בשקט, מאחורי מסך עשן: ישראל פועלת לשינוי היחסים עם סין

זה סיפור על תערוכה שולית באוניברסיטה במרכז הארץ, אבל הוא יכול לפתוח צוהר לאחורי הקלעים של מערכת היחסים המסתורית בין ישראל לסין. לפני 13 שנה, כשיניב ניצן היה סטודנט באוניברסיטת תל אביב הוא הקים תערוכת ציורים של ציירים מסים שעברו עינויים במחנות כפייה בסין. מדובר היה באנשי הפאלון גונג – תנועה רוחנית שצברה פופולריות ברפובליקה העממית ושהמשטר הקומוניסטי ראה בה איום. "אחרי יומיים ביקשו שנוריד את התערוכה", הוא מספר ל"שומרי הסף". "הסינים לחצו ומשרד החוץ לחץ בחזרה. אחרי שבוע הורידו לנו את התערוכה באופן עצמאי". למרות שמדובר היה בשיח אקדמי בלבד שהעלה על סדר היום את הרצח ההמוני שמבצע המשטר לכאורה באנשי התנועה, הדיפלומטיה הישראלית נכנסה למגננה והדליקה נורה אדומה בקרב הישראלים שעוסקים בתורת התנועה כאן בארץ.

יחסי ישראל וסין תמונת מצב:

כדי להבין איך הכל התחיל נחזור מעט אחורה, לשנת 92 – השנה שבה כוננו היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין סין לישראל. עד היום נעו יחסי שתי המדינות אך ורק סביב שיתופי פעולה כלכליים ומסחר, ובישראל ניתן למצוא לכך ביטוי בפרויקטים רבים שהוקמו בעזרת כוח אדם סיני כגון הרכבת הקלה וחידוש נמל אשדוד.

לאורך שנות ה-90' התחממו היחסים עד למשבר דיפלומטי שהתרחש בראשית שנות ה-2000. המשבר זכה לכינוי "אירוע הפלקון וההרפי" על שם מטוס מסוג פלקון ומל"ט מסוג הרפי שישראל סיכמה לייצא לסין עד להתערבותה של ארה"ב. המשבר פגע ביחסיה של ישראל עם ארה"ב, אך בעיקר פגע בקשר עם סין שלא חזר להיות כשהיה. מאז אותו אירוע החלה ארה"ב לפקוח עין על היחסים בין ישראל וסין, וגם הייצוא הביטחוני לסין נפסק. "בכל מה שקשור לביטחון, סין וישראל לא יושבות לאותו שולחן. הקשרים שלנו עם סין הם קשרים כלכליים-אזרחיים נטו", אומרת גליה לביא, דוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב ללימודי המזרח ואסיה, וחוקרת באגף המחקר על אודות סין במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

לביא מציינת שהמדיניות הממשלתית של מדינת ישראל כלפי סין הושפעה עמוקות מזו של נתניהו בתקופתו כראש ממשלה. לדבריה, "המדיניות אינה ממשלתית אלא אישית. נתניהו דחף את החיבור אל סין למרות ההצבעות שלה נגד ישראל באו"ם וחרף תמיכתה בתכנית הגרעין האירנית. מדובר במדיניות שהיא לא פחות ממדהימה, ומסמלת את ההפרדה בין פוליטיקה לבין כלכלה וניצול השוק הסיני". לדברי לביא, היחסים עם סין עשויים להתחמם גם מבחינה מדינית ברגע שעוד מדינות מוסלמיות יחממו את הקשרים שלהן עם ישראל. או אז, אומרת לביא, סין תרגיש בנוח לעשות זאת גם.

נושאת דגל המדיניות התקיפה נגד סין היא ארה"ב. בשנים האחרונות בלט בכך נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, שפתח במלחמת סחר עם סין, מדיניות שבתורה השפיעה גם על ישראל. לטענתה של גליה, הרטוריקה התקיפה של טראמפ הבהירה לישראל שעליה לשנות גישה. בפועל הדבר קיבל ביטוי רק כאשר נעשו פניות ישירות מהממשל האמריקאי, אז הוקמה וועדה, שנועדה לבחון את השקעות כלכליות הדדיות. למרות הסיכונים והלחץ האפשרי מהאמריקנים, ההמלצה היא שלא להתרחק לגמרי מסין. "צריך לבחון גם את האיומים וגם את הסיכונים. יחד עם זאת אנחנו לא בעד לחסום את הסינים לחלוטין", אומרת לביא.

היסטוריה של רדיפות:

מלבד המורכבות הדיפלומטית והביטחונית בקשרים הכלכליים עם סין ישנו אלמנט שלא זוכה להתייחסות הראויה. המאה ה-20 גדושת המלחמות סיפקה כמה תמונות מזעזעות ובלתי נשכחות מכל רחבי העולם. אחת התמונות הזכורות ביותר היא תמונת "המפגין האלמוני". התמונה צולמה ב-89' בזמן ניסיונות השלטון בסין לעצור את מחאת הסטודנטים נגד אופי המשטר. בתמונה, סטודנט צעיר עומד מול טור טנקים שנע לעבר כיכר טיין אן מן בבירה כדי לסייע בפיזור ההפגנות. עד היום לא ידוע מה עלה בגורלו של אותו מפגין אלמוני.

טבח המשטר הסיני בסטודנטים זעזע את העולם וגרר ביקורות חריפות, אך למרות הזעזוע, לא פסק המשטר הסיני ממעשיו לכאורה. הדבר היחיד שהשתנה היה הדיסקרטיות ומנגנוני התעמולה שהפעיל המשטר כדי לבלום את הביקורות מראש. בשנת 99' החלה כאמור רדיפת הפאלון גונג, תנועה רוחנית שצברה פופולאריות ענפה בסין. השיטה נעשתה פופולארית גם מחוץ לסין ויש לה מתרגלים רבים ברחבי העולם. אחד המתרגלים בישראל שאותו הזכרנו בראשית הכתבה הוא יניב ניצן, מורה במקצועו ומתנדב פעיל ב"מרכז המידע של פאלון דאפא". "בעצם הפאלון גונג או הפאלון דאפא זו שיטה שב1992 המורה של השיטה החליט להפיץ אותה לציבור הרחב. בשיטה, המתרגלים חיים בהתאם לעקרונות: אמת חמלה וסובלנות, ומתרגלים חמישה תרגילים שהם סוג של מדיטציה.  זה התחיל בסין והתפשט שם במהירות גבוהה", מספר ניצן ל"שומרי הסף". על פי הערכות המשטר שנערכו בסוף שנות ה-90, היו בסין באותה עת בין 70 ל-100 מיליון מתרגלי פאלון גונג. המשטר זיהה את התנועה כאיום והחליט להכחידה בכוח. ניצן מוסיף: "הם הקימו גוף ייעוד מרובה משאבים בשם משרד 610, שהמטרה המוצהרת שלו היא לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג ולהכחיד את השיטה".

רדיפת הפאלון גונג הצליחה להגיע לרמות קיצוניות של אכזריות, החל מהשתקה ועד לחטיפות ומוות בעינויים. אך המאפיין האכזרי ביותר, לדברי ניצן, היה תעשיית ההשתלות: "סין תוך שנה הפכה ממדינה שאין לה שום אג'נדה של השתלות איברים מ-99' עד 2000 הפכו למספר 2 בעולם בהשתלות. לא רק שהם הפכו מספר 2, הם היו מציעים באתר מחיר לכל איבר וזמני המתנה לא הגיוניים שנעו בין ימים בודדים לשבועות עבור כל איבר כולל כבד ולב". מציאות כזו היא כמובן לא סבירה בעליל, הרי אי אפשר לדעת מראש על איבר כמו לב או כבד שיהיה מוכן לתרומה בתאריך מסוים, מכיוון שמשמעות הדבר שיודעים מראש על מותו של האדם. הדבר גרר כמה השערות, עד שבהדרגה החלו לזרום העדויות והראיות לכך שהמתרגלים הפכו לבנק איברים חי עבור תעשיית ההשתלות בסין והכל בחסות המשטר.

סיפור קצירת האיברים הצליח לעורר הדים ברחבי העולם אך אלו לא הצליחו להיתרגם לכדי סנקציות משמעותיות. ובכל זאת, האם יכול להיות שקולה של מדינת ישראל נעדר בנושא זה? קצירת האיברים בסין זכתה להתייחסות המחוקק הישראלי באופן חוצה מחנות עם חקיקת החוק האוסר על קופות החולים לסבסד למטופליהן השתלות איברים בסין. מהלך חקיקתי זה הוא בהחלט חשוב, אך האם ישנה התייחסות לרדיפה במדיניות החוץ של ישראל?

היעדר ההתייחסות של הדרג הדיפלומטי והמדיני בישראל לסוגיית זכויות האדם בסין משקף את המורכבות שביחסים עם הענק הסיני, ואת ההעדפה הישראלית למה שמכונה "דיפלומטיה שקטה". עדות לכך מצאתי בעצמי עת ניסיתי ליצור קשר עם גורמי חוץ ישראלים לטובת הכתבה אך נדחיתי. אחד הגורמים שאליהם פניתי היה אגף הדיפלומטיה הכלכלית במשרד החוץ ולגברת מיה ירון, מתאמת פעילות ישראל-סין באגף. נוסח הדחייה משקף במעט את המורכבות הדיפלומטית שישראל נמצאת בה ביחסיה עם סין: "אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי במערכת היחסים שבין שתי המעצמות ולכן העדפתנו בעת הנוכחית היא להמשיך ולנקוט בדיפלומטיות שקטה. בוודאי אתה מבין טוב כמוני שיש ערך וחשיבות בכך לטובתה של ישראל".

בכל הנוגע לסין אסור שהמדיניות תהיה חד משמעית. יחסיה של מדינה קטנה במזרח התיכון עם מעצמה כלכלית ועולמית כמו סין עשויים להיות צעד חשוב שאין לדחותו בנקל. כבר היום אנו עדים למיזמים חדשים ומגוונים שסין מעורבת בהם והפוטנציאל הוא אדיר. אך בד בבד יש לעורר את המודעות להשלכות. התפרצות הקורונה וחוסר מוכנותה של סין לגלות שמץ של אחריות הן תזכורת למסוכנות שבלגיטימציה עיוורת, גם אם בשתיקה, להתנהלות הבעייתית של המשטר הקומוניסטי בסין הן מהזווית הביטחונית והן מהזווית הדמוקרטית והמוסרית.