבות פינוי הקיבוץ לבתי מלון, כקהילה שמנסה לשמור על השפיות. בקיבוץ הייתי לוקחת חלק פעיל בפעילויות שאורגנו לוותיקי הקיבוץ מה שכרגע לא קיים. בזכות ארגונים פרטיים שדואגים לנו הביאו לי תנור אפייה  אל מחוץ לחדר במלון כדי שאוכל לאפות קצת לבני משפחתי ולהשכיח ממני את המצב שבו אנו נמצאים".

"דין תושבי מנרה צריך להיות כדין תושבי בארי", מציינת אנסטסיה מלנקין, בת 38, מקיבוץ מנרה, מנהלת תפעולית של מלון ״מנרה לודג׳״, המתגוררת בקיבוץ בעשור האחרון. ״הפגיעה במלון והמצב הביטחוני הקשה אשר אליו נקלענו הותיר אותי כאם חד הורית לשני בנים מתבגרים באובדן עצות״.

״כרגע אנחנו חוששים מאוד מהאפשרות של חזרה לקיבוץ משתי סיבות. הסיבה הראשונה והברורה לכל, היא מצב הביטחוני הקשה. מנרה היא כמו מטווח ברווזים, כל מי שעובר שם מנסים להוריד אותו. החיילים אמרו לנו שזו הנקודה הכי מפחידה באזור. הסיבה השנייה היא שרוב בתי הקיבוץ נהרסו ואם יגידו לנו לחזור קהילת הקיבוץ תתפרק. רק חלק מהתושבים יוכלו לחזור וזה יכול לפגוע בביחד ששומר עלינו כל כך", משתפת אנסטסיה בחששותיה.

בהמשך לדבריה של אנסטסיה, מזכירת קיבוץ מנרה אורלי יצחק פרסמה בריאיון לרדיו צפון את הנתונים על ממדי הנזק בקיבוץ שמעידים על ההרס הכבד שחווה הקיבוץ בזמן המלחמה. "86 מתוך 155 בתים בקיבוץ מנרה נהרסו כליל מהירי של חיזבאללה מלבנון, אף אחד לא נמצא ביישוב מלבד כיתת הכוננות וצבא, וחצי מהישוב סגור בצו אלוף – זה אומר שגם כיתת הכוננות לא יכולה להיות בכל היישוב".

אמירותיה של יצחק מוכיחות שלצד הלחימה בזירות הקרביות, הביטחון והרווחה של האזרחים חייבים להפוך למטרה עליונה במדינת ישראל. רק הגנה על הנכסים והמשאבים הכלכליים-אזרחיים תאפשר את חזרתם המהירה לשגרה, וזאת רק לאחר הבטחת ביטחונם של האזרחים. ההתעלמות מפגיעה בזכויות ובקניין הפרטי פוגעת באמון של האזרחים במוסדות השלטון והצבא. תיאורי המציאות הקשה שאליה נקלעו תושבי הקיבוץ והעובדים במלון "מנרה לודג'", מצביעים על כשל חמור של המוסדות להגן על רווחתם, ביטחונם ורכושם של תושביי הצפון. "לא יהיה מי שיחזור לגור כאן. מדינת ישראל תצמצם את גבולותיה לתל אביב אם לא ידאגו לביטחוננו", אומרת אנסטסיה.