את מספר הפעמים שבהן אמר ראש הממשלה נתניהו את המשפט "ישראל חוזרת לאפריקה ואפריקה חוזרת לישראל", אפשר לספור בכמה כפות ידיים, עד כדי כך שלרבים מאיתנו הוא יישמע שחוק. אבל ביקור אחד שהתקיים בתחילת פברואר השנה – ואולי היה זוכה להתייחסות תקשורתית רחבה יותר לולא הגעתו של נגיף הקורונה – יכול להמחיש מעט את רצינות הדברים: ביקורו של נתניהו באוגנדה, שכלל פגישה חשאית והיסטורית עם נשיא סודן, עבד אל-פתאח אל-בורהאן, שבמסגרתה סיכמו השניים על תחילת שיתוף פעולה שיוביל לנורמליזציה ביחסי שתי המדינות.

"כפי שפורסם באינטרנט, הביקור כלל מפגש טרילטראלי שמטרתו העיקרית הייתה הפגישה עם נשיא סודן", מתנסח בזהירות מיכאל בוזגלו, קונסול וקצין מנהלה בשגרירות ישראל בקניה, שאמונה בין היתר על הקשרים עם המדינה המארחת אוגנדה. "מצד אחד יש את האינטרסים של הסודנים לייצר לגיטימציה מול העולם המערבי – בדגש על ארה"ב – ובשל כך היא מסתייעת בישראל. מנגד, האינטרס של ישראל היה לאפשר טיסות מעל שמי סודן כדי לקצר את הטווחים בהגעה לישראל. זה יצר פלטפורמה נוספת של הצהרה משותפת על האפשרות להקים שגרירויות גם באוגנדה וגם בישראל".

בוזגלו שיתף באופן שבו פעל כדי לאפשר את אותו מפגש: "עצם קיומו והאופן שבו המפגש נסגר היה די חשאי ובאמצעות לשכות בארץ, פחות דרך השגרירויות. אלו דברים שנעשים במחשכים ועדיף כמה שפחות אוזניים ועיניים כדי שייצאו לפועל.  מהרגע שהביקור פורסם, השגרירות התארגנה על כל הנושאים הלוגיסטיים. יש משמעויות מאוד רחבות של משלחת של ראש ממשלה שמגיעה לאפריקה בהתראה מאוד קצרה: שני מטוסים מהארץ על כל המשמעויות של התיאום עליהם, הגעה של יותר מ-150 איש, פגישה עם הפרוטוקול המקומי כדי לוודא שכל הפגישות והחדרים מתואמים, מקומות ישיבה ועוד. כל זה בתיאום עם נציגי משרד רה"מ, שמגיעים יחד איתי לביקור מקדים באוגנדה ומבצעים את כל התיאומים לביקור הזה".

בוזגלו אמנם " לא יודע לספר על מה שנעשה מאחורי הקלעים כדי לייצר את הפגישה", אבל הוא מציין ש"מבחינה לוגיסטית קיבלנו התרעה של שבוע". ומה באשר לפתיחת השגרירות שעליה דנו המנהיגים? "זה 'חונה' אצל נשיא אוגנדה", אומר בוזגלו. "רה"מ אמר לו בהצהרה המשותפת שברגע שהוא יאשר ויפתח שגרירות בירושלים, ישראל תפתח שגרירות מקבילה באוגנדה כך שהכדור כרגע בידיים שלו. אלה הצהרות שאנחנו כשגרירות מנסים לבסס בשטח ולדחוף אליהם – זה אינטרס שלנו כמדינה"

סגן שגריר ישראל בקניה, אייל דוד, מציין מטרה נוספת לביקור: "האינטרס בכל קשר חדש עם מדינה הוא שינוי אופי ההצבעות שלה באו"ם. לא כל מדינה שיש לה יחסים איתנו תומכת בנו, גם לא החברות שלה. זה עניין של 'תן וקח' וזה אתגר דיפלומטי עבורנו. אני לא מצפה שמחר או מחרתיים סודן תצביע בעדנו. היא עדיין מחויבת לליגה הערבית ולכל מיני ארגונים אסלאמיים, אבל צריך לשים לב שיש רוח של שינוי שלא נושבת רק בסודן. גם בצ'אד, עומאן, סעודיה ומדינות האמירויות. זה כבר לא וטו מוחלט של העולם הערבי, וסודן היא לא הראשונה".

לדבריו, "ברגע שהיו חילופי שלטון בסודן ועומאר אל בשיר נפל (2019), המועצה הזמנית של סודן החליטה שיש לה אינטרס בשיח עם ישראל. תוסיף לזה את המצב הכלכלי הרעוע שלה בגלל הסנקציות האמריקניות וסיבות פנימיות אחרות. הממשל החדש בא ושואל את עצמו 'מה אני יכול לעשות עבור האזרחים בשביל שיהיו מרוצים ולא יפילו אותי?'. בסוף הכל מתחיל ונגמר בכלכלה, והשלטון חייב לספק לאזרחים אוכל ועבודה. היה את ההיבט הזה בביקור, אבל היבט אחר ועיקרי מבחינתנו כדיפלומטים הוא עניין פתיחת השגרירות האוגנדית בירושלים. זה בראש מעיינינו ואני מאוד מקווה שנראה את זה קורה עוד בתקופתנו".

למה ראש הממשלה החליט לשים דגש דווקא על יבשת אפריקה בשנים האחרונות?

בוזגלו: "את זה תצטרך לשאול אותו, אני יכול לדבר מנקודת מבטי. ראשית, מדינת ישראל שמחה להשקיע במדינות מתפתחות ולסייע להן בהעברת ידע כחלק מתכנית העבודה שלה בסיוע למדינות פיתוח. שנית, כמו שאמר אייל, אם באמצעות חיזוק הקשרים נצליח להשפיע על מדינות אפריקה בשינוי דפוסי ההצבעות שלהן באו"ם – מה טוב. שלישית, אנחנו מאמינים שההשקעה במדינות מתפתחות היא השקעה שתחזור לישראל בעצם רכישת טכנולוגיות ישראליות מחברות ישראליות על ידי אותן מדינות".

דוד: "אפריקה היא העתיד עבור שווקים חדשים בארץ ולחברות ישראליות. פתחו שתי נספחיות מסחריות נוספות ביבשת שמטרתן לעודד את הקשרים הכלכליים ולקדם השקעות. יש פה באמת המון הזדמנויות. אפריקה היא העתיד גם בגלל משאבים, אבל בעיקר כי השווקים מתפתחים. המדינות הן מתפתחות וזה הזמן להשקיע בהן. יש לישראל הרבה מה לתרום בתחום של סייבר, ביטחון, חקלאות ודברים שחברות יכולות להציע לשלטונות השונים. ישראל היא נכס, והתפקיד שלנו כדיפלומטים הוא להדגיש את הנכסיות שלה עבור אותה מדינה. אנחנו שם דבר בעולם ההייטק והסייבר. אבל שוב, הכל תלוי בשיתופי פעולה ובמה המדינה השנייה תורמת. המאבק בטרור היבשתי, למשל, הוא משותף. הכל קשור אחד בשני, ויש אינטרס לשיתוף פעולה עם עוד מדינות. שיתופי הפעולה הם בכל התחומים".

מהצד השני

בשנות ה-50' וה-60', שמכונות "תקופת תור הזהב" ונחשבות כשנים הפוריות ביותר ביחסי ישראל-אפריקה, מדינת ישראל קיימה יחסים דיפלומטיים עם 33 מדינות שונות, כשבכל מדינה הוצבה שגרירות ישראלית. אחת המדינות היא אוגנדה, שכבר בשנת 1962 – השנה שבה זכתה לעצמאות – החלה ליצור קשרים עם ישראל. קשרים אלו מתעצמים כיום נוכח הרקע הדתי של נשיא אוגנדה ורעייתו. "הלהט הדתי שלו ושל אשתו – נוצרים אדוקים אוונגליסטים שישראל מאוד חשובה להם – מאוד משפיע על היחסים", אומר אייל דוד. דוד גם מזכיר את העובדה שנתניהו ביקר באוגנדה אך לפני ארבע שנים, במסגרת ציון 40 שנים למבצע אנטבה. אבל גם בתקופת "תור הזהב" לא כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסודן, ואפילו יחסים לא-רשמיים אלו ידעו לא מעט מורדות – כמו למשל הסיוע הצבאי שהעניקה סודן לירדן, מצרים וסוריה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים – כך שהפגישה שהתקיימה בהחלט מעידה על שינוי כיוון דרמטי.

ד"ר נורית השמשוני-יפה, מרצה בכירה במכללה האקדמית תל אביב-יפו וחוקרת יבשת אפריקה זה שנים רבות, מבקשת להציג נקודת מבט אחרת וביקורתית על הביקור. בניגוד לבוזגלו ודוד, ד"ר השמשוני-יפה מתמקדת בסוגיה נפיצה מאוד בחברה הישראלית בשנים האחרונות – סוגיית מבקשי המקלט מאפריקה. "אני חושבת שזה יכול להיות מעניין לבדוק לא רק מה עולה (בשיחות עם דיפלומטים), אלא גם מה לא עולה", היא אומרת. "זה קצת כמו מכתב שעבר צנזורה. איפה המקומות שהשחירו, איפה המקומות שבהם היה כתוב משהו כתוב ומחקו אותו כדי שלא תראה אותו".

"ביקור נתניהו באוגנדה היה בתקופה שבה דיברו על הסכמים שאולי ישראל חתומה עליהם, שאולי אוגנדה חתמה עליהם, שאולי מדינות אחרות במזרח אפריקה חתמו אליהם – שבמסגרתם אולי יעבירו מבקשי מקלט בהסכמה למדינה שלישית שתסכים לקלוט אותם. למה מדברים על 'מדינה שלישית'? משום שבאמנת הפליטים הבינלאומית יש הסכמה שאומרת שלא מחזירים מבקש מקלט אל המדינה שממנה הוא יצא אם נשקפת סכנה לחייו. אז באופן גלוי מדינת ישראל לא ממש יכולה להחזיר מבקשי מקלט למקומות שבהם נשקפת סכנה לחייהם. אז היא יכולה לעשות כמה דברים : 1. להגיד שלא נשקפת סכנה לחייהם. היא טענה זאת לאחר שהוכרה עצמאות דרום סודן, אבל המצב שם לא היה יציב לאורך זמן והדרדר במהירות. 2. להחזיר אותם למדינות המוצא שלהם, מה שבשורה התחתונה לא הצליח. 3. להחזיר אותם במסגרת 'אפשרות המדינה השלישית'. זו הגדרה הזויה בעיניי, כי הם לא באו ממדינה אחת. חלק באו מדרום סודן, חלק מצפון סודן, חלק מאריתראה ויש בודדים שהגיעו מכל מיני מדינות במערב אפריקה. כל אחד בא ממדינה אחרת. אז להגיד 'עכשיו ניקח את כולם ונחזיר אותם למדינה שלישית אחרת' זה קצת מוזר, כי אפריקה היא יבשת גדולה. מי שברח ממדינת בורקינה פאסו שבמערב אפריקה ומחזירים אותו עכשיו לאוגנדה כי גם באוגנדה יש שחורים – זו אמירה מאוד בעייתית מנקודת מבטי, והיא משקפת מדיניות ישראלית מאוד ברורה לגבי אפריקה, לפיה אפריקה היא אפריקאים. כולם הם פחות או יותר אותו הדבר, למרות שאנחנו מבינים באופן רציונלי שיש שונות ביניהם".

אז את לא חושבת שהמדיניות שממשלת ישראל מנסה לקדם היא ריאלית?

"לא. אני מסתכלת מנקודת מבט של הגנה על זכויות אזרח, ואני חושבת שהגנה על זכויות אדם ואזרח היא הדבר שצריך לעמוד בראש הרשימה לנגד עינינו, ולא משנה מה אנחנו עושים ולמי אנחנו מייחסים. מנקודת מבט של הגנה על זכויות, אני חושבת שהחזרת פליטים מגינאה לאוגנדה או לרואנדה גובלת בגזענות. שנית, אני חושבת שאם באמת רוצים לדאוג למבקשי המקלט לחיים טובים יותר, צריך לדאוג ליישובם מחדש באופן מסודר ומוסדר מראש במדינות העולם המפותחות כדי לתת להם אופק חדש. ככה הועברו משפחות בודדות של מבקשי מקלט סודנים שהגיעו לישראל והועברו לקנדה או לסקנדינביה. אסור להחזיר אותם למדינה אפריקאית שהיא לא המדינה שלהם, בטח מדינה שמאוד מאוד מאותגרת בנושאי חברה ורווחה. גם מנקודת מבט של המדינה עצמה, אני תוהה למה מדינות כמו אוגנדה או רואנדה צריכות את מבקשי המקלט שמגיעים מישראל. ופה כמובן נכנסים האינטרסים. אוגנדה לא באמת מעוניינת בקבלת הפליטים, אבל היא כנראה מקבלת מישראל משהו שבעבורו היא מוכנה לשלם ולקבל את מבקשי המקלט. כמו שאמרתי קודם, מנקודת מבט של מבקשי המקלט, אני חושבת שזה עוול".

אז מה את חושבת שצריכים להיות האינטרסים של ישראל חוץ מהצבעות באו"ם, החזרת מבקשי מקלט וקיצור טווחי טיסה?

"אני חושבת שלישראל יש הרבה מה להציע בתחום של חדשנות, חקלאות וצמיחה מלמטה ועבודה עם קהילות, בעיקר בכל הנוגע לאזורים צחיחים ומדבריים. למדינת ישראל יש המון ניסיון בתחום של מים – צורך אדיר באפריקה, שבחלקים גדולים ממנה אין מים נקיים, והיעדר מים נקיים אומר רמת תחלואה גבוהה – וכמובן בכל מה שקשור ברפואה. אגב, את כל הדברים האלה ישראל עושה הרבה מאוד באפריקה. אני מניחה שאפשר לעשות יותר. מהמעט שאני שומעת, גם מתוך אנשי משרד החוץ, זה גם תלוי תקציבים. אם היו תקציבים יותר גדולים, אפשר היה לעשות יותר. במשך שנים ארוכות מאוד הגיעו לישראל אלפי, אם לא עשרות אלפי משתלמים אפריקאים שהצליחו ללמוד כאן כמעט כל נושא שאתה יכול להעלות על הדעת. זה דורש תקציב. אנשי המקצוע ישנם, מרכז ההכשרות קיים – במשך הרבה זמן הוא לא מתוקצב כמו שצריך".

(נצפה 43 פעמים, 1 צפיות היום)