"ואז דיברתי עם העורך הראשי של אקס פקטור – והכל השתנה"

הוא יושב על כיסא באולפן שלו מול מחשב עם תוכנת עריכה פתוחה. החדר מלא בגיטרות, תופים וכלי נגינה שונים – חדר קלאסי של אמן. אבל במהלך השיחה שלנו מתברר שהוא לא חשב שככה ייראו חייו. "בואי נגיד שלא חשבתי שאתעסק במוזיקה ב-100% למרות שאהבתי את זה וכבר מגיל 14 למדתי לנגן על גיטרה והתחלתי גם לכתוב ולהלחין. השיר הראשון שכתבתי היה על דוד שלי, עמנואל מורנו".

על סגן אלוף עמנואל מורנו ז"ל כל מדינת ישראל שמעה, אך אף אחד לא יודע כיצד הוא נראה בגלל הסכנה בחשיפת פניו. אך בשביל יוחאי, הוא פשוט דוד אוהב והשראה גדולה. "הדמות של עמנואל נמצאת אצלי בכל מקום. הוא דמות שמאירה לי את הדרך. כשקשה לי, או כשאני רוצה להתפרק אני הולך לקבר שלו ואיכשהו כשאני יוצא משם – אני תמיד מרגיש טוב יותר. אני ממש עושה חשבון נפש עם הדמות שלו, יש לו כל כך הרבה מידות טובות שהייתי רוצה ללמוד אותם ממנו".

"ביום הזיכרון השנה הוצאתי שיר שכתבתי כשהייתי בן 14, השיר התפרסם וזכה לחשיפה גדולה גם ברדיו וגם בערוצים גדולים – הרגשתי שהצלחתי להעביר דרך השיר חלק מהדמות של עמנואל, של מה שהוא היה בשבילי. עברתי דברים לא פשוטים בחיי והרבה תהפוכות, ואני זוכר שביום שהתגרשתי לפני שנתיים, המקום הראשון שהלכתי אליו היה הקבר של עמנואל. ישבתי שם והייתי מתוסכל – למה החיים כל כך מסובכים? למה כשיש לי רצון לעשות משהו טוב הוא נתקע עם קשיים? ועמנואל היה שם, ונזכרתי בו. איך הוא ידע תמיד להתמודד עם קשיים ולמצוא לכל דבר פתרון. אז אני משתדל ללמוד ממנו את זה".

מורנו, היום בן 26, התחתן כשהיה בן 19 עם מי שהייתה בת גילו. הוא התגייס כלוחם ליחידת כפיר, שירת 4 שנים בצה"ל ומתאר את החששות שהיו לקראת השחרור. "גרנו בירושלים. התגייסתי כחייל נשוי, ואשתי הייתה סטודנטית. גרנו אצל סבא וסבתא חלק מהזמן וכמה חודשים לפני השחרור החלו המחשבות לגבי ההמשך ובמה אעבוד. חשבתי שאהיה מנקה. אנקה בתים ופשוט אטחון עבודה כדי לפרנס את אשתי שנוכל לחיות כמו שצריך, רציתי שהיא תהיה מאושרת ושלא יחסר לה. מה שכל גבר רוצה לתת לאהובתו".

מה שיוחאי לא ידע בחודשים לפני השחרור, שאהבה הגדולה שלו למוזיקה תחזור ותקח אותו למחוזות אחרים לגמרי. "השתחררתי מהצבא, והרגשתי שהכול מתחיל מההתחלה. לבנות בית מאפס. התחלתי ללמד גיטרה לפרנסתי, הרגשתי שאני גם מרוויח מזה כסף טוב אבל בנוסף, הרגשתי שאני לא רק מלמד ילדים לנגן – אני גם נותן להם תחושה שהם מסוגלים, שהם מוכשרים. בנוסף גם הייתי מנגן בבר מצוות. אז התפרנסתי טוב. האמת, לא האמנתי במוזיקה שלי עד שהשתחררתי מהצבא".

בשלב מסוים מורנו מבין שללמד גיטרה ולנגן באירועים זו אומנם פרנסה טובה, אבל הוא רוצה להתעסק במוזיקה האמיתית שבה הוא כותב מלחין ושר. הוא רוצה להיות אומן. "בתיכון הייתי ילד בעייתי שלא טוב במסגרות. כשהייתי בן 17 הקמתי להקה עם כמה חבר'ה. קראנו ללהקה "המורנוס". ההופעה הראשונה שלנו הייתה לנערים בסיכון והרגשתי שזה היה משמעותי והשפיע. התחלנו להופיע בכמה מקומות, אבל אז התגייסתי ולא היה לי זמן להשקיע במוזיקה. הייתי עסוק בלתמרן בין להיות בבית ובעל טוב לבין להיות חייל טוב שמשרת את המדינה. לאחר שהשתחררתי ניסיתי להחזיר את המורנוס, וזה צלח חלקית. שנה לאחר מכן, התחילו בעיות בבית. עברנו תקופה לא קלה בזוגיות, ניסינו טיפול זוגי אבל זה לא עזר. זה היה ברמה שהייתי גר ברכב שלי עם הגיטרות. לא יכולתי להיות בבית. לא ישנתי בבית. אפילו לגיטרות שלי לא היה שם מקום."

"ביום שעזבתי את הבית אמר לי המתופף בוא נקליט את השירים שלך, שתגיע איתם לגלגל"צ. זה נראה לי מסובך, לא משהו שהכרתי עד כה. אבל לא היה לי יותר מידי מה להפסיד. התקשרתי לחבר שעזר לי להקליט פעם סקיצה לשיר על עמנואל ז"ל. שאלתי אותו אם יודע איפה אוכל להקליט ומשם התחלנו לרוץ. מפה לשם הקלטנו שני סינגלים למורנוס".

הוא רץ עם הלהקה והם הופיעו במקומות רבים, אבל מורנו לא הרגיש שהוא במקום המדויק עבורו ובחן את הדרך קדימה. "ואז הגיעה השאלה ששינתה את הכיוון. תהיתי לעצמי למה אני קורא לזה 'המורנוס', הרי זה שירים שלי שאני מביא. אז למה שלא לקחת את יוחאי מורנו ולהביא אותו כיוחאי מורנו כמו שהוא. בגלל שזה בא יחד עם הגירושים, התחלתי לחשב מסלול מחדש על המוזיקה, ואיך אני מביא לקהל את יוחאי מורנו".

זה דחף אותו וגרם לו להוציא את הסינגל הראשון שלו – "אין זו אגדה". שיר האהבה הזה היה מוכן לשחרור פומבי ואז הגיעה הקורונה ושבשה את התוכניות. מצד שני, הקורונה גם פתחה לו צוהר. "התגרשתי שלושה ימים לפני שסגרו את בית הדין הרבני, והגירושים נתנו לי דרייב לצעד חדש. אמרתי לעצמי שכולם עכשיו מסוגרים בבתים, וזה הזמן להוציא את השיר. כך עשיתי. במקביל התחלתי להופיע בבתי קפה, חצרות של בתים, בתי אבות, ובכל מקום שנתנו לי במה הגעתי להופיע. לא מעניין אותי אם זה משתלם לי או לא, אני רוצה להראות נוכחות מוזיקלית".

"במקביל עבדתי בשגרירות בירושלים. מזה התפרנסתי כך שיכולתי לתת מקום אמיתי למוזיקה. אחרי שהוצאתי עוד כמה סינגלים לבד, שני נגנים שהאמינו בי, הציעו לי שנקים לי להקה שמתאימה לקול שלי ולעוף איתה קדימה". חברים חדשים בלהקה האמינו שמורנו יצליח ויהיה השקעה משתלמת. הוא הוציא עוד סינגלים אך גם הוא לא ציפה שאחד מהם יגרום לו להגיע לאקס פקטור לאירוויזיון.

"הוצאתי את "תן לי יד", ונעזרתי בהרבה אנשים בשביל לקדם את זה. רן בוקר עשה כתבה על השיר הראשון שיצא לי. וכנראה שבעקבות זה, קיבלתי שיחה מהמלהקת של אקס פקטור. בשיחה היא שאלה אותי אם אני רוצה להיכנס לתוכנית. התשובה הראשונית שלי הייתה לא, סירבתי. אני לא מתאים לריאליטי. אבל הם התעקשו ושכנעו אותי לבוא לראות. שוחחתי גם עם העורך הראשי של התוכנית. הסברתי לו בכנות שאני לא מתאים לריאליטי ובטח שלא לאירוויזיון. והוא אמר לי משפט שהצליח לשכנע אותי – 'אתה תהיה אתה, ואנחנו ניתן לך להיות אתה'. הבנתי שזו יכולה להיות הזדמנות להיחשף והבנתי שאני יכול באמת להביא את עצמי ולשיר שיר מקורי שלי. לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים".

"אני מודה שהיה בי פחד. זו הייתה תקופה אינטנסיבית שבה גיליתי שיש לי פחד להצליח! התחלתי לחשוב מה יקרה במידה שזה יצליח. אקבל הרבה הודעות, הרבה אהבה. זו התמודדות קשה בהרבה מכל המאמצים שלי לפני. כשאתה בדרייב לפעול כדי להשיג משהו, כלום לא מפחיד, אתה פשוט מסתער. אבל כשפתאום בבום אחד, ערב אחד – יש חשיפה כזו מטורפת – מה קורה אז? פתאום אתה צריך להוכיח את עצמך. ומבחינתי, להוכיח את עצמי – זה להיות מי שאני, רק טוב יותר".

לפחד של מורנו התברר, היה בסיס. הוא עבר לשלב הבא לאחר שביצע שני שירים, אחד של אמיר דדון והשני – שיר מקורי שלו. האהבה הייתה גדולה והוא קיבל הרבה פניות. אך הוא לא איבד את זה וניצל את ההזדמנות והתזמון והוציא עוד שירים. "הכנתי מראש סינגל שאני הולך להוציא והכנתי הופעות השקה עם הנגנים שלי. ניצלתי את ההזדמנות עד תומה. ידעתי שאיני מתאים לאירוויזיון, אז זו הייתה דרך עבורי לקבל עוד חשיפה. מעבר לזה, הרגשתי שעמנואל איתי. אני ממש יכול להיזכר איך הוא מתקשר עם אנשים בצ'פחות. ואני ממש רואה אותו עושה לי "יאללה תתקדם" עם צ'פחה כזו גדולה על הגב. הוא כל הזמן היה דוחף לעשייה. הוא נותן לי הרבה כוח והשראה במציאות. משהו בזיכרון שלו אצלי משאיר אותו בחיים, אני מרגיש כאילו שהוא לא הלך לשום מקום, הוא עדיין נמצא כאן".

"וכן יש פעמים שאני גם לא מקבל מה שאני רוצה. יש שירים שהוצאתי שציפיתי שיכנסו לרדיו ושיעופו, וזה לא קורה. אני מאמין שיש משהו קצת מעוות בתקשורת ובדרך ששירים מקבלים חשיפה או נכנסים לרדיו. אבל האמת שלי תמיד נשארת חזקה. צריך לחפש אותה כדי למצוא. וגם מוזיקה שבאה ממקום של אמת צריך לחפש. יש אומן שאני מאוד אוהב ומעריך, שלקח לו זמן להגיע לחשיפה והכרה. אבל הוא הלך עם האמת שלו, ולוקח לאמת יותר זמן מלפייק לפעמים. אבל האמת, שהאמת חזקה יותר מהכל".

"ואומן, זמר כמו חנן בן ארי, כשאני רואה אותו על הבמות בקיסריה, אני רואה קירוב לבבות מרגש שבו כל הקהל שר איתו יחד. כולם, מכל הגוונים של האוכלוסייה, יחד במעין הרמוניה מרגשת ששוברת את כל השנאה ואת כל המחסומים שקיימים. זה נותן לי תקווה, ויותר מזה, זה מעין רצון להצליח עם האמת שלי ולא להישאב לפייק. לא לנסות להתחקות אחרי משהו שאני לא. החלום שלי פשוט להוציא עוד שירים טובים, שאנשים ישמעו אותם ויתחברו".

מורנו הגיע מבית דתי. הוא הבכור מבין 7 אחים. כיום הוא אינו דתי אבל הוא עדיין נשאר מחובר. "כשהייתי ילד, הייתי רואה תפילת המונים זה היה מרשים ומרגש בעיני. היום אני קצת מחובר לצדדים האחרים של העם שלנו – ואני מבין שהעם שלנו הוא מורכב מכל כך הרבה רבדים וצבעים – ובא לי להצליח לחבר בין הכול. זה משהו שהוא חזק בעיני. אני מרגיש שלעיתים יש לנו נטייה לסבך דברים ולראות את המציאות לא בפרופורציות. אני חושב שעשייה פשוטה זה משהו שהולך איתי תמיד. לעשות צעד צעד ולעבור דרך. כל שיר הוא תהליך, וקליפ זה תהליך וכל דבר הוא חלק מהליך אחד גדול. כשאמרתי קודם שדלתות נטרקות לי בפנים, אני מחייך ועובר לדבר הבא. זה מתוך הבנה שיש פה עוד דיוק בשבילי, עוד חתירה לפשטות ולמקום שהוא יותר מעשי. אני אוהב עבודה ועשייה. וחשוב לי ללמוד לחיות חיים פשוטים ולחיות אותם כמו שהם. להסיר את החששות ופשוט להיות."

אתה מצליח?

"משתדל".