"הצלחה פרטית היא לא הצלחה של החברה שאתה באת ממנה"

אקטיביזם עיתונאי הוא תופעה שהחלה להתפתח ולתפוס תאוצה בשנים האחרונות. אקטיביזם עיתונאי הוא הירתמות של עיתונאים לעשייה חברתי-ופוליטית של אזרחים שבאמצעותו העיתונאים משפעים על הסיקור התקשורתי. תופעת האקטיביזם העיתונאי מיוחסת לפעולות מקצועיות בתפקיד ומחוץ לתפקיד שננקטים על-ידי עיתונאים, במטרה לסייע לפועלים בעשייה החברתית-והפוליטית להגיע ליעדיהם. במחקרם של שולצינר ושושן עולה כי אחד מהגורמים העיקרים שמביא עיתונאים לאקטיביזם הוא ההזדהות האישית שלהם לנושאי הסיקור ולסדר יום מסוים.

עפיף אבו-מוך הוא "אקטיביסט תקשורתי" המגיע מעולם ההייטק במטרה עיקרית, לדאוג לחיזוק ולהחדרת את הקול הערבי בתקשורת הכללית. אבו-מוך, שמתראיין ופעיל באופן עקבי בנעשה בזירה התקשורתית, יכול להיתפס בעיני הציבור כעיתונאי אקטיביסט, אך כבר בתחילת הריאיון הוא דואג לחדד ולהדגיש: "אני לא עיתונאי ואף פעם לא מציג את עצמי כעיתונאי, תמיד בראיונות מציגים אותי ככה, ואני משתדל לתקן".

אז איך הגעת מעולם ההייטק לעולם התקשורת?

"נכנסתי לעולם ההייטק. לא הייתי הראשון. היו לפני ויהיו עוד אחרי אחרים בהייטק, אבל לאלו שהיו שם לפני לא הציק שאין ממש ערבים שם. לי אישית זה הציק. באותו אופן הציק לי שאין מספיק ערבים גם בתקשורת וזה מה שגרם לי לקום ולפעול".

אחת מיוזמותיו הבולטות של אבו-מוך הינה תוכנית האירוח "שבתרבות" בציבור הערבי שיסד בעצמו. שבתרבות היא  תוכנית אירוח, שבה עיתונאים ואנשי תרבות יהודים מגיעים ליישוב ערבי במטרה להכיר וללמוד מקרוב על החברה הערבית.

מה זה בעצם שבתרבות?

"שבתרבות שונה מכל השבתות אירוח ברחבי הארץ. בשבתרבות מגיעים פוליטיקאים ואנשי תרבות רבים ומובילים, בשונה ממרבית השבתות אירוח האחרים ברחבי הארץ המיוחסים לפוליטיקאים. שהתחלתי את מיזם שבתרבות, הרבה מחברי הכנסת לא רצו להגיע. הצלחתי להביא אנשים מפורסמים יותר, וזה יצר באז תקשורתי ובאז ברשתות דבר שסייע לי להמשיך בעשייה, ולבסוף לעורר שינוי בקרב העורכים. אם קודם חששו מלפרסם ולהציג קולות ערביים, בעקבות השבתרבות התחילה התעוררות, וכך החל השינוי".

הרשתות החברתיות עזרו לך?

"נכון, אני מודה שבתרבות שיזמתי לא היתה כך היום ללא הטוויטר וההשטאג "הכרה במקום הדרה". יש בטוויטר אוכלוסייה עיתונאית ועורכים שמאוד סייעו בקידום השינוי".

מה עם עיתונאים אחרים? למה נראה שאתה לבד במערכה הזאת?

"לא כל העיתונאים רוצים להיכנס לתחום האקטיביזם העיתונאי אלא רוצים להישאר בדיווחי הפרשנות המוגדרים, וישנם אחרים הרואים בתפקידם שליחות בחברה מסוימת ומנתבים את כוחם להשמיע את הקול של החברה שלהם למיינסטרים. בחברה הערבית הנושא אומנם מתחיל להתעורר, אבל לא מספיק".

"יש את האגו, האני, העצמי. והצלחה פרטית היא לא הצלחה של החברה שאתה באת ממנה. כשאתה עושה משהו גנרי, מקדם ייצוג על פני החברה זו הצלחה, ושאתה מופיע בפנאל על בסיס קבוע זו לא הצלחה ברמת החברה הערבית – זו הצלחה אישית שלך כבן אדם". אקטיביזם, הוא אומר, "זה עניין של בן אדם שאכפת לו ממה שקורה סביבו ומעוניין להביא לשינוי".