"זירת הקרב" באולפן של קלמן ליבסקינד
העיתונאי קלמן ליבסקינד לא בא לאולפן רק כדי לתת למרואיינים שלו לדבר. לדבריו, בריאיון מיוחד ל"שומרי הסף", המרואיין צריך להרגיש שהוא נדחק לפינה, שהוא צריך להתמודד עם שאלות שהתשובות עליהן לא בהכרח נוחות לו. בתכניות אחרות, לדבריו, זה לא תמיד ככה: "יש בתקשורת הישראלית תכניות שבהן המראיין מגיע כדי להחמיא למרואיין ובזה זה נגמר. זה לא עיתונות"
- 14 בספטמבר 2022
- עודכן לאחרונה:
- 0
"ראיון אמור להיות כמו קרב אגרוף", אומר ל"שומרי הסף" העיתונאי קלמן ליבסקינד ומיד מסביר את ההשוואה. "המראיין מנסה להכניס את המרואיין לפינה הלא נוחה, והוא מצדו מנסה שלא להיכנס לשם, לכן חשוב מאוד להוציא את המרואיין מאזור הנוחות שלו". ליבסקינד, שמגיש את תכנית הרדיו הפופולרית בכאן ב' "קלמן ליברמן" ובמהלך השידור מראיין אנשי ציבור ופוליטיקאים, הוא בעל ניסיון עשיר ב"זירות אגרוף" מעין אלו. לדבריו, השאלות הקשות לא מוטחות רק במרואיין שהוא לא מסכים איתו, אלא בכולם. "יכול להיות שאני מתכוון להצביע למרואיין, אבל תפקידי כעיתונאי מראיין הוא לעמת עם השאלות הקשות".
ואולם, ב"קרב" הזה יש שחקן נוסף – העיתונאי אסף ליברמן, שמגיש יחד עם ליבסקינד את התכנית. "הריאיון דומה לקרב אגרוף גם כשאסף מראיין. זה כמו שניים על אחד. יש לנו יתרון משמעותי כשאני שואל מכיוון אחד ואסף פתאום מגיע עם אגרוף מפתיע שמכניס את המרואיין לפינה. זה יתרון משמעותי".
ליבסקינד מציין יתרון נוסף ומפתיע בצמד מגישים: התמודדות עם "נפילת" מרואיין מהקו בזמן ראיון. "כשהייתי מגיש לבד, הייתי יכול לדבר 10, אולי 15 שניות ואז היינו חייבים לצאת לפרסומות או לְשיר. אבל עכשיו, כשאנחנו שניים, אנחנו יכולים לדבר בינינו ואנחנו מנהלים שיח עד שמחזירים את המרואיין".
על האתגרים בהגשה משותפת אמר ליבסקינד: "זה כמו כל זוגיות, אי אפשר תמיד לדעת למה זה עובד, אבל כשזה עובד כולם יודעים. בהתחלה היו לנו כמה ויכוחים בשידור חי והבנו שזה לא יכול להמשיך כך, אז קבענו כלל לעצמנו שאנחנו לא "רבים" בשידור. התפקיד שלנו הוא לעמת את המרואיין ולא אחד את השני".
ליבסקינד מסכים שעיתונאי עם טור דעה יכול וצריך להביע שם את דעתו האישית, אבל כאשר מדובר בראיונות, ליבסקינד חד וברור שלדעתו אין מקום לדעותיהם האישיות של העיתונאים. "ישנן תכניות בתקשורת הישראלית שבהן המראיין מגיע כדי להחמיא למרואיין והמרואיין אומר את דבריו ובזה מסתכם הריאיון. זה לא עיתונות לקיים ראיון שלא מעמת את המרואיין. לפעמים מציעים לנו מישהו לראיון ואם אנחנו חושבים שאין לנו אפשרות לשאול אותו שאלות קשות, אנחנו פשוט מוותרים עליו. אין סיבה להזמין מישהו לריאיון אם אין מה לשאול אותו. רואים את זה הרבה בתקשורת וזה מאוד בולט בימין שמביאים מרואיינים ואפילו לא שואלים אותם שאלות, נותנים להם רק לדבר".
"כשאני יוצר רדיו, אני תמיד חושב על מה שאני הייתי רוצה לשמוע. זה לא מעניין אם פשוט שומעים דעות וכולם מחמיאים אחד לשני. בסוף הציבור הישראלי מוכיח את הנקודה שהוא רוצה לשמוע את השאלות הקשות ואת התשובות להן".
