בחקר התקשורת ישנה תופעה המכונה "התקשורת העוינת". פרופסור יריב צרפתי מאוניברסיטת חיפה מסביר ש"התקשורת העוינת היא מצב שבו המשתתפים קוראים את אותו סיפור חדשותי, אך הם מחזיקים בדעות ובאורח חיים שונה, ולכן, כל צד יתפוס את הסיקור החדשותי כעוין את הצד שלו".

בהקשר הזה, הציבור הדתי לאומי נמצא במלכוד. בעוד שלציבור החילוני מאוד ברור מה מקומו בחברה, וכך גם לציבור החרדי, לציבור הדתי יש נטייה להיות בשני העולמות – החילוני והתורני. ואולם תקשורת המיינסטרים היא חילונית מיום היווסדה, ערכיה הם ערכים מערביים-ליברליים ורוב העובדים בגופי התקשורת הגדולים הם חילוניים.  

כשאלו תנאי הפתיחה קשה לראות איך החברה הדתית-לאומית תסתדר עם התקשורת ולהפך. עובדה זאת צפויה לקבל ביטוי בעמדות הציבור הדתי-לאומי לפי תאוריית התקשורת העוינת. על פי התאוריה, כל אדם מזדהה עם מסרים מסוימים שמתאימים לזהותו החברתית ומרגע שהערוץ שבו הוא צופה אינו מתאים לעמדתו, הוא יחוש כי כלי התקשורת המסוים עוין אותו. כפי שאמר פרופסור צרפתי: "הצדדים השונים אינם קולטים את אותו המסר. כל צד נוטה לסווג את המסר כ"לא הוגן" כלפי עמדתו". 

על מנת לבחון את תופעת התקשורת העוינת בקרב הציבור הדתי לאומי, יצאנו לראיין אנשים דתיים בירושלים ומרואיינים דתיים נוספים שהייתה לנו היכרות מוקדמת איתם.

"התקשורת היא נגדנו, אבל אני בכל זאת צורך אותה"

השאלה הראשונה שנשאלו המרואיינים הייתה: "כיצד לדעתך התקשורת מייצגת את אורח החיים של חילונים ודתיים? האם הייצוג הוא מאוזן ומציג נקודות מבט שונות או שלדעתך הוא חד-צדדי?".

בשאלה זו חשבנו שנגלה מגוון רחב של תפיסות על ה"אני הדתי" ועל ה"אחר החילוני" ביחס להגינות התקשורת בעיני הציבור הדתי. 

בני, הייטקיסט בן 51, אמר לנו כי אורח החיים של החילונים מוצג כנורמטיבי וכחיים הטבעיים של בני האדם. לעומת זאת הדתיים מוצגים בתקשורת כמשיחיים אשר רוצים להשתלט על כל חלקה טובה במארג החיים הכללי. לחלק השני של השאלה הייתה לו תשובה מורכבת מעט יותר: "הייצוג לא מאוזן בכלל, אבל אנחנו כן מקבלים קצת זוויות שונות, בעיקר בגלל החבר'ה הדתיים כמו עמית סגל". 

גם אורי, סטודנט בן 27, מזדהה עם הדברים. "אני חושב שבכלל לא מדברים על החילוני בגוף שלישי. הוא פשוט מי שהתקשורת מדברת באמצעותו" והוסיף, "אני חושב שאין זוויות שונות ואין סיקור הגון. חילונים לא עפים עלינו בעיקר בגלל התקשורת".

השאלה הבאה שנשאלו המרואיינים הייתה: "האם לדעתך לתקשורת יש תפקיד בגישור על הפערים התרבותיים בין חילונים לדתיים? האם לדעתך היא עומדת בתפקיד זה ומנסה ליצור חיבור והבנה או שהיא מעצימה את השסע?".  שאלה זו עוסקת במערכת היחסים שבין חילונים לדתיים ומנסה להוציא את התקשורת מתוך הקונפליקט ולהעבירה לתפקיד המתווכת.

תחיה, סטודנטית בת 23, סברה שלתקשורת יש תפקיד חיובי בקונפליקט בין דתיים לחילוניים במדינה: "בתקשורת אתה יכול לראות אנשים מהרבה דעות ועדות שיושבים ומדברים באותו מקום. אם זה קורה שם, זה יכול לקרות גם ברחוב". 

נטע, מורה בת 53, לא ממש מסכימה עם תחיה. לדעתה אפילו שלתקשורת יש תפקיד היא לא ממלאת אותו אלא ההפך הגמור: "בתקשורת יש הסתה נגד ציבורים שלמים. התפקיד הזה לא מתממש בשום צורה".

ניסנו להבין אם התיאוריה צודקת גם ביחס לסיטואציה הדתית ושאלנו את המרואיינים: "באיזה ערוץ אתם צופים? ואיזה ערוץ אתם חושבים שהכי לא מייצג את אורח החיים שלכם?"

בני: "אני כמעט שלא צופה בטלוויזיה. כשאני צופה, זה רק בערוץ 14. ערוצים 13 ו-12 הכי גרועים. למרות שיש את עמית סגל ויאיר שרקי, הם מתאימים את עצמם למערכת ולא מייצגים באמת אנשים דתיים".

תחיה: "לי בכלל אין טלוויזיה, ולכן יוצא לי לצפות רק בקטעים מהרשתות החברתיות או בערוץ 7. אני חושבת שערוץ 13 הכי פחות מייצג את אורח החיים החרדי מהקטעים שאני ראיתי".

אורי: "בגלל שאני סטודנט כמעט שלא יוצא לי לצפות בטלוויזיה ואני גם לא כל כך אוהב לצפות, רק כשקופץ לי קטעים של כאן 11 או ערוץ 14 בפייסבוק אני רואה וכשאני צריך להתעדכן אני נכנס לאתר כיפה או ערוץ 7. אני חושב שערוץ 12 ממש לא מייצג את אורח החיים שלי. ממה שיצא לי לראות, אין שם דתיים וגם כשהם אומרים משהו הם מוצגים כהזויים".

כדי להבין טוב יותר את ממדי הפגיעה שהציבור הדתי מרגיש ואיפה זה פוגש אותו בפועל, שאלנו אותם על תכנים ספציפיים: "האם לדעתך יש ערוץ שגורם להחרפת המתחים בין חילונים לדתיים? מה הדוגמה שאת.ה הכי זוכר.ת שממחישה את התופעה הזאת?". 

בתשובה לשאלה נתקלנו באותן תשובות ביחס לערוצים שהיו החשודים המידיים (11-12-13-14), אך נתקלנו בכמה דוגמאות שונות מצד המרואיינים.

אורי למשל מרגיש שדווקא התכנים בערוץ 14 גורמים להחרפת המתחים ובראשם "הפטריוטים", תוכנית שנעה בין האקטואליה לסאטירה ומשודרת בפריים טיים. "בערוץ 14 יש המון אקטואליה אבל כזאת שמתמקדת במריבות שיש במדינה. הפטריוטים חושבים שהם פועלים נכון כשהם מחזירים לערוצים השמאלניים אבל בעצם הם עושים אותו הדבר כמוהם, רק הפוך", אומר אורי. 

נטע דווקא מרגישה שהתכנים של תוכניות התחקירים הם אלו שפוגעים בדתיים: "כל תכנית תחקירים שניה תהיה על מוסד דתי או דמות דתית מוכרת, זה או חרדים או דתיים".

"'היהודים באים' היא פשוט רעה לציבור הדתי"

תוכן אחד בלט מעל כולם בקרב המרואיינים: התוכנית "היהודים באים". התוכנית הסאטירית עוסקת בכל המגוון ההיסטורי של העם היהודי אבל בולטים בה מאוד המערכונים המתייחסים לסיפורי התנ"ך השונים. 

בני למשל מרגיש פגיעה בכל פעם שהתוכנית משודרת, ומפריעה לו העובדה שהתוכנית ממומנת מכספי המיסים שלו. "תוכניות סאטירה היו די הרבה בעשרים השנה האחרונות, רובן עם הומור גרוע אבל מילא. היהודים באים היא שונה. היהודים באים היא פשוט רעה לציבור הדתי ספציפית".

אורי מספר על הצפייה בתוכנית בזעזוע קל. בתור חובב הומור, הוא נהנה מתוכניות סאטירה, גם אם הן מעט "יורדות עליו". "אבל היהודים באים היא לא כמו כל השאר", הוא מסביר, "אתה רואה תוכנית ומבין שפשוט לא אכפת לאף אחד מהרגשות שלך. יותר מזה, רוצים לפגוע בהן במכוון. מבחינת התוכנית הם אומרים: אתה דתי? תתמודד אנחנו גם צוחקים על בן גוריון, ואני חושב שהם לא מבינים שזה בכלל לא אותו דבר, בן גוריון קדוש למישהו?". 

דתיים, חילונים – לאן הולכים מכאן?

תופעת התקשורת העוינת שופכת אור על תחושותיהם של הדתיים ביחס לתקשורת. מהמרואיינים עולה כי התיאוריה מקבלת ביסוס במציאות. רוב המרואיינים שלנו לא צופים בתקשורת אך מחזיקים בדעה מוצקה על התקשורת וחשים שהיא באופן כללי עוינת את הדת. המרואיינים העלו שהם מרגישים שהתקשורת לא מייצגת את אורח החיים הדתי שלהם, וממש עוינת את זהותם. הדתיים מרגישים שהתקשורת היא זו שגורמת להרחבת ולהחרפת המתחים בעם ופוגעת באחדות והם רואים בתקשורת כאחראית לפילוג ולניתוק. דבר שהפתיע אותנו בריאיונות היה שגם הערוץ שמזוהה עם הימין והדתיים – ערוץ 14 – נתפס בעיני המרואיינים כפוגע באחדות ומביא לפילוג. באופן כללי, הדתיים מרגישים שהחברה הישראלית שונאת ועוינת אותם בגלל התקשורת.

ובנימה אישית, עבדנו יחד על כתבה זו, דתיים וחילוני, תוך התחשבות אחד בשני. אנו מאמינים שדווקא החיבור, אם הוא לא יקרה בתקשורת, יקרה כשאנשים פועלים ביחד. כולנו באים עם דעות קדומות עם או בלי התקשורת וכולנו חשנו לעיתים כיצד התקשורת או המציאות פוגעת באורח החיים שלנו, אם זה כדתיים ואם כחילוני וכהומו כאשר בחברה הדתית יש עדיין עוינות וסטיגמות כלפי הקהילה. אנו חברה אחת ומדינה קטנה והגיע הזמן לשים את הדעות הקדומות בצד וללמוד לחיות יחד.

(נצפה 23 פעמים, 1 צפיות היום)