"במקום כזה לא הייתי יכול לעבוד. אף עיתונאי אמיתי לא"

"יחסי העבודה בין העורך לכתב צריכים להיות טובים, אבל מתוחים", קובע כתב הפלילים והמשטרה של עיתון "הארץ". בשיחה עם "שומרי הסף" מסביר בריינר את דבריו ואומר כי אמנם היעד של כל הצדדים במערכת הוא "להביא מוצר עיתונאי ראוי, טוב, ביקורתי ומאומת", אבל לעתים אין הסכמה על התוכן כולו וצפה מחלוקת, מה שיוצר את "המתיחות" ביחסים.

הריאיון עם בריינר מתקיים כדי לנסות להבין איך נראית מערכת היחסים בין הכתב והעורך – בין בעל המקצוע שמביא את המידע מהשטח לבין זה ששולח אותו למשימה, מצייד אותו במידע הרלוונטי ובסוף מחליט מה מתפרסם ואיך.

"עורך צריך לדעת לזקק את המידע החשוב מתוך מה שמביא לו הכתב", ממשיך בריינר. "בסוף, מי שמנגיש את המידע לקוראים אלו העורכים, שהם הגורם הכי קשוב במערכת. בסופו של דבר הם אלו שקובעים לקורא מה יותר חשוב שהוא ידע ומה פחות חשוב, אם בכלל. עוד קודם לכן, עורך חייב לדעת לכוון את הכתב למה העיתון מחפש. זאת אומרת, אם אני ככתב הולך לדיון שקשור לשר בן-גביר, אז העורך צריך לדעת להכווין אותי מה כלי התקשורת מחפש, ואיזה כיוונים הוא רוצה שאביא ככתב. לדוגמא, האם הם רוצים שנתרכז בהגעה של בן-גביר לדיון? בדברים שבן גביר אומר לתקשורת?, ביחס השופטים לשר?, האם אנחנו רוצים להוציא מבן-גביר איזושהי התייחסות למשהו אקטואלי שקורה עכשיו?". אני חושב שזו התשתית של העורך, כמי שמסנן בהתחלה ומסנן בהמשך את מה שהכתב מביא. זה התפקיד שלו, כדי שהקורא יקבל בסופו של דבר את המוצר העיתונאי הטוב ביותר לדעת העורך. בנוסף, אני חושב שאחד התפקידים הכי חשובים של העורך זה לוודא שהמידע שהכתב מביא הוא מאומת. כי בעידן היום של "פייק-ניוז", אנחנו חייבים לוודא שהמוצר, הכתבה, המידע שאנחנו נותנים לקורא הוא אכן המידע הנכון".

האם אתה מרגיש שקיים מתח מסוים בין הבעת דעתך לבין התוכן שמפורסם?

"אני לא חושב שיש מתח. בנוסף, אני לא חושב שיש דבר כזה עיתונאי אובייקטיבי. מי שמחפש חיה כזאת יכול למצוא אותה בג'ונגל מאוד נידח. עיתונאי לא יכול להיות אובייקטיבי, ולא אמור להיות מהאו"ם. מי שכן, הוא חוטא למקצוע ולא נחשב בעיניי עיתונאי. לעיתונאי יש תפקיד חשוב מאוד. ראשית לדווח על הנעשה, אך יותר חשוב – לבקר את הנעשה. לבקר את הממשלה על שלל זרועותיה, כדי להוות איזשהו שומר-סף עבור ציבור הקוראים ועבור הציבור בכלל. לכן מחד אני לא חושב שעיתונאי צריך להביע את דעתו, אבל מאידך הוא כן צריך לבוא מאג'נדה מסוימת. עיתונאי אמיתי צריך לבוא עם גישה מאוד ספציפית למקצוע ולתחום הסיקור שלו ולעשות את העבודה כמו שצריך. כמובן להביא תגובות, ולא לתת רק לצד אחד של המפה לדבר, אבל לדעתי, אין דבר כזה כבר עיתונאי אובייקטיבי".

האם לדעתך עורכים משתמשים או מנחים כתבים להשתמש בטרמינולוגיה מסוימת? למשל בכל הקשור לשטחים, התיישבות, התנחלות וכדומה?

"יש חשיבות מאוד גדולה לטרמינולוגיה שמשתמשים בה, זה ברור. למשל, כלי תקשורת ערבים בוודאי מכנים את מי שעולה להר-הבית כ"פולש". וברור שכשמכנים מישהו "פולש" זה מעיד על טרמינולוגיה שלילית. כאשר מכנים את יהודה ושומרון במקום אחד התיישבות, ובמקום אחר שטחים או שטחים כבושים, ברור שזה מעיד על איזשהו כיוון. בכל אופן, אני לא חושב שמכריחים מישהו להשתמש בטרמינולוגיה, אבל ברור שמהטרמינולוגיה אפשר ללמוד על הרוח של העיתון או כלי התקשורת. לטרמינולוגיה יש תפקיד חשוב, בזה אין ספק. אבל לדעתי, כל עוד הם עושים עיתונות זה לא משנה, מפני שניתן לעשות עיתונות גם אם עובדים בערוץ 7, ב"בשבע", ב"ישראל היום" או ב"הארץ"".

מה לדוגמה?
"דוגמה אקטואלית לכך היא עניין שכרגע חם במדינה. העיתון שלי מכנה את החוקים שמנסים להעביר כ"הפיכה משטרית". אני חושב שזו ההגדרה הנכונה בעוד שמקומות אחרים מכנים זאת "רפורמה" או שמות מכובסים אחרים למה שאנחנו חושבים שזה באמת. אבל אני חושב שזה טבעי ולגיטימי ויש לזה מקום. בנוסף, גם הקורא עצמו יודע מה הוא מקבל. קורא שפותח את עיתון "הארץ" יודע שמדובר בעיתון בעל תפיסת עולם ליברלית, פלורליסטית ודמוקרטית. ברגע שקורא יודע מה הוא מקבל, הוא גם יודע במידת הצורך לעשות את המסננות המתאימות לתוכן. בכל אופן, יש ללשון שהעיתון נוקט בה מקום חשוב. אני לא חושב שכתב הוכרח להשתמש בטרמינולוגיה מסוימת, אבל אני חושב שהעיתונאים כולם מבינים את חשיבות השימוש בה, למשל במקרה של ההפיכה המשטרית, שזה מה שזה".

ואם היית עובד בעיתון עם אג'נדה הפוכה לשלך, האם היית ממשיך להשתמש בטרמינולוגיה שתואמת את תפיסת עולמך או שהיית מנסה להתאימה לרוח כלי התקשורת?

"אני חושב שלא, אבל גם היה לי קשה לעבוד במקום אחר. בסוף אני שואל – "האם נותנים לעשות עיתונות?" כלומר, אפשר לעשות עיתונות גם אם אתה עובד בעיתון ימני. אפשר לבקר את הממשלה גם אם אתה עובד בעיתון ימני. השאלה אם עוצרים אותך מלעשות עיתונות או לא. אם למשל אומרים לך "אנחנו לא נסקר עכשיו פוליטיקאי מסוים מפני שהוא בראש שלנו ומקדם אג'נדה שהיא טובה לנו", אז זו פשוט לא עיתונות. במקום כזה לא הייתי יכול לעבוד ואני לא חושב שעיתונאי אמיתי יכול לעבוד. זו העמדה שלי בעניין הזה".

האם אתה מכיר סיטואציות שהעורך מנע מכתב לפרסם או לעבוד על כתבה, למשל מסיבה אידאולוגית?

"אני לא מכיר דבר כזה, אבל אני חושב שבסוף כשזה מגיע לעיתונות אז אני לא חושב שיש אידיאולוגיה מלבד לעשות עיתונות טובה. למשל, אם יש לעיתון אג'נדה שהוא חרט על דגלו כמו שמירה על שלטון החוק וטוהר המידות של נבחרי-ציבור, כמו העיתון שלי שאני גאה לעבוד בו, אז אני לא מעלה על דעתי שהעיתון ימנע מכתב לעבוד על כתבה שנוגעת לשחיתות או מידע שקיבלנו על שחיתות שנוגעת לאיש שמאל או לאיש שפועל נגד ההפיכה המשטרית. אני חושב שברגע שיתקבל מידע כזה אנחנו נפעל בכל הכוח כדי שיצא תחקיר, למרות שהאדם הזה הוא לכאורה "בראש שלנו". זאת משום שברגע שיש איש ציבור מושחת, אז הוא מושחת, ואנחנו צריכים לטפל בו, לא משנה אם הוא מצד ימין או שמאל. כשעושים עיתונות אז האג'נדה והאידאולוגיה בעד או נגד לא אמורה להשפיע. יותר מזה, אני חושב שדווקא פה נמדדת העוצמה. אם נקבל מידע על שחיתות של אסתר חיות, אנחנו נסתער עליו באותו הכוח כמו שהיינו מסתערים על בדל מידע של שחיתות שהיינו מקבלים על נתניהו או יריב לוין. אני לא חושב שיש הבדל או שמישהו ימנע את זה. אני אפילו בטוח שלא".

לסיום, כשאתה כותב כתבה, אתה חושב מראש האם היא תעבור את העורך? האם חווית בסביבתך מתח בין הכתב לעורך בהקשר לזה?

"בדרך-כלל אתה מתאם מראש מה אתה מעביר. אז כמעט שאין מצב שמופתעים ממה שאתה מעביר. כמעט תמיד עורכים משנים ומסדרים. אבל בסוף, אני רואה את המוצר לפני שהוא מתפרסם, ברוב הפעמים. לרוב, בסיס הכתבה כן נשאר. אם לא, מתווכחים ורבים, ולבסוף מגיעים לעמק השווה. אבל אין כמעט מצב שאני לא רואה משהו שאני מעביר טרם פרסומו, אלא אם כן אין זמן בכלל במקרי קיצון".