החוויה שכולנו עוברים בשבועות האחרונים היא למעשה האירוע הכי קרוב לקץ האנושות שנחווה בחיינו, לא פחות. אני יכול להבין שקריאה חוזרת של המשפט הזה יכולה להפחיד. זה טבעי, אבל זו האמת. אם קץ האנושות אכן יגיע ביום מן הימים, כך הוא יתחיל.

שליש מאוכלוסיית העולם (כ-2 מיליארד בני אדם) נמצאים בהסגר. מספר החולים כבר מתקרב למיליון ומספר המתים הכולל מזנק ועולה בהתמדה. מזכיר קצת את ההתחלה של הסדרה "המתים המהלכים". קשה להישאר אדיש נוכח תחזיות המודלים האפוקליפטיות של המומחים.

כאדם פוליטי קשה לי שלא לתהות על ההשלכות הפוליטיות של המשבר. מעבר להשפעות הכלכליות, נראה כי הנזק שנגרם לתהליכי הגלובליזציה הם עצומים. כבר אז, בעקבות המשבר הכלכלי ב-2008 ואחר כך בגלל משבר הפליטים גברה הקצנת הדעות והתגברו תהליכים לאומניים במדינות אירופה והעולם. נראה שמגפת הקורונה הנוכחית רק מגביר ותעצים תהליכים אלו.

זה מתחיל בסגירת גבולות הרמטית בין מדינות העולם (אפילו בין מדינות אירופה שבאיחוד) וממשיך בסגירת השמים ואיסור יצוא ציוד רפואי למדינות אחרות. נראה כי כל מדינה דואגת רק לעצמה כשהעיקר הוא בידוד המדינה מהעולם והסתגרות פנימית.

יתרה מכך, גם ברמה הלאומית מגפת הקורונה גורמת לנו להסתגר מהקהילה בבתים ולהתקיים בחרדה תמידית לבריאותנו. כי הרי, בניגוד למצב מלחמה שבו ברור לכל מי האויב. כאן גם השכן הטוב, החנווני או הילד של השכנים עלולים להדביק אותנו ולאויב אין צורה או דמות ברורה שאפשר לשנוא ביחד. הוא בכל מקום ויכול אפילו לחיות על משטחים מעל לשלושה ימים.

מגפת הקורונה תשנה את יחסי הכוחות הפוליטיים והכלכליים בעולם, בכך אין לי ספק. בין אם תקצין פערים חברתיים או תגרום לקריסה כלכלית של חברות ענק ובין אם תשנה את מפת השליטה הכלכלית בין מעצמות העולם.

העולם ויחסי הכוחות משתנים וישתנו לנגד עיננו ותחושת אי הודאות תמשיך ותתגבר נוכח המספרים המאמירים ובעיקר משום שאף אחד באמת לא יודע איך ומתי כל זה יגמר.

בסוף, כשתשכח הסערה ונצא סוף סוף החוצה, נוכל לקבור את המתים ומבעד לערפל נראה עולם אחר ושונה. באיזה אופן, בטח תשאלו? לטוב או לרע? לא יודע. אף אחד לא יודע באמת. אבל מה שבטוח, כמו הרבה מאוד דברים, זה תלוי רק בנו.

(נצפה 289 פעמים, 1 צפיות היום)