זה סיפור על עקשנות דתית, בריכה ריקה – וזעם מצטבר

קיץ, חם. מתבקש לשחות בבריכה או בים. אבל בקריית ארבע אי אפשר. זה חמש שנים שהבריכה, ששימשה את כלל התושבים במשך שנים, עומדת שוממת. היא הרוסה, מאובקת, ויידרשו מיליונים כדי להחזירה לשימוש תדיר. למה? מיום הקמת הבריכה, לפני כ-30 שנה, השחייה בה הייתה לפי שעות לנשים וגברים כמקובל ביישוב עם צביון דתי ומסורתי. לפני מספר שנים, קבוצת תושבים ביקשה שהבריכה תיפתח למספר מצומצם של שעות מעורבות על מנת לתת מענה למשפחות החילוניות המתגוררות ביישוב. מנגד, משפחות רבות מהיישוב מתנגדות, בשם הדת, לקיום שעות רחצה של גברים ונשים יחד. בכל קיץ מחדש, כמו גם השנה, מתעורר הדיון בין התושבים. ומחוסר ההסכמה, התושבים נאלצים לשאת בתוצאה המרה – הבריכה סגורה.

בקריית ארבע כ-30% מהתושבים הם חילונים. מדובר במשפחות ותיקות, מבוני היישוב וילדיהם. אלו תושבים שמכבדים את אמונתם הדתית וזכויותיהם של 70 האחוזים הנותרים, אך בעצמם אינם מקבלים זכויות באופן שווה. "רחצה משותפת משקפת את עיקרון היסוד במשפט הישראלי, לפיו שירותים לציבור צריכים להינתן על בסיס שוויון-מגדרי", קבע בג"צ לפני מספר שנים בעתירה במסגרת הפרשה הזאת. אך הפסיקה לא עניינה את מקבלי ההחלטות ומנהלי הבריכה.

בפשטות, אף צד לא יצא נשכר. הדתיים המתנגדים איימו שיבטלו את המנוי לבריכה אם יהיו בה שעות מעורבות, והחילונים לא מסכימים, ובצדק, להתפשר על קבלת זכויותיהם המלאות. לזכיין הבריכה לא משתלם לפתוח אותה עם שעות מעורבות מפני שייפגע כלכלית מחוסר מנויים אבל גם האופציה השנייה אינה מעשית. חוקית, הבריכה אינה יכולה להיפתח בצורה נפרדת לחלוטין. ובינתיים, היא סגורה. את עיקרון השוויון ממגילת-העצמאות, נראה שאפשר לזרוק לעזאזל.

יתרה מזאת, את חלק מהוריי ילדי היישוב, שמסיעים את ילדיהם ליישובים מרוחקים רק על-מנת שילמדו שחיה, הקונפליקט אינו מעניין. הם מבקשים שירות פשוט – לימוד שחיה. באופן מפתיע (או שלא), ההתעקשות מנצחת, וסגירת הבריכה בשם הדת והתורה גורמת לאפליה ולשנאה בין התושבים.

גם האוכלוסייה המבוגרת, שמשתמשת בבריכה לבריאות שוטפת, אינה מקבלת מענה. שמואל, שרגיל לשחות 40 בריכות בכל בוקר, נאלץ לנסוע מרחקים ארוכים בפקקים, רק כדי לשחות. הילה, שמתמודדת עם פריצת-דיסק, והתבקשה על-ידי הרופא לעשות תרגילי הידרותרפיה, וגם היא אינה מקבלת מענה. בריאות מעל הכל, נכון? אבל לא בקריית ארבע.

ראש המועצה, שאחראי לרווחת כל התושבים, נמנה עם הדתיים המתנגדים לשחייה מעורבת. הוא אף הצהיר כי "במשמרת שלי הבריכה לא תהיה מעורבת", והראה כמה חוסר מנהיגות ניתן להפגין. כמי שיצא בקמפיין הבחירות שלו בסיסמאות על אחדות וקבלת האחר ביישוב המורכב מאוכלוסיות שונות, הייתה ציפייה לניווט מושכל, מכיל וקשוב של סיטואציה מורכבת. על מנהיגי היישוב לגלות אחריות לכלל התושבים ולהעלות בשיח מודעות להכלה רעיונית – ומשם מעשית.

אז הנה, עוד קיץ חם הגיע. בריכה אין, כמו בשנים האחרונות. עיקרון השוויון אינו מספיק מעניין את מקבלי ההחלטות ביישוב. תושבים רבים נאלצים לנסוע רחוק לקבלת שירותים בסיסיים כמו מענה בריאותי המצריך טיפול בבריכה. אנו נמצאים חודשים ספורים לפני בחירות מוניציפליות. נותר רק לקוות כי ראש המועצה והמועמדים האחרים לראשותה, ישכילו לראות את המאחד ביישוב, ויתנו, כחוק, מענה לרצון של 30% תושבים, שרוצים שוויון בסיסי. עד אז, אין בריכה, ויותר מכך, אין הכלה. ההטרוגניות שייחדה כל כך את קריית ארבע, קבורה עמוק תחת ערכים עיקשים וקיצוניים.