"אם מישהו אומר לי, 'אין לי ערכים ואני אובייקטיבי', איני בוטחת בו"

בעיני רבים, תפקיד העיתונאי מתאפיין בעיקר בהשגת ידיעות חדשותיות ובדיווחן באופן ענייני ואובייקטיבי באמצעי התקשורת. אולם בשנים האחרונות, בשל מהפכת האינטרנט וכניסתן של הרשתות החברתיות, עולם העיתונות ותפקיד העיתונאי הוגדרו מחדש. אחת התופעות הינה עליית ה"עיתונות האקטיביסטית". שוחחתי על-כך עם מאיה רומן, עיתונאית ומנכ"לית העיתון האקטיביסטי-פמיניסטי "פוליטיקלי-קוראת".

רומן היא מהמייסדות של ״פוליטיקלי קוראת״, כתבת, וכיום גם מנכ״לית הארגון. היא מובילה קהילה של כתבות ועורכות מכל קשת החברה הישראלית בערוץ תקשורת מיוחד. העיתונאיות של "פוליטיקלי קוראת" מביאות לשיח הציבורי זווית פמיניסטית ומעניקות במה לאירועים חדשותיים וסיפורים מעניינים שכלי התקשורת המרכזית מפספסים ופחות עוסקים בסיקורם.

הכותבות בעיתון מהוות דוגמה חיה לתופעת האקטיביזם העיתונאי. תופעה זו מאופיינת בהירתמותם של עיתונאים לעשייה חברתית ופוליטית לצד עבודתם ולעיתים באמצעותה. במחקרם של שולצינר ושושן עולה כי אחד מהגורמים העיקריים לכך נובע מהזדהות העיתונאים והרצון לסייע בקידום נושא ומושא סיקור מסוים. שוחחתי עם רומן על "פוליטיקלי קוראת" ככלי תקשורתי אקטיביסטי, על המתח בין אקטיביזם ועיתונאות, ואובייקטיביות בסיקור.

מה זה בעצם "פוליטיקלי קוראת", וכיצד נוצר כלי התקשורת הזה?

"זה כל כך הרבה דברים. במשפט: היא גוף תקשורת פמיניסטי. "פוליטיקלי קוראת" בעצם נוצרה לפני עשור מתוך צורך והבנה שהפמיניזם הוא סוג של פרספקטיבה בעולם. פעילה פמיניסטית בשם ליאן רם פתחה איוונט בפייסבוק וקראה לו "מקימות עיתון פמיניסטי" ומצאנו עצמנו, כ-40 נשים בערך, מדברות על מה שחסר לנו. אחד הדברים הראשונים שהבנו הוא כי לא חסר לנו תוכן שאנחנו מבינות כפמיניסטי. הייתה חסרה לנו גישה שונה לעיתונות וההבנה איך עושים עיתונות".

"בראיונות לתקשורת לרוב לוקחים דברים שאני אומרת לכיוונים אחרים, לדברים שאני לא בהכרח מתכוונת אליהם, וזה לא אמור לקרות. שאפנו להביא את הקולות של האנשים שאינם נשמעים, כפי שהיו רוצים להישמע, ולא כמו שהתקשרות מעוניינת. הבנתי שאם אני רוצה להביא משהו שנראה אחרת, העבודה היא עלי. במשך שבע שנים יצרנו תכנים בפייסבוק בקביעות. לפני כארבע שנים יצאנו בקמפיין גיוס המונים. הגענו לסכום מכובד, ושיש כסף הדברים משתנים, וכך הפכנו לעיתון הראשון והרשמי בתחום".

מה מייחד את "פוליטיקלי קוראת" לעומת שאר אמצעי התקשורת?

"בתחילת דרכנו, היה ברור שאנחנו רוצות לחשוב על דרך לייצר גוף תקשורת שהוא לא היררכי, מה שמאפיין את התנהלותם של רוב גופי התקשורת המרכזיים. הבנו שהדרך שתאפשר לקולות מהשטח, לקולות שונים, להגיע ולקבל אוטונומיה ולהביא את מה שנמצא בשטח לראש סדר העדיפויות, הייתה בראש מעינינו. גם העיקרון שהפרקטיקה של הארגון קשורה לתוכן שהארגון מייצר, היא דבר המאפיין ומייחד אותנו".

מהי בעיניך תופעת "האקטיביזם העיתונאי" ומדוע נראה שהיא תופסת תאוצה לאחרונה?

"עיתונאי שמסקר נושא מסוים הרבה, האם הוא אקטיביסט? הנטייה שלי היא להגיד שלא. אני חושבת שיש זילות במונח. אקטיביסטים הם אלו שעושים דברים בשטח ועיתונאים מדווחים על זה. אני לא חושבת שלעשות עיתונאות הוא "אקטיביסטיות" כשלעצמו. למשל, אנחנו חלק מהתנועה הפמיניסטית בישראל, תנועה שפועלת לשנות חוקים ותקנות מסוימים. במובן הזה אנחנו אקטיביסטיות, כיוון שאנחנו חלק מתנועה רחבה שנועדה לשנות מציאות".

"היום אנחנו יותר ויותר מכירים את העיתונאי. בשונה מהעבר, כשהכרנו את העיתון, היום יש התנתקות. אנחנו יותר ויותר מכירים את העיתונאי האינדיבידואל ולא את העיתון וערכיו. חלקם אפילו פועלים לבד, למשל אורלי בר-לב, וממובילי המשתמשים בטוויטר, הנעזרים בפלטפורמות הפצה עצמאיות ללא תלות באף אחד".

אז מהו המקום של "אקטיביזם עיתונאי" בתקשורת המיינסטרים?

"זה מורכב. למשל, באקטיביזם העיתונאי שאורלי בר-לב מקדמת, נראה מצד אחד כי היא סיקרה באופן עקבי נושא מסוים בכדי להביאו ללב המיינסטרים ומצד שני יש בפעילותה כפי שאנו מגדירות "אונס בעד ונגד". זאת אומרת, מצד אחד סיקור עקבי אחר נושא מסוים, כמו אלימות נגד נשים, הוא אקטיביזם עיתונאי. ומצד שני, כאשר יהיו כתבות שעוסקות בנושא ויגנו על האשמים במקרה המיוחס, האקטיביזם העיתונאי יכול לאבד מהקונטקסט שלו".

מה הדרך להתגבר על בעיה זו?

"הקו הזה של ה-'בעד-ונגד' דוגל בכך שתפקיד העיתון הוא הבאת האמת והסיקור של מה שקורה, שמתוכו שהקורא יחליט בעצמו, ועדיין יש דברים שהם לא יציגו בפניו. כל מקום והמחויבות שלו, בין אם מחויבות לאוליגרך, לבעלים או לערכים של העיתון. הקו הזה ברובו אינו ערכי. אני לא אצא נגד מי שמכניס לי כסף ולא אכתוב משהו שיעצבן את קוראי, ובמקומות האלו העיתונות אינה אקטיביסטית. הדברים שהיא לא מתפשרת עליהם אינם קשורים לערכים, אלא לדברים שקשורים מה יכניס לי כסף ומי שולט בי. עיתונות אקטיביסטית בהגדרתה הרחבה היא כזו שברור לנו מהם הערכים שאינם כאלה, שנמצאים בלב העשייה העיתונאית וברורה לי נקודת מבט העיתון והערכים שהוא מחויב להם".

אז האקטיביזם-העיתונאי אינו מאבק אינדיבידואלי הפועל לשינוי תופעה?

"כן. אקטיביסט עיתונאי הוא כזה שפועל בתוך ארגון בעל ערכים ומחויבות המוגדרים בבירור הן עבור כותביו והן עבור קוראיו. העיתונות האקטיביסטית עצמה צריכה להיות מחוברת לערכים ולאנשים בשטח כדי לומר אני אקטיביסטית. הדרך טובה להבין זאת הינה בשאלה: "האם הנכם משתייכים לאיזושהי קבוצה אקטיביסטית?".

בתוך אלה, האם קיים בעיניך גבול בין האקטיביזם לעיתונאי?

"לא בטוחה שניתן לצייר גבול ברור. הייתי נוטה לשאול האם ועד כמה אתה חלק מארגונים, ועד כמה אתה מחובר לעשייה אקטיביסטית בשטח, מול אמירות כלליות שאינן קשורות לעשייה. זה איזשהו מדד אחד, לא בהכרח היחידי או הממצה. האקטיביסט נמדד על בסיס הפעולות שעשה והשינוי שייצר, אי-אפשר לנתק זאת ממנו, לא מספיק לדווח ולסקר מרחוק".

מי בעינייך הם השניים-שלושה אקטיביסטים הבולטים מהעיתונות המיינסטרים?

רומן צוחקת, "בגדול קרן נויבך וזהו. היא באמת עיתונאית אקטיביסטית פמיניסטית שעונה על הערכים של הפמיניזם, מחוברת ושוחה בתחום. שהיה את הסיפור עם "כולן" [עמותה פמיניסטית שנחשפה בה הטרדה מינית – ס.א.], היא הייתה היחידה שסמכנו עליה שתדע להעביר את המסרים שלנו כפי שאנו מאמינות. אולי ישראל פריי, בהיותו פופולרי בטוויטר, ועמית סגל מחויב לערכים של הימין באופן גלוי ומחובר לשחקנים הפוליטיים. הוא אינו אקטיביסט ברמת שינוי מהשטח, אלא במובן הזה של ערכים ברורים מבחינה פוליטית-מפלגתית ומקדם אותם בצורה ברורה. באופן כללי אני מעדיפה שאנשים יגידו לי באופן גלוי איפה הם עומדים".

מה זאת אומרת, יגידו לי באופן גלוי?

"לכולנו יש ערכים ודעות ושקרנים מי שיגידו שלא. לכן אני מעדיפה אנשים שמחויבים לערכים מסוימים מאשר שיעמידו פנים שאינם חלק מכך ושאין דבר כזה. בעיני זה לא מתאפשר. אם מישהו אומר לי, "אין לי ערכים ואני אובייקטיבי", איני בוטחת בו. אני רוצה אנשים שיהיו מחוברים לערכים שהם מאמינים בהם ויאמרו בגלוי "זו הנקודת מבט שדרכה אני הולך לסקר את האירוע".

אז מבחינתך אין אובייקטיביות עיתונאית?

"האמת שלאחרונה אני חוקרת סוגיה מדעית, העוסקת ב"אובייקטיביות-החזקה", בדיוק מהמקום הזה. לרוב, גם המדע מוטה. אין אובייקטיביות מוחלטת, ובשביל לקבל מצב כזה אנחנו צריכות שאנשים יגידו מה הנקודת מבט שלהם ורק אז נוודא שהתחשבנו בכל הנקודות מבט ולבסוף נוכל לקבל את המידע הרלוונטי. ברגע אנשים לא יחשפו את נקודת המבט שלהם, אז אני לא מסוגלת לקבל אובייקטיביות כי זה אומר שאין לי שום נקודת מבט למרות שבפועל כן יש וכך אני מקבלת הטיה מבלי שאדע מהי".

"בעיני הדרך לאובייקטיביות אמיתית היא רק אם אנחנו מבהירים מה נקודת המבט שלנו, וכך גם לגבי התקשורת והעיתונים. לכל עיתון יש את העקרונות החשובים שהוא פועל לפיהם. חשוב לדעת אותם כיוון שזה מה שמכתיב את נקודת המבט בסיקורים. אולם חשוב לדעת שישנם עקרונות נוספים שאינם האובייקטיביות המנותקת שרבים מנופפים בה. קיימים ערכים ועקרונות נוספים בסדרי עדיפויות שונים שעל-פיהם מערכות העיתונים מקבלות החלטות. זה לא נעשה מתוך זדוניות, אלא מתוך חשיבה שהם נטולי פניות והם יכולים לסקר באופן מנותק ואובייקטיבי. לכן, חשוב שעיתונאי והמערכת יגדירו את ערכיהם וחשיבותם באופן ברור וגלוי".