המחאה, הסיקור – והביקורת: "הסירו את הגלימה"

חקיקת הרפורמה המשפטית מעוררת רגשות עזים בקרב ציבורים רחבים במדינה ובהתאם להלך הרוח הציבורי, גם הסיקור התקשורתי שלה הוא רחב, עמוק ופעמים גם יצרי. ואולם, בדומה לכיסוי מחלוקות פוליטיות אחרות בתקשורת הישראלית, הוויכוח על טיב הסיקור מתקיים גם כאן. ציבור מסוים חש שהתקשורת נוקטת עמדה ותומכת במחאה בעוד שאחרים סבורים שהתקשורת לא מבצעת את תפקידה כראוי, לא צוללת לעומקם של נושאים ולפיכך גם חוטאת לסיקור הנכון של המחאה והמאבק.

על מנת לנסות להבין את הביקורת הציבורית, "שומרי הסף" ראיין שני עיתונאים מכלי תקשורת שונים – ביני אשכנזי, כתב המשפט של וואלה, ועידו בן-פורת, עורך בערוץ 7. שני העיתונאים המנוסים הללו סיקרו את הרפורמה והמחאות בצורה נרחבת, והראיונות איתם הולידו תובנות רבות. 

תפקיד התקשורת בזמני משבר 

אחת הטענות העיקריות שרציתי לעמת את העיתונאים איתן, היא התפקיד של התקשורת בזמני מחאה ומשבר. המחאות גרמו לתחושות קשות של מתח ואף קרע בציבור, ופוליטיקאים רבים התבטאו בנוגע לצורך בשמירה על אחדות העם. קיימת תחושה של משבר פוליטי וחברתי במדינה, ועולה השאלה האם לתקשורת יש אחריות בנוגע לאחדות העם במצבים כאלה. 

ביני אשכנזי חושב שלכלי התקשורת יש וצריך להיות תפקיד מגשר ושומר על אחדות החברה: "מצד אחד אנחנו יכולים להיות המגשר והמתווך, אבל מצד שני התפקיד שלנו הוא בעצם להביא את הדברים כהווייתם. התקשורת כן צריכה, אני חושב, לנסות לראות אם היא יכולה להביא לשני הצדדים את המקום שלהם, ולנסות לאפשר להם לדבר אחד עם השני. אני חושב שחלק מכלי התקשורת עשו את זה. אני אפילו עשיתי כתבה על הנושא".

בן פורת טוען מנגד שלתקשורת אין אחריות בנוגע לאחדות העם, והוא משיב לאחד מתומכי הרפורמה שקרא לעיתונאים בשיחה עם "שומרי הסף" 'לחשוף את דעותיהם" כי אף עיתונאי לא ניטרלי בסיקור החקיקה: "לא התנהגתי בצורה ניטרלית בעת סיקור האירועים ולא כי קיבלתי הנחיה כזו מהעורך אלא משום שבתקופת העיסוק ברפורמה נוכחנו לראות עד כמה העיתונאים כולם, משמאל ומימין, הסירו מעליהם את גלימת האובייקטיביות והפכו לעיתונאים אקטיביסטיים שמשחקים במגרש ולא רק מדווחים על הנעשה במגרש". אשכנזי מוסיף לדברים: "אני חושב שבסוף התקשורת במדינת ישראל נמצאת בצד הליברלי, והרפורמה מנסה להפוך את המדינה ללא ליברלית, חלקם אפילו אומרים את זה, זה לא סתם איזו פרשנות".

אובייקטיביות וביקורת 

יוסי, תומך הרפורמה ששוחח עם "שומרי הסף", טען שהתקשורת הייתה מגויסת באופן ברור לכיוון מסוים  ושזה בא לידי ביטוי בדרכים שונות: "התקשורת עודדה את ההפגנות נגד הרפורמה בהרבה דרכים, בין היתר על ידי ניפוח מספרי המפגינים והתגייסות מוחלטת נגד הרפורמה ובעד המחאה".

אשכנזי אף מספר שקיבל ביקורת כזו אחרי שחבר, כתב במקום אחר, קרא כתבה שחיבר על הנושא. "הוא אמר שלדעתו התקשורת לא נתנה הזדמנות ובחרה צד. הסכמתי עם זה, כי היה אסור לי לנקוט בעמדה על ההתחלה אבל חייבים להקשיב. זה לא אומר שאין לי דעה בנושא, זה רק אומר שהדעה שלי היא נוספת. אני יכול לומר לך שהפעם הראשונה שאני התבטאתי על הרפורמה הייתה רק אחרי שבועות ארוכים של למידה והקשבה וישיבה בוועדת החוקה. ואני משפטן, הייתי עורך דין – זה לא זר לי ועדיין לא הרשתי לעצמי לעשות את זה מבלי שאני מרגיש שאני מבין את הכל".

מתוך כך עולה השאלה, איך הכתבים מתמודדים עם הביקורת הרבה שהם מקבלים. בן פורת מסביר: "האזנתי בקשב רב לביקורת ואני מודה שהביקורת עלי מעוררת אותי לחשיבה, מחדדת את הכתיבה ואת אופן הסיקור. לדוגמא, אם בהפגנת תומכי הרפורמה מימין לא ציינתי שמדובר בהפגנת ימין חטאתי לאמת. שמח שהעירו לי והייתה לי הזדמנות לתקן". אשכנזי מחזק את דבריו של בן פורת: "ודאי שיש ביקורת. אני מנסה ללמוד ממנה, אבל לפעמים גם עולים דברים שאימצתי. ביקורות סתמיות ולא ענייניות אני משתדל להתעלם כמה שאני יכול, כי אין לי מה ללמוד מהן".

האם עוד נשאר מרכז?

בשונה ממחלוקות פוליטית אחרות, בקרב על מערכת המשפט עולה הרושם שאין אמצע. או שמתנגדים לרפורמה וחושבים שיש לגנוז אותה לחלוטין, או שתומכים בה ודורשים מהפוליטיקאים בממשלה להעביר את כולה. סקרים אמנם מראים כי רוב הציבור רוצה בהידברות, כלומר לכונן רפורמה משפטית בהסכמה רחבה, אבל ייתכן שזה נובע מהרצון לפתור את המשבר שאליו נקלע הציבור.

בן פורת שולל את טענת הקצוות: "הענקנו במה לשני הצדדים אולם אני חייב לציין שבמקרה של הרפורמה לא היו רק שני צדדים אלא יותר. אפשר גם לתמוך ברפורמה ולחשוב שהיא קיצונית ואפשר גם להתנגד לרפורמה ולחשוב שיש בה גם חלקים טובים".

ביני אשכנזי חושב שהיה שמח לשמוע קולות ביקורתיים יותר כלפי העמדות הנחרצות: "מעט מאוד אנשים אמרו שיש חלקים ברפורמה שצריך לאמץ וחלקים שאסור לאמץ. זה ממש היה בקצה, וזה בעיני חבל, כי הם האנשים שלדעתי לפחות מדברים בהיגיון על האירוע הזה. אם שמענו מתומכי הרפורמה שזה הצעד הדמוקרטי, ואם שמענו ממתנגדי הרפורמה שזו סכנה לדמוקרטיה – העברנו את מה ששמענו. אנחנו לא אשמים בזה שאנשים לא הציבו לנו תמונות יותר מורכבות. היו צריכים לחפש אותם ואני חושב שרובנו עשה את זה, לפחות רוב כתבי המשפט שאני מכיר".

האנשים הפשוטים 

שני המפגינים משני צדי המתרס ששוחחו עם "שומרי הסף" ציינו שהרגישו שהסיקור התקשורתי התרכז יותר מדי במובילי הדעה, ופחות מדי באנשים הפשוטים שיצאו להפגין. יוסי, תומך הרפורמה, אמר לי כך: "בדרך כלל איני אדם שמפגין, אך כאשר ראיתי את אופן הסיקור של החדשות נגד הרפורמה, זה גרם לי לצאת מהבית להשמיע את הקול שלי. אבל שמעתי בתקשורת בעיקר על האנשים המובילים, וכמעט ולא על אנשים כמוני, שיוצאים כי באמת אכפת להם״. 

דני אמר דבר דומה: "הייתי רוצה לראות יותר תיאורים וסיפורים אישיים של המפגינים ושל הסיפורים שמאחורי המחאה. אני מעולם לא יצאתי להפגין ומעולם לא התעניינתי כל כך בפוליטיקה. אך עומק המשבר גרם לי לרצות להפגין. חבל לי שהתקשורת בעיקר סיקרה את מובילי המחאה, ולא נתנה במה ליותר סיפורים אישיים של האדם הפשוט שמרגיש שהוא נפגע".

 בן פורת מסכים עם הקביעה של המפגינים: "אני חושב שהיה צריך לתת יותר זרקור על פשוטי העם שמודאגים מכך שהרפורמה תפגע בהם, ומהצד השני לתת יותר זרקור על פשוטי העם שנפגעו ממערכת המשפט וחושבים שצריך לעשות בה שינויים משמעותיים". לעומתו, אשכנזי טוען שהתקשורת אכן חיפשה את הסיפורים המעניינים והשונים: "התקשורת חיפשה את האנשים הלא סטנדרטים, אלה שלא היה מאוד ברור שהם אלה שילכו להפגין נגד הרפורמה".

לבסוף, שאלתי את הכתבים אם הם היו משנים משהו באופן שבו סיקרו את המחאות נגד הרפורמה. בן פורת השיב שהסיקור היה צריך להיות ביקורתי: "במבט לאחור, כבר מההתחלה הייתי צריך לדווח לציבור שהמפגינים ברובם מוחים נגד הממשלה בלי קשר לרפורמה, עובדה שהולכת ומתבררת בשבועות האחרונים".

אשכנזי לעומתו שלם עם אופן הסיקור של וואלה: "אני לא רוצה לדבר על כלי תקשורת אחר. אני חושב שב"וואלה" הקפדנו מאוד על הדבר הזה, לדבר עם כל הצדדים ורק אז לכתוב את הדברים. אני לא כותב טורי דעה בוואלה. הדעות שלי הן ברשתות החברתיות. אני לא נותן פרשנות. הפרשן המשפטי שלנו הוא לא בדיוק הפרשן, אבל מי שכותב טור דעה כל סוף שבוע זה ברוך כץ. אני לא רציתי וגם לא ביקשתי שזה יקרה כי זה היה נראה לי לא נכון. אז במובן של איפה שאני נמצא בו, אני חושב שהבית המקצועי שלנו היה ממש בסדר, והוא הקפיד על הכללים העיתונאים. לגבי אחרים, ההתרשמות שלי, גם בשיחות בינינו וגם מהקריאה, סך הכול כן הקפידו על הכללים".