זמן לא רב לפני שחרורו מהצבא, קיבל אחד העיתונאים המוכרים היום שיחת טלפון ובה הצעת עבודה בגוף תקשורת מכובד. אותו עיתונאי לא היה צריך להגיש קורות חיים ולעבור שורה של ראיונות עבודה. הספיקה לו העובדה שהוא שירת בגלי צה"ל ובכך סלל את דרכו לצמרת עולם העיתונות בארץ.

הוא לא לבד. תמר אלמוג, אוריה אלקיים, עקיבא נוביק, יאיר שרקי, עמית סגל, מאיר מרציאנו, ועוד רבים הם שמות בולטים בתעשיית התקשורת בישראל. כל אחד אמון אמנם על תחום שונה אבל לכולם שורשים זהים – בוגרי גל"צ. המציאות הזאת מעלה לא פעם שאלות בדבר הגיוון של התקשורת הישראלית והחשש מכך שהיא נחלתה של קבוצה קטנה וסגורה ש"מחונכת" בפס ייצור לעיתונאים שהופכים לדוגמטים ומנוונים.

"לצבא יש יתרון שאין לאף גוף תקשורת אחר", אומר ל"שומרי הסף" כתב הדתות של חדשות 12, יאיר שרקי. "הוא בודק אלפי בני נוער בארץ וממיין אותם לפי נוסחאות. בסופו של דבר גל"צ בוחרת 30 מתוך אלפים, ויש לה גישה טובה לבעלי יכולות ומערך מיון חזק במיוחד". שרקי מציג סיבה נוספת ליתרון שיש לבוגרי גל"צ על פני צעירים אחרים שחולמים להיות עיתונאים: "לוקחים שם ילדים בני 18 ואומרים להם – 'דברו ברדיו, כל המדינה שומעת. בהצלחה!'. מי שלא טובע – מצליח לצוף וצובר מהר מאוד ניסיון אמיתי.

ניכר שניסיון היא מילת הקוד שבה משתמשים כל בוגרי גל"צ ששוחחנו איתם כאשר הם רוצים להסביר מדוע יוצאי גל"צ מסודרים אחר כך בעולם התקשורת. "בעולם הזה אין כמו ניסיון", מוסיף שרקי. "בעולם הזה לא מעניין אנשים איזו דיפלומה יש לך על הקיר, איזה תואר בתקשורת, זה לא רלוונטי. אף מעסיק בתקשורת לא מתעסק בשאלה אם לאחד יש תואר ראשון ולשני אין, אז ניקח את הראשון עם התואר. לא מעניין אף אחד, מעניין איזה כתבות עשית עד היום, מה אתה יודע לעשות, מה אתה יכול להראות שכבר עשית. וגל"צ לוקחת חיילים מאוד צעירים, בגילאים שעוד אפשר להכשיר אותם, ונותנת להם אפשרות לניסיון מעשי ברמה הארצית, ולזה אין תחליף. ולא רק שאתה בעל ניסיון מטורף, אתה בעל ניסיון שרכשת בזמן השירות הצבאי. לא רק שהצבא לא הקפיא לך את הקריירה, הוא קידם לך את הקריירה. לכן ליוצאי גל"צ יש יתרון מובנה בכל התקשורת הישראלית".

יאיר שרקי. צילום: Eyalbenyaish

אחד מעובדי התאגיד, שגם הוא בוגר גל"צ, מסביר כיצד עובד מסלול הקריירה של בוגרי התחנה: "גל"צניקים מקבלים הצעות עבודה לקראת השחרור שלהם שיוצאי אף בית ספר לתקשורת לא מקבלים. עכשיו זה ברור למה. נותנים לך שלוש שנות הכשרה. ברגע שנותנים לך אותן, ועוד במקום נחשב, אז עקפת כבר את הדרישה הכי מרכזית, וברגע שנותנים לך את טיפת הפרסום וטיפת הניסיון, נתנו לך יתרון מאוד גדול. אתה בעצם נכנס לתוך תעשייה, שהקושי הגדול זה להתחיל לעבוד בה".

ומה הניסיון הזה כולל? שרקי מסביר: "אתה לומד קודם כל איך בונים ידיעה, איך מנסחים, איך מבחינים, איך מסיימים, איך מקצרים, מה עיקר ומה טפל, איך מגישים שאילתא, איך בפועל מנסחים ידיעה לחדשות. איך מתחילים, מה הכותרת, איך עושים את זה קצר, איך לוקחים נושא מורכב והופכים אותו נוח למאזין. ולהפוך נושא של שעה לדקה וחצי".

"אתה קודם כל מתחספס, אתה נהיה עקשן, אתה לומד לחשוב מהר, להבדיל בין עיקר לטפל", מוסיף העובד מהתאגיד. "אתה מתחיל לראות את התועלת באנשים שמולך, להבין מהר מה הם נותנים לך ומה לא, אתה לומד את השפה, מה מעניין ומה לא, אתה לומד את שפת החדשות בישראל".

כתב הבריאות של חדשות 13, מאיר מרציאנו, מוסיף סיבה נוספת להצלחה של הגל"צניקים. "המערכות העיתונאיות יעדיפו לקחת את מי שמכיר את האנשים הנכונים, וכבר יצר איתם קשרים. הוא או היא מכירים את הנפשות הפועלות, ויש להם את הקשרים הנכונים. זה די טבעי שאנשים מגל"צ ממשיכים הלאה לעולם של התקשורת, כמו שדי טבעי שאנשים בדובר צה"ל ימשיכו בעולם של דוברות ויח"צ. זו סוג של הכוונה מסוימת. כמו שאנשים מ-8200 ממשיכים להייטק".

ואם התחנה תיסגר? 

נשים בצד את הסגולות של גלי צה"ל ב"הינדוס" עיתונאים חדשים מדי שנה. הקורא הביקורתי יצטרך לשאול את עצמו קודם כל מדוע בישראל יש תחנה צבאית שמשרתים בה חיילים, בעוד שהמדינה היחידה שגם בה יש תחנה צבאית היא צפון קוריאה. גל"צ הרי לא עוסקת בנושאים שמכוונים לחיילים, אלא בנושאים חדשותיים ובין היתר פוליטיים. התהייה הזאת לא חדשה, ופרסומים על אודות הכוונה או הרצון לסגור את התחנה הצבאית עולים חדשות לבקרים. בינתיים, דבר לא יצא אל הפועל.

הביקורת כלפי תחנת הרדיו נחלקת לכמה רבדים מרכזיים. ראשית, יש הטוענים כי התחנה בעלת נטייה לשמאל וסובלת מאופי אליטיסטי. אחרים מאשימים שבתחנה נהוגה קבלה נפוטיסית של קרובים וחברים. אחרים קובעים כי הפעלתה כרוכה בבזבוז תקנים צבאיים ובתקציב מיותר.

ליה ספילקין, כתבת גל"צ שכעת עובדת ב-N12, קובעת בשיחה עם "שומרי הסף" ש"אין עוד מקום לתחנה צבאית בישראל, על אחת כמה וכמה אם היא בעלת אופי פוליטי מובהק", אך לצד זאת היא לא בטוחה שהיא תומכת בסגירתה. בשיחה עמנו היא מציעה להפוך את התחנה לפרטית ולמכור אותה לידיים פרטיות. פתרון נוסף שהיא מציעה הוא להפוך את גלי צה"ל לבית ספר לתקשורת לאור הצלחת העיתונאים שיוצאים משם.

לגבי עתידה של גלי צה"ל קשה להתחייב. שר הביטחון הנוכחי, בני גנץ, הביע את רצונו לסגור את התחנה והדבר תלוי ועומד בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה. בהנחה שבעתיד הרחוק גל"צ תחדל להתקיים במתכונת הנוכחית – הרי שמעניין יהיה לבדוק איך ייראה עולם התקשורת הישראלי בלי ייצוא העיתונאים המאסיבי משם. האם התקשורת תשנה את פניה?

 

(נצפה 58 פעמים, 1 צפיות היום)