טבח בשידור חי: הרעיון מאחורי הסרט "נובה"

אחרי שצילם, ערך ויצר מגוון סרטים ומוזיקה, נדב דירקטור בחר לערוך סרט קצת אחר. לאחר טבח 7 באוקטובר אז נרצחו, נפצעו ונחטפו המוני אזרחים ישראלים, נדב חבר לבמאי דן פאר ויחד עם לב גולצר יצרו את הסרט "נובה". הסרט מורכב מ-212 קטעי וידאו אשר צולמו בזמן אמת משטח המסיבה ברעים ותיארו את המתרחש מהרגע שהאזעקות הראשונות נשמעו והמסיבה הופסקה ועד לחדירת המחבלים וניסיונות הבריחה של הבליינים.

דירקטור (34) מביא עימו רזומה עשיר ומגוון של סרטים ("הביצה", "הניתוח") שערך, הפיק ויצר עם מגוון אומנים. עוד בהיותו ילד נדב מעיד שאהב טלוויזיה וסרטים, ובחטיבה ובתיכון בחר במגמת קולנוע. לתעשייה הגיע לאחר שהמורה שלו בתיכון לקח אותו לעבוד אצלו. בהמשך, עשה תואר ראשון בקולנוע באוניברסיטת תל-אביב שלקח לו עשור לסיים. ומעבר לעיסוק בקולנוע, לנדב להקת הינדי בשם "חומר אפל", עם חברו מהתיכון, עירא נוסבאום.

לצפייה בסרט המלא

נדב, כשבחרת לערוך את הסרט "נובה", חששת מסרטונים שתיחשף אליהם?

"כן, חששתי. לפני שנכנסתי לפרויקט הזה נמנעתי מסרטוני זוועות שקרו בשבעה באוקטובר כי הרגשתי שזה לא מכבד את הקורבנות. אחרי שבחרתי להיכנס לפרויקט הזה הבנתי שאצטרך להיחשף לחומרים קשים והבנתי שאצטרך להסתכל על החומרים בצורה מקצועית אז בחרתי לעשות הפרדה. בנוסף, בתהליך העריכה עשיתי סינון, מה כדאי ועדיף להכניס לסרט ועל מה אפשר לוותר. אני מניח שיהיו סרטונים שיצופו לי בלילה כי נחשפתי לדברים מאוד קשים אבל בינתיים אני בסדר".

ואיך השפיע עליך המצב הבטחוני מבחינה מקצועית?

"בתחילת המלחמה העבודה שלי נעצרה. המון פרויקטים הוקפאו או הופסקו, ואז כשכן בחרו לעשות סרטים הם היו קשורים למלחמה. אחרי שערכתי את הסרט "נובה" הבנתי שאני רוצה להתעסק בתוכן שקשור למלחמה, אני חושב שהמצב גורם לך להבין במה באמת חשוב להתעסק ומה באמת קורה במדינה שלנו".

אז רק בזה אתה רוצה להתעסק?

"לא, אני חושב שכן יש מקום לאסקפיזם ולכיף. עכשיו אני עובד על עוד אלבום של המוזיקה שלי ושל הלהקה שלי וזה כיף. בתחילת המלחמה הפסקנו לעבוד על המוזיקה כי לא הייתה לנו השראה. עכשיו לאט לאט אני מרגיש שההשראה חוזרת, לפחות אצלי."

דירקטור זוכה לשם ולהצלחה לא מעט בזכות פועלו ויצירתו, אבל גם בגלל אימו, רותי דירקטור שמגיעה מעולם האמנות והייתה אוצרת במוזיאון תל אביב. בנוסף, כתבה רומן הנקרא "הדרך לונציה".

בגלל שאמא שלך אמנית מוכרת, אתה מרגיש שגדלת בצילה או שהיא הייתה חלק משמעותי מהדרך שלך?

"לא, כי הלכתי לתחום הקולנוע ואני מרגיש שזה פחות התחום שהיא מתעסקת בו. דווקא נורא נהניתי מזה שאנשים בעולם האמנות מאוד מעריכים אותה ואני נורא גאה בה".

יצא לכם לעשות משהו ביחד למרות ששניכם מגיעים מתחומים שונים?

"כן, עשינו סרט ביחד. אני חושב שהיתרון שלה זה שהיא נורא טובה בלספר סיפורים, היא הביאה את הסיפור שלה והפכנו את זה לסדרה".

לכל אורך שנותיך כאמן, מה היה הרגע הכי משמעותי בקריירה שלך?

"אני חושב שלפני שנתיים. הזמינו את הלהקה שלי להופיע בפסטיבל בקרקוב והתייחסו אלינו כמו כוכבי רוק וזו הייתה חוויה טובה וכיפית, שם הרגשתי שזה היה רגע מכונן בקריירה שלי".

ומה החלום?

"להתפרנס מהאמנות שלי".

מה זה אומר האומנות שלי?

"להיות מעורב בפרויקטים שאני מעריך ומאמין שהם טובים, מעניינים ומוצלחים. לזכות לעשות כמה סרטים שאני כתבתי".

ואז מה?

"ואז אני ארגיש מאושר".