"העורכת שאלה, ביררתי – בסוף כל הכתבה השתנתה הודות לה"

בדסק החדשות לא רק שיש תפקידים שונים, לעתים חלק מהאינטרסים שלהם לא חופפים לחלוטין. לצורך העניין, היחסים בין הכתב בשטח לעורך בדסק מדגימים באופן מיטבי את המתח והפרדוקס בעבודת העיתונאי – בין הרצון לרייטינג והצלחה עסקית, לבין המחויבות ליידע את הציבור ולהביא את הפרטים בדיוק המירבי ככל האפשר. על אודות היחסים המורכבים בין כתבים לעורכים החלטנו לראיין את כתב הרווחה והפנים של עיתון 'הארץ', בר פלג. אנו כצרכני תקשורת קוראים רק את התוצר הסופי, אך התוצר הזה הוא פרי שיתוף פעולה של כתבים ועורכים שעובדים ביחד ולעיתים אף מתווכחים ביניהם. 

 מה לדעתך התפקיד החשוב ביותר של העורך ביחסיו עם הכתב? 

"מערכת היחסים בין עורך לכתב היא מערכת של איזונים מסוימים. אני, בתור כתב, נמצא בשטח, אני חווה אירוע ולא משנה איזה אירוע זה, בין אם דיון בבית משפט, הפגנה סוערת או נוכחות בזירת רצח. אני מספר סיפור למערכת. תפקידו של העורך זה להוציא את המוץ מהתבן כמו שאומרים. זאת אומרת, לשמוע מה אני מספר ולומר מה הכי חשוב לדעתו. למה? כי הוא יושב במקום קר, בדסק, מתחת לפלורסנט, והוא יכול לבחון את הדברים בצורה הרבה יותר שקולה, הרבה פחות אמוציונלית והרבה יותר חכמה ממני".

"כשאני נמצא בשטח, אני בא  לעורכים בלהט הרגע ואומר להם מה הכי חשוב להדגיש, אבל בסוף כשהם רואים את הסיפור, תוך כדי בחינת המציאות, זה מה שעושה את ההבדל. הדבר החשוב ביותר שעורך צריך לעשות זה למסגר את הסיפור. לבוא ולומר מה הכי חשוב בסיפור, מה מהות הסיפור? על מה הסיפור מדבר?".

ואיך היית מתאר את יחסי העבודה בין כתבים לעורכים?

"אני עבדתי רוב חיי המקצועיים בעיתון 'הארץ' חוץ משנה אחת בערוץ 10. אני הגעתי מתוך הדסק, עבדתי שם כמה שנים, אז ראיתי גם את הצד השני – זאת אומרת את עבודת העורכים. ולכן אני מראש הגעתי בתפיסה של – "אני מקשיב להם". ראשית כי אלו חברים שלי, להבדיל מכתבים אחרים שהם לא חברים של העורכים. אז אני אמרתי מראש שאני מקשיב להם. הם חכמים והם יודעים את העבודה. אני כל יום בבוקר מתקשר לרכזת הכתבים שלי שהיא גם עורכת, ואני מספר לה סיפורים – מה יש לי היום, מה אפשר לפרסם, מה אי אפשר לפרסם". 

נשמע שאלו יחסים חבריים 

"אני ודסק הארץ, ככל שאני מכיר אותו, לא היה בגישה שצריך להיות דיסטנס, ולעבוד בריחוק או ביחסי עובד- מעביד. הבוס שיכול "לתת לי בראש" כשאני מפשל, ולשבח אותי כשאני עושה דברים טובים – זה בן אדם פחות או יותר בגילי, אנחנו מכירים הרבה שנים, אנחנו מיודדים ויודעים לשמור על מערכת יחסים מקצועית".

האם הרגשת שוני בין היחסים בערוץ 10 לבין היחסים ב"הארץ"? 

 "בערוץ 10 הגישה היא הרבה יותר של ניהול-מיקרו של הכתבים. זאת אומרת, ב"הארץ" אף אחד לא שואל אותי ערב לפני מה אני עושה מחר. בערוץ 10 אני בתור רכז כתבים, הייתי שולח שאלה לכל הכתבים של הערוץ דאז – מה קורה מחר? משהו חשוב שצריך לדעת? לעומת זאת ב"הארץ" אף אחד לא עושה את זה. הניהול אצלנו הוא שונה. כל אחד מנהל לעצמו את הלו"ז ואת סדר היום. אף אחד לא אומר לי ללכת לשום מקום. כמובן שיש אירועים גדולים שבהם מוודאים שיצאתי לשטח, אבל אצלנו לפחות נותנים הרבה יותר עצמאות לכתב לנהל את עצמו ואת דרך סיקור שלו, ואם יש מחלוקות מלבנים אותן". 

האם הרגשת בניסיון שלך ככתב שעורכים מסוימים דוחפים אותך להביא כתבות על בסיס רייטינג, ואולי אפילו ״קליקבייט״ לעומת כתבות עם תוכן עיתונאי יותר? 

"בעיתון 'הארץ' לא עוסקים בדבר הזה. כן, לפעמים אנחנו מדברים במובנים של – "זה סיפור מעולה שיביא הרבה אנשים והם יאהבו אותו". זה בהחלט שיקול. אבל לא היה אף פעם אייטם שהכריחו אותי לעשות בגלל שיקולי רייטינג".

האם לדעתך עורכים משתמשים או מנחים כתבים להשתמש בטרמינולוגיה שונה בין כלי תקשורת שונים? למשל, שטחים, התיישבות, התנחלות?

"כן, יש טרמינולוגיה שהיא של עיתון 'הארץ'. ואלו החלטות שאפילו לא העורך מקבל – קיבלו אותן לפני כן בישיבות מערכת. למשל, דוגמא קלאסית, – הפליטים האוקראינים. אם תבדקו איך שאר כלי התקשורת מכנים אותם, תראו שיש כאלה שמכנים אותם אזרחי אוקראינה שנמצאים בישראל – זאת הגדרה מאוד רחבה. מה הם עושים פה? אף אחד לא יודע. יש כאלה, (וככה המדינה מכנה אותם) שקוראים להם נמלטי המלחמה. אנחנו ב'הארץ' קוראים להם פליטים. נכון שברמה המשפטית פליט הוא פליט במדינה הראשונה הבטוחה אליה הוא הגיע. זה נכון. זאת אומרת, אם ברחת מאוקראינה, אז אתה פליט בגרמניה – המדינה הראשונה שהגעת אליה. אנחנו מגדירים אותם כפליטים, כי ברור לנו שהם לא פה כי בא להם לטייל בתל אביב היקרה. אלא הם פה כי הם נמלטו, הם ברחו".

האם כשאתה כותב כתבה אתה חושב מראש האם היא תעבור את העורך?

"כל יום אני מנהל שיחות טלפון עם העורכים שלי שבהן אני מספר להם כל מיני סיפורים ומבין אם הם רוצים לקחת מהם משהו. לפעמים, אני בא בידיעה שהם כנראה לא ירצו את הסיפור – ואני מסביר למה לדעתי זה נכון וזה סיפור שחייבים לפרסם מבחינה עיתונאית. תמיד יש את השיח הזה. לפעמים, בתור כתב צעיר יותר, יכולתי לשלוח אייטם לעורך והוא יכול היה גם לגנוז אותו".

האם עורך שינה לך פעם את תוכן הכתבה במידה משמעותית?

"כל עוד זה שומר על האמת ועל הסיפור – זה עשוי לקרות. אבל זה משהו שקורה בשיח – לא מנחיתים את זה עלי מלמעלה. לדוגמא – ביום הראשון שלי בתפקיד ככתב, הגעתי לבית משפט לדיון על גננת מתעללת. העברתי כתבה שמדווחת על זה. בתוך הכתבה כתבתי משפט בצורה די מכנית – שיש ילדים רבים שפגעו בהם והמשטרה לא הצליחה לזהות אותם. העורכת שלי קראה את כל הטקסט, שהיה ממוסגר בצורה מסוימת, ושאלה דווקא על המשפט הזה – "יש הורים בגן שהרביצו לילד שלהם וההורים לא יודעים?". הלכתי לשאול, וכן, החוש העיתונאי של העורכת שלי צדק והכתבה השתנתה לגמרי והתמקדה בעניין הזה". 

יש שינוי ביחסי עורך-כתב בעידן הרשתות החברתיות?

"הטעויות שלי הן תמיד בגלל שאני כותב בצורה נמהרת בטוויטר, כי אף אחד לא עובר על מה שאני כותב. ואגב, גם בטוויטר אני לפעמים מתקשר למערכת כדי לוודא משהו. למשל, דיברנו מקודם על מסגור וטרמינולוגיה – למשל – בסיטואציה הנוכחית – רפורמה משפטית או הפיכה משטרית? איך קוראים לאירוע הזה? בהפגנה הראשונה רציתי לצייץ על ההפגנה נגד– נגד מה? שאלתי את עצמי איך אני קורא לאירוע הזה. שלחתי הודעה לראש הדסק ושאלתי איך אנחנו מכנים את זה. והיא אמרה לי מה ההגדרה וזה מה שכתבתי וזה מה שאני משתדל לכתוב תמיד גם בטוויטר".