"הייתי בטוחה שאני הולכת להיות מאושרת, אבל זה התגלה כשקרי לחלוטין"

הריאיון שלנו מתקיים שבועיים אחרי אחד מאירועי השיא בקריירה של הזמרת מארינה מקסימיליאן (35) בחודשים האחרונים – פסטיבל מקסימיליאן. יומיים שבהם מילאה את האנגר 11 בתל אביב וסיפקה להמונים שהגיעו ערב תרבותי משובח. "בדיוק מישהי שאלה אותי שאלה נורא רומנטית – איך הלב שלי אחרי הפסטיבל? והאמת, שהלב שלי ממש שקט, באופן מפתיע. אפילו יותר שקט מאשר אחרי הופעות רגילות. יש משהו בלעשות משהו שהוא נכון לי ולמהות שלי, שנותן שקט. קמתי יום אחרי לחיבוק גדול של הבנות ולא הייתה לי נפילת מתח וזה מדהים".

מקסימיליאן היא אחת מהאומנים בישראל שמתחילת הקריירה שלה עשתה רק מה שטוב לה – גם אם זה פחות התכתב עם המיינסטרים. "כשהגעתי ל'כוכב נולד' לא הכרתי את המיינסטרים לכן גם נשמעתי ונראיתי כל כך מוזרה. היום, גם כשאני כבר מכירה את המיינסטרים וכללי ההתנהגות שלו, אני עדיין לא ממהרת להתכתב איתו באופן שלם, אלא מוצאת בו את הזווית והשפה שלי".

תמיד היה לך טבעי לעשות רק דברים שבהם אתם מאמינה?

"הגוף שלי בנוי ככה שאם אני עושה משהו שהוא לא מדויק לי – מיד כואב לי בגוף. המופע הראשון שעשיתי אחרי 'כוכב נולד', היה בבימויו של צדי צרפתי ובניהול מוזיקלי של אמן ג'אז שמאוד הערכתי. זה היה מופע שמשלב מיינסטרים, שלא הכרתי אז, וחומרי ג'אז שאני אוהבת, אבל משהו לא הרגיש לי נכון. ולמרות שעשינו שם מינון מאוד עדין שמשלב גם וגם, למרות שלהרים מופע זה הרבה מאוד כסף, אחרי כמה חודשים הרגשתי שאני לא מסוגלת להמשיך. הגוף שלי הרים תמרור עצור ואמר די. אמנם לא היה שום דבר קיצוני, לא הכריחו אותי לעשות משהו שלא רציתי, אבל זה פשוט לא היה מדויק לי, אז בהחלטה משותפת עם המנהלת המדהימה שהייתה לי, טמירה, ביטלנו את המופע. כל מי שאהב את המופע – חשדתי בו, וכל מי שביקר את המופע – הערכתי אותו. ואז הגעתי למסקנה שאני לא רוצה שיהיה לי כשלון כזה עם הקהל שלי. וזהו, מאז אין יותר לא להקשיב לעצמי. החיים לא נותנים לי את האפשרות לא להיות נאמנה לעצמי, למזלי הרב".

את מרגישה את זה גם מבחינה מוזיקלית?

"לגמרי. כשנוהלתי בעבר, הייתי כותבת שיר ומתרגשת ממנו, שמה את עצמי במקום שאני יכולה לאהוב את השיר אבל לא באמת לבחון אם הוא מדויק, את זה הצוות שלי היה עושה כשהייתי משמיעה לו. היום, כשאני מנהלת את עצמי, אני שואלת את עצמי קודם כל – מה כרגע אני רוצה להגיד? באיזה נושא אני רוצה לגעת?"

לאחרונה שיחררה מקסימיליאן את הסינגל החדש שלה – "רגעים", עליו היא מספרת כי "הבנתי שעכשיו אני רוצה להתעסק בחיים עצמם במוזיקה שלי, אז השיר הזה הרגיש לי הכי נכון".  בקליפ משתתפות בנותיה ליצ'י לוסיה (6) ודומיניק טנא (3), בצעד שיש שיגדירו כאמיץ – במיוחד בימים בהם מפורסמים לא ממהרים לחשוף את התא המשפחתי שלהם לקהל הרחב. "זה משהו שאני וגיא (בעלה והמוזיקאי גיא מנטש), כאנשים שמאוד קנאים למרחב הפרטי שלנו ובמיוחד של הבנות, עוברים איתו תהליך. עד עכשיו הן בקושי נחשפו, אבל עצם זה שהקליפ צולם בצורה נורא טבעית, לא היה סטיילינג או איפור, לא הרגשתי שהבנות שלי מוצגות כמעין בובות ראווה, גרם לי לשחרר. נורא פחדתי עד עכשיו שהחשיפה תפגע במעמד החברתי שלהן, או שאנשים יגשו אליהן ברחוב וזה יהיה להן פחות נעים, אבל למדתי לשחרר".

בשיר את מדברת על המקום בו גדלת, על הילדות שלך. את מרגישה שהילדות שלך משפיעה על הדרך בה את מגדלת את הבנות?

"הרבה אנשים גדלים בצורה מסוימת ורוצים לתת את ההפך לילדים שלהם. אני לא כזאת. יש המון דברים שאני רוצה לשמר כי גדלתי בחינוך כל כך ערכי. אחד מהם זה שההורים שלי חינכו אותנו תמיד לחפש את הטוב באחר, והם דוגלים בזה עד עצם היום הזה".

באופן כללי בשירים שלך את נורא מדברת על חוויות אישיות, נורא חשופה. זה מרגיש לך טבעי?

"זה מרגיש לי מאוד טבעי. זו גם שיחה שחזרה על עצמה הרבה עם אמא שלי וסבתא שלי, שבשנים הראשונות לא הבינו למה אני מנדבת כל כך הרבה מידע לקהל. באותה תקופה עסקתי במה שקשור לאידיאל הגוף וזה נורא חיזק אותי שלא משנה אם אני מרגישה בטוחה או לא בטוחה עם עצמי, אם אני מרגישה מספיק שלמה ויפה או לא – עצם זה שאני כמו שאני ואני טבעית לחלוטין – זה נתן כוח לאחרים ולכן זה נותן כוח גם לי. כלומר עם השנים הבנתי שככל שאני מדברת על הדברים הכי אישיים שלי – אני מדברת את כולנו. כולנו עוברים את אותם הדברים בסוף, וזה נורא עוזר כשיש שיר שמדבר על נושא מסוים ואפשר לפתוח ולפרוק את הנושא באמצעות השיר. אני מרגישה מאוד מוגנת כשאני חשופה כי זה כבר לא עליי, זה עלינו".

זה משהו שאת ממליצה גם לאמנים צעירים לעשות? להיות כנים וחשופים?

"אחד הדברים שאני תמיד אומרת לאומנים צעירים בתחום – זה שלא יוותרו על עצמם. כולם רוצים להרגיש מיוחדים כמו שהם ושהם יכולים להצליח וזה חשוב, אבל בתוך כל זה, חשוב להישאר נאמנים לעצמנו".

היית ממליצה להם גם ללכת לתוכנית ריאליטי, כמו "כוכב נולד"?

"לדעתי היום זה פחות ביג דיל ללכת לתוכנית ריאליטי. פעם הייתה תכנית אחת אז או שבן אדם היה אנונימי לחלוטין או חשוף לחלוטין. היום, בעידן הרשתות החברתיות, כולם חשופים קצת יותר מדי, אז גם אם תהיה כמה פעמים בטלוויזיה החיים לא יתפוררו מזה. בכל אופן, התוכניות האלה לא ילכו לשום מקום לדעתי, גם אם לא תלכו השנה ועוד שנה שנתיים כן – זה גם בסדר. פשוט חשוב להגיע לתוכנית כזאת כשאתה כבר מגובש עם עצמך ועם מה שאתה רוצה להגיד החוצה, ולא כשאין לך אמירה".

ובתור מי שמנהלת את עצמה כיום לבד, היית ממליצה לאומנים לנהל את עצמם?

"זה תלוי באישיות ובנקודה שבה האמן נמצא בקריירה, כי זה לא מתאים לכל אחד. יש אמנים שלהתעסק ביותר מדי דברים שהם לא מוזיקה – זה מדכא ומכבה אותם. צריך להבין שמוזיקה זה מקצוע לכל החיים, ואפשר לעבוד ב"מאחורי הקלעים" של זה רק אם באמת אוהבים את זה. צריך לא לקחת אוויר ולבלוע מים, אלא כל הזמן לנשום תוך כדי ולוודא שיש מספיק אנרגיות כי זה מקצוע שאין לו סוף. לאמנים צעירים אני תמיד אומרת שהם צריכים לחיות איפה שהם רוצים לחיות. אתה רוצה להופיע? תופיע. תארגן שירים, מקוריים או קאברים, תמצא להקה שאגב, גם זה היום הרבה יותר קל כי אפשר לפתוח את הטלפון ולמצוא אותם בכל רשת חברתית אפשרית, תציע את עצמך להופעות במקומות קטנים ולאט לאט תתפוס תאוצה וקהל. העולם הזה כל הזמן מתחדש וצריך לדעת לנצל את זה לטובתנו".

ואכן, כבר כמעט כ-5 שנים מנהלת מקסימיליאן את עצמה. היא האמן, הראש, הלב של הפרויקט המוזיקלי שלה. היא האדם שאחראי באופן בלעדי על הגשמת חלומותיה. "היום בבוקר נסענו לגן ובית הספר של הבנות, והייתה קשת בענן ואני כל כך התלהבתי. דומיניק אמרה לי 'אמא תעשי סיבוב, שנחזור ונוכל לראות את הקשת' ואמרתי לה שקשת זה דבר שנעלם וזה מה שמופלא בזה. אז ככה אותו דבר חלומות – החיים הם אותם חיים למרות שאני מגשימה את החלומות שלי, וזה היה חלק מהמשבר שלי כשאיבדתי את הקול. מגיל צעיר היה לי חלום מאוד ברור, יצא האלבום הראשון שנורא הצליח, והיה ביקוש מאוד גדול להופעות ובאותה תקופה הצלחתי לרדת במשקל והייתי בטוחה שעכשיו אני הולכת להיות מאושרת אבל זה התגלה כשקרי לחלוטין, כי החיים היו עדיין רגילים והייתי עצובה ומתוסכלת. אז היום אני יכולה להגיד שעדיין יש לי המון שאיפות וחלומות, אבל אני באה בגישה אחרת – אם פעם הייתי מוכנה לשלם כל מחיר רק בשביל להגשים את החלומות שלי, היום זה ההפך. אני מוכנה לשלם כל מחיר של כל חלום כדי לא להפסיד את הטוב שזכיתי בו. בשביל לא לאבד את הקרבה לגיא, לבנות, לעצמי".

ואם כבר בחלומות אנחנו עוסקות – מה החלום לשנה הקרובה?

"להגיע לאירופה. אני חוקרת את הכיוון הזה כבר כמה שנים וזה עדיין לא קרה. אני מעריצה את החיים ואת מה שהם יביאו לי וכל עוד זה לא קורה אני מדייקת את עצמי עוד יותר כדי להגיע לזה הכי מוכנה ובשלה שיש".