צמצום ההכנסות מפרסום ועליית הפופולריות של אתרי החדשות ברשת השפיעו באופן ניכר על העיתונות, אבל דומה שרוחות השינוי הללו בעולם התקשורת השפיעו באופן החד והדרמטי ביותר על המקומונים. הם היו עיתונים משפיעים, חזקים ועוקצניים בעבר וכמעט שאין אדם בוגר שלא מכיר אותם, אבל השפעתם צללה במהירות, ורבים מהעובדים במערכות הללו רואים בהן תחנת מעבר לעיתונות הארצית. שוחחנו ב"שומרי הסף" עם שלושה כתבי מקומונים בארץ כדי לנסות להבין מה האופי של העיתון העירוני ב-2021, האם עוד נותרה לו חשיבות, ואיך לדעתם הוא ייראה בעתיד?

"הגעתי למקומון על הדרך", מספרת חגית הורנשטיין, כתבת המגזין של המקומון החיפאי הוותיק בישראל "כלבו". "חברה שלי עבדה במחלקת המודעות וחיפשו גרפיקאי ליום בשבוע. עם הזמן התקדמתי, עברתי קורסים והתחלתי לעשות גרפיקה במערכת. באותה התקופה הייתי מאוד מחוברת לספורט בחיפה ולכלבו היה מדור ספורט מאוד נשכני, כזה שדיברו עליו. מדי פעם הייתי מביאה לעורך הספורט אייטמים בגלל הקשרים שלי, עד שיום אחד הוא אמר לי 'די, מספיק' והחליט שהגיע הזמן שלא רק אביא ידיעות, אלא אתחיל לכתוב אותן בעצמי".

אבל לא רק חגית הגיעה לעבודה במקומון באופן כזה. "המקריות" הזאת חוזרת בשיחות עם שני העיתונאים הנוספים, ולא במקרה. "היו בחירות בטבעון, התחברתי עם מי שהיה הבעלים, ורכשתי אותו", כך מספר לנו חנן אסולין, העורך והבעלים של המקומון "מרכז העניינים" שיוצא לאור בטבעון, ביקנעם וברמת ישי והסביבה".

אלון לוי, שלמד תקשורת כחלק מהלימודים, לא כיוון לעיתונות מלכתחילה אבל מצא את עצמו בלב העשייה העיתונאית השוטפת במקומון הירושלמי. "למדתי תקשורת ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. כחלק מהחוג לתקשורת, בשנה השנייה, היינו צריכים לעבור התמחות באחד מכלי התקשורת. בחרתי בידיעות ירושלים והייתי צריך לשלוח כתבות תרבות פעם בשבוע כחלק מההתמחות. כשההתמחות נגמרה העורך של העיתון הציע לי להמשיך לעבוד ככתב במשרה מלאה". כיום לוי הוא הכתב הפוליטי של "ידיעות ירושלים", עיתון מקומי מודפס אשר מחזיק גם אתר אינטרנט בשם "מיינט ירושלים".

כמו עיתון ארצי, אבל בקטן 

העבודה העיתונאית והשגת המידע לפרסום מתבססת על מקורות בשטח בכל מדיום ובכל כלי תקשורת, אבל הדרך להשגת המידע שונה מעיתונאי אחד לרעהו.

"בתור כתב פוליטי צריך להסתמך על עובדי עירייה, פוליטיקאים, גם פוליטיקאים במערכת הארצית אפילו", מספר לוי. "המסה העיקרית של העבודה שלי היא לחזק את הקשר עם אנשים מקושרים שעובדים בעירייה ולקבל מהם ידיעות שקשורות לעירייה"

אסולין מספר שאת המידע הוא משיג באופן ספונטני ויזום במקביל: "יש פעמים שמקבלים תלונה של תושב ואתה עושה בדיקה בנושא. לפעמים אני יוזם כתבה על דברים שאני יודע בעצמי, מבלי שקיבלתי על הנושא איזושהי תלונה. במקביל אני מקבל מידע מיחצ"נים שרוצים לפרסם אירועים או דברים שקורים. גם מהמועצה מקבלים דף מרוכז של נושאים חשובים ושרלוונטיים לציבור".

דברים דומים אומרת גם הורנשטיין: "יש ידיעות שמגיעות אליי ישירות מתושבים שמבקשים עזרה, יש ידיעות שאני יוזמת, יש פעמים שאני מקבלת השראה ברשתות החברתיות. תמיד יש על מה ואת מי לראיין".

העיתון נראה דומה, אבל התוכן שונה

"אחד הדברים הראשונים שצריך ללמוד כשנכנסים למערכת המקומית, זה להבדיל אותה מהתקשורת הארצית", מספר לוי על האופי השונה של המקומון, כשאנחנו שואלים על סוגיית התוכן. "מה שמעניין בתקשורת הארצית לא מעניין את התקשורת המקומית, ברוב המקרים. לדוגמא, את ידיעות ירושלים לא עניין מה קורה עם ביבי, ההפגנות בבלפור והצוללות, בניגוד לארצי. עניין את המקומון איזה רחובות חוסמים, כמה חניות תופסים, איך התושבים מתלוננים על זה שהם לא ישנים – הדברים שקשורים באמת למקומי. את התקשורת המקומית מעניין איך זה משפיע על התושב כי זה מה שהתושב רוצה. כשהוא קורא את המקומון, הוא רוצה לדעת ספציפית איך העיר שלו נראית. האם הוא צריך מחר לנסוע בדרך שונה כי חסמו איזה רחוב, או צריך לצפות לכמה ימים של עבודות בלילה כי עובדים על איזה מחלף. ואם הוא רוצה לשמוע על נושאים ארציים, כגון נתניהו והפוליטיקה הארצית, אז הוא יעבור לאתרי החדשות הגדולים".

"הארצי זה יותר גדול, זה לכל המדינה", מוסיף אסולין לדבריו של לוי ומצרף נדבך נוסף שלפיו גם חדשות מקומיות יכולות להפוך לכלל ארציות. "אם אלו לא חדשות מרעישות, אז הם יישארו במקומי, אבל אם החדשות יהיו מרעישות מספיק, מכל מיני סיבות, הן יעלו לארצית. קח לדוגמא כתבה שעשינו על מחירים יקרים של סופר פארם, ובעקבות הכתבה שלנו, חדשות 13 עשו אייטם גדול בטלוויזיה".

"בכלבו יש משקל גדול לסיקור של הפוליטיקה המקומית שכמעט שלא זוכה לחשיפה בארצי, אלא אם קורה משהו יוצא דופן", מחזקת הורנשטיין. "היום-יום שמאוד מעניין את התושבים, לא מעניין את הארצי. הסיפורים המקומיים כן יגיעו לארצי, רק אם הם לא שגרתיים וכלבו הוא יצרן אייטמים שמספק לארציים הרבה פולו-אפים. החזירים [חזירי הבר ברחובות] למשל זאת דוגמא טובה, כי בחיפה מתעסקים בנושא באופן יומיומי, ובארצי זה יעלה כאנקדוטה או כקוריוז".

ואם כל כך קשה להגיע לעיתונות הארצית, האם כתבי המקומונים מסתפקים בתוכן שהם מייצרים עבור המערכות שלהם או שהם שואפים להגיע לעיתונים הגדולים יותר? המרואיינים שלנו ספקנים. "יש חבר'ה שרק רוצים להגיע לארצי ובאמת מגיעים ממקומונים ומתקדמים", מספר אסולין. "אבל מי שנמצא בארצי לא יורד למקומונים ובמקומונים הקטנים מאוד גם אין מספיק כסף כדי להתחיל להעסיק ממש כתבים. זה לא כמו שהיה פעם תקציב ומספר כתבים ולכן אין מי שיעבור".

"קודם כל זאת תחנה בפני עצמה", משיב לוי. "במיוחד בירושלים, שבה העיתונות המקומית מאוד משפיעה וחזקה לעומת ערים אחרות. אבל היא בהחלט גם תחנת מעבר להרבה אנשים לעבור לארצית או לתחנות אחרות שהן לא הארצית".

עתיד למקומונים?

ומה לגבי העתיד? למרות שדרך המקומון מקבלים התושבים ערך מוסף אשר לא קיים בעיתונות הארצית, וגם לעיתונאים המתחילים יש אינטרס כיוון ששם הם יכולים לצמוח ולהפוך מקושרים, שלושת המרואיינים שלנו מעריכים שהעתיד לא ורוד עבור המקומונים. "המקומונים לא ייסגרו אלא יצטמצמו, בגודלם ובכמותם", קובע אסולין, שהוא כאמור בעלים של כלי תקשורת מקומי. "באזורנו היו ארבעה וכיום אנו שניים אבל לדעתי הם לא ייסגרו לחלוטין לעולם, כי הם נותנים את המענה לאזור שלהם".

"לצערי, אני חושב שהמגמה היא שהמקומונים המודפסים נחלשים, אבל מצד שני גם האינטרנט עולה", מוסיף לוי לדברים. "באופן כללי, מקומה של התקשורת המסורתית יורד מאז הרשתות החברתיות, כשכל אחד בטוויטר הופך לעיתונאי בעצמו. הדבר הזה בולט יותר בתקשורת המקומית. לדוגמא בחיפה, שבה היו כמה מקומונים עם כ-20 כתבים, כיום יש בהם שני עובדים, כותב ועורך ומקומונים בודדים מאוד. המגמה הזאת מתרחשת בכל הארץ".

לוי ממשיך ומוסיף על הערך המוסף שנותנת העיתונות המקומית. "כמי שהתעסק בתחום המרכזי של המקומונים, קיימות הרבה בעיות ברשויות המקומיות שצריך לטפל בהן. לכן אני חושב שהעיתונות המקומית היא כלי חשוב אשר מפקח על הרשות המקומית ועל הנעשה בה. הרשות מרכזת כוח מאוד גדול. בניגוד לשלטון המרכזי, לכנסת ולממשלה, הביקורת על העיריות היא חלשה מאוד, גם מצד העיתונות וגם מצד היועצים המשפטיים. אנחנו לא רואים את הוויכוח ואת הביקורת שיש על הממשלה ועל הכנסת. בסופו של דבר, הרשות המקומית קובעת איך החיים שלנו ייראו, אפילו יותר מהממשלה, וצריך לפקח עליה וזה התפקיד שלנו. לכן, חיזוק העיתונות המקומית זה אינטרס של כולנו".

"המגמה העולמית וגם בארץ היא לעבור לדיגיטל", מצטרפת הורנשטיין. "רשת שוקן סגרה את רוב המקומונים שלה והשאירה רק את החזקים וכלבו נחשב לאחד החזקים. אין לי מושג מה צופן לנו העתיד, כמובן שלא הייתי רוצה לחוות את סגירת העיתון המודפס, אבל אני מתנחמת בכך שיש לנו אתר מאוד חזק. כרגע, כל עוד בחיפה יש ביקוש אז הוא לא ייסגר. הקוראים בחיפה עדיין יותר אוהבים לדפדף בעיתון ולהרגיש את החומר ביד אז זה דווקא מתאים למקומון. אבל אם המהדורה המודפסת תיסגר ונהיה רק בדיגיטל, נשתנה בהתאם. זה בסדר, השינויים האלה שהעולם הולך אליהם, אני אוהבת אותם".

(נצפה 25 פעמים, 1 צפיות היום)