נועם בנאי: "היה משבר, ספק אם היה קורה למישהו ממשפחה אחרת"
נועם בנאי לא תמיד רצה להיות זמר ולהופיע על במות גדולות, אבל החיידק המשפחתי לכד אותו בתיכון ומאז לא הרפה. היום, אחרי 3 אלבומים והופעות ברחבי הארץ, הוא מרגיש שהוא הופך לשם חשוב בתרבות הישראלית בזכות עצמו, ובד בבד עובד על אלבום חדש שלדבריו יהיה "חשוף במיוחד". ריאיון
- 25 באפריל 2023
- עודכן לאחרונה:
- 0
עם שני מיני אלבומים ברקורד שכוללים שירים שכתב והלחין בעצמו, ואחרי גיחה קטנה בריאליטי "הכוכב הבא", הזמר נועם בנאי (31) הוכיח שהוא כבר מזמן לא רק הבן של מאיר ז"ל. אבל אם מישהו היה זקוק להוכחה המנצחת לכך, הרי שמדובר באלבום האולפן השלישי שלו, "אף פעם לא לבד", ששחרר לאחרונה וגם אותו כתב והלחין.
איך התגובות על האלבום?
"התגובות מדהימות. מה שהכי מרגש זה לראות את הנקודות מתחברות. האלבום הזה הוא באופן משמעותי המצליח ביותר כי הוא הגיע לקהל הרב ביותר עד כה וזה מרגיש כאילו זה פתח איזה סכר שנבנה במשך כל השנים האחרונות. בהופעות אני רואה אנשים שרים את כל האלבום החדש אבל גם שירים חדשים. אנשים באים אלי אחרי הופעה ואומרים שהם עוקבים אחרי עוד מהשיר הראשון. האלבום נתן 'הצדקה' לעוד אנשים להגיע להופעות כי עכשיו יש רפרטואר גדול יותר של שירים. אני מגלה שיש הרבה שעוקבים לא רק מהאלבום הזה, אבל האלבום הזה גרם להם להגיע".
ובימים אלה אתה עובד על אלבום חדש
"אני עובד על אלבום חדש. האמת שאני עדיין לא יודע מתי הוא ייצא ואנחנו בשלבים האחרונים שלו. עד היום האלבומים שלי היו אלבומים קצרים, השניים הראשונים היו של חמישה שירים והאחרון היה עם שישה שירים. הם גם לא נכתבו כאלבום, יצא שיר ולאחריו נכתבו עוד סינגל ועוד אחד ובסוף אחרי שכל הסינגלים יצאו איגדתי אותם, שמרתי אותם בתור אלבום. כאן אני עובד הפוך, כל עשרת השירים יהיו גמורים לגמרי ורק אז אני אתחיל להוציא אותם. זה הבדל מהותי, אתה לא עסוק בפידבק כי השירים כבר קיימים, אי אפשר להגיד אחרי שיר אחד שלא כל כך עבד 'טוב אני אחזור לאולפן ואקליט אחרת'. הכל נעול וגמור והיצירה הייתה סטרילית, היא נכתבה והוקלטה. הכל קרה בלי שום השפעה מהעולם החיצון וזו תחושה מדהימה ומאוד ממקדת, אין משהו שמפריע לך, אתה רק עסוק ביצירה ובמה שרצית לומר. הקהל שלי קיבל במהלך שנתיים שישה שירים ופה אני הולך לירות עליו את כל שירים בבת אחת. אני שמח מזה מאוד ואני חושב שהקהל שלי הולך מאוד להנות.
"האלבום הזה מאוד חשוף ואישי, הרבה יותר מהקודמים. השירים מדברים תכלס, על מה שקורה בבית עם יעלי, דוד, תחושת התחרות במוזיקה, הם מדברים באופן מאוד ישיר על מה שעובר עליי בחיים וזה מאוד כיף ושונה מבחינתי. אלבום מאוד אישי".
בין אלבום לאלבום נועם משתדל להופיע כמה שיותר ברחבי הארץ. "אני תמיד הופעתי, לאורך כל השנים האחרונות, אבל אני מרגיש שבתקופה האחרונה עם האלבום הזה אני באמת מופיע יותר, אני דואג שיהיה בכל חודש כמה הופעות וזה נותן הרבה דלק לעשייה, בסוף זה שאני פוגש את הקהל לא רק בהופעה אחת גדולה פעם בהרבה זמן אלא גם בהופעות קטנות יותר, זה מייצר תנועה, אני פוגש אנשים וחווה את הפידבק וזה נותן את הבוסט של להקליט עוד. אני אומר את זה ממקום שמח, זה נותן את ההבנה שיש פה אנשים. זה נותן הרבה דרייב".
מעטים הישראלים שלא מכירים את משפחת בנאי, שהיא אחת המשפחות המוכרות, המצליחות והמוכשרות בתרבות הישראלית. נועם כמובן גם הוא בן למשפחה והוא בנו של הזמר מאיר בנאי ז"ל.
אתה בן לאחת המשפחות המוכרות בישראל, איך זה לגדול למשפחה כזו?
"זה מה שאני מכיר, אני לא יודע איך זה לגדול לא במשפחה מוכרת אבל זה בנה את מי שאני, לטוב ולרע. זה שבאתי ממשפחה כזו גרם לי להכיר הצלחות, אני ראיתי תמיד את המשפחה שלי על הבמות הגדולות וכשהתחלתי לעשות מוזיקה הרגשתי שהנה אני הבנאי הבא ואני אקבל את מה שהם קיבלו, את הבמות האלו, הקהל והכפיים. אבל בהתחלה כשאתה מתחיל אתה רואה שזה לא ככה אז היה לי שם איזה רגע של משבר שאני לא בטוח שזה קורה למישהו שלא בא ממשפחה כזו כי מבחינתו זה מובן מאליו שצריך לבנות את הקהל. מצד שני המשבר הזה רק חיזק אותי וחידד לי מה אני רוצה לעשות".
תמיד רצית להיות זמר?
"לא, תמיד רציתי להיות מוזיקאי, אהבתי מוזיקה מגיל מאוד צעיר והיה לי ברור שאני ארצה להתעסק במוזיקה אבל פחות הייתי שר ופחות במה. יותר מאחורי הקלעים. זה קרה בגיל יותר מאוחר, באזור התיכון עם הטקסים של הבית ספר".
רגע לפני יציאת אלבומו השלישי החליט בנאי ללכת לעונה השמינית של "הכוכב הבא". המסך כמובן עלה אך הוא החליט לפרוש מהתוכנית: "זה הרגיש לי ללכת נגד עצמי, באתי לתוכנית מתוך הבנה שטלוויזיה זה עוד מקום מאוד משמעותי שאפשר להגיע דרכו לאנשים ולהשמיע את הקול שלך אבל בסוף משהו בזה הרגיש לי שאני לא מחובר לעצמי".
אתה מאוד קרוב לדת, תמיד היית?
אבא שלי חזר בתשובה כשהייתי בן 11 בערך אבל גם לפני שהוא חזר בתשובה ולפני שההורים התגרשו תמיד היה קידוש בבית, ואצל סבא וסבתא היו הבדלה וחגים עם בתי כנסת בכיפור והרבה פעמים גם בשבת. הבית היה מאוד מסורתי ועם רוח ועומק וכשאבא חזר בתשובה הבית שלו היה דתי לגמרי. אני בתהליך עם זה כל הזמן, כל החיים. היו תקופות בתיכון שחברים שלי היו אומרים ברור שהוא חוזר בתשובה עוד רגע והיו תקופות שקצת יותר התרחקתי אבל תמיד שמרתי על דיבור עם אלוהים. בשנים האחרונות אני מרגיש חיבור לשורשים וחזרה אל המקורות, אני הולך לשיעורי תורה וזה מדהים".
שיר ספציפי שאתה אוהב במיוחד?
"נראה לי שאת 'אף פעם לא לבד', בסוף זה שיר שנכתב בדמעות. יש משפט שאומר 'ששערי דמעות לא ננעלו' זה אומר שמלא שערים בשמיים יכולים להיות נעולים בפניך אבל בסוף ברגע שאתה בוכה אז אין שער שיכול להיות נעול. זה שיר שהוא כזה, הוא נכתב עם הרבה דמעות בעיניים, פיזיות ומנטליות ואני מרגיש שהוא פותח איזה שער".
לאחרונה גם הפכת לאבא. איך אתה מגדיר את האבהות?
"זה הכל. זה צובע את כל החיים באור אחר לגמרי. אתה פתאום שם את המשקפיים שלא היה לך לפי כן. כל הפרופורציה, המניע והדלק. הכל נהיה הרבה יותר עמוק ורגשי. אפילו הרצון להתפרנס בשביל הילד שלך. הכל נהיה בעל משמעות מאוד גדולה, פרופורציות גבוהות לכל דבר והוא באמת בראש סדר העדיפויות. זה כיף שיש משהו כזה, זה נותן תחושה של עוגן מאוד בריא וחזק, של בית. אני גם בן להורים גרושים אז תמיד חלמתי לעשות תיקון".
קראתם לו על שם אביך.
"זה לא היה מובן מאליו. יש משהו כבד בלקרוא לבן שלך על שם אבא שלך שנפטר אבל אני בן אדם מאוד מאמין ומאוד קרוב ליהדות והרגשתי שיש בזה משהו שיכול לעשות לאבא נחת רוח בשמיים, זה הרגיש לי נכון אבל זה לא היה ברור מאליו ולקח ליעלי (אשתו, מ.ש) ולי רגע להרגיש שאנחנו סגורים על זה".
ואם כשהבן שלך יגדל הוא יחליט להמשיך את השושלת התרבותית לבית משפחת בנאי?
"אני דוגל בגישה של לא להתערב לו יותר מידי, החיים שלו הם שלו ואם הוא ירצה לעשות מוזיקה אני אתמוך בו כמה שאני יכול. אני מקווה שהוא לא ילך אבל אם הוא יחליט אני זורם. אבא שלי לא רצה שאני אלך למוזיקה אז הוא הצניע את הגיטרה כדי שלא נקבל רעיונות לראש אז אמרתי אולי ננסה הפוך – שהגיטרה תהיה חלק מהחיים והוא לא יראה את הצורך. אני אעדכן עוד כמה שנים".
מה לקחת מאבא שלך בכל הנוגע לאבהות?
"המון דברים, זו שאלה מאוד עמוקה ויש הרבה זוויות שעולות לי לראש אבל אם אני אבחר זווית אז החברות, אבא שלי היה מאוד חבר. הוא היה אבא שמאוד כיבדנו. היה לנו המון כבוד אליו והוא היה דמות אב עם הרבה השפעה ונוכחות ומצד שני הוא היה מאוד חבר, היינו קוראים אחד לשני "אחי". שיתפתי אותו בהכל, הייתי יכול לשבת איתו על כוס בירה ולדבר איתו על מה שאני רוצה וגם בתור ילד השתוללנו יחד, כדורגל בבית וממש חבר. בכל גיל שהיינו וגם אני ככה עם דוד היום".
רגע לפני סיום, מה החלום שלך?
"זה קל, אני חוזר הביתה בחמישי בלילה מהופעה עם הלהקה, חוזרים בוואן אחרי שהאולם היה סולד אאוט ואני יודע שאני נכנס לשבת עם ארבעת הילדים שלי, סוגר את הטלפון ונמצא איתם".
