נושאים רבים הפכו לשנויים במחלוקת בחברה הישראלית בשנים האחרונות, אבל אין ספק שאחד הנושאים מעוררי המחלוקת הבולטים ביותר בתקופה האחרונה הוא הרפורמה המשפטית. הפגנות בעד ונגד הרפורמה מתקיימות בכל רחבי הארץ, ולעתים אף מובילות לעימותים בין הצדדים. כתוצאה מהמחאות האלו עולה, אולי יותר מאי פעם, שאלת הסיקור העיתונאי והאובייקטיביות.

"אני חושבת שהתקשורת, בסיקור מחאות, צריכה להיות אובייקטיבית", אומרת דור, מפגינה נגד הרפורמה המשפטית. "אני לא חושבת שהיא צריכה להביע עמדה או תמיכה בצד כלשהו, ואם היא עושה את זה – אז שתעשה את זה בכנות גמורה. היא צריכה להביא ולהסביר את שני צדי המתרס, להביא עובדות ולא להתמקד בדעות ובאג'נדות". דוד, שמפגין בעד הרפורמה, מצדד בעיקרון דומה: "אני חושב שהתקשורת מטבעה לא יכולה להיות אובייקטיבית ב-100%, אבל היא צריכה לסקר הפגנות בצורה כנה ואמיתית ולהדהד הפגנות משני הצדדים ולא רק מצד אחד".

יוסי אלי, כתב חדשות 13 לענייני ירושלים, משטרה, כבאות והצלה, שגם סיקר חלק מהמחאות האחרונות, מסכים. "אתה חייב להיות אובייקטיבי, חד משמעית, בטח כשאתה מציג עובדות או מסקר אירוע. זה משהו שאנחנו מחויבים אליו. כמובן שאי אפשר להיות אובייקטיבי לחלוטין, תמיד יש צד אחד שאתה מסקר אותו יותר מהצד השני. אם אלו מפגינים מצד אחד והמשטרה מהצד השני, למשל. זה מאוד תלוי בסיטואציה". 

גם עתי שלו, כתב הספורט של ערוץ 14, שהשתתף אף הוא בסיקור המחאות, מאמין בעיקרון דומה. "אני חושב שאי אפשר להיות לגמרי אובייקטיבי, אבל אני חושב שצריך לשאוף כמה שיותר להביא את המציאות כמו שהיא", הוא מסביר. 

נראה שבין שני המחנות המפגינים בעד ונגד הרפורמה, יש לפחות הסכמה אחת – התקשורת, בעיניהם, איננה אובייקטיבית. "לפי דעתי", טוען דוד, "הערוצים 12, 13 ו-14 הם לא אובייקטיבים. כל אחד מהם מנסה ללכת לצד שלו – באמצעות ניפוח או הקטנה של מספר המפגינים, בסיקור של הפגנות רק מהצד 'שלך' או בהבאה של צדדים רעים וקיצוניים של הצד השני". 

יוסי אלי. צילום: רן יחזקאל

גם דור סוברת כך. "לא חשתי שהם אובייקטיביים. הם שיקפו בדיוק את מה שחשבתי שהם ישקפו. אולי האתרים שהם לא למטרות רווח, כמו שקוף, העין השביעית, היו אובייקטיביים יותר", היא אומרת. 

יוסי אלי, מצדו, חושב שדווקא ערוץ 14 אינו חותר לאובייקטיביות, בלשון המעטה. "בערוץ 14 אתה כמעט שלא רואה כתבות", הוא מציין. "אתה בעיקר רואה פאנלים עם אג'נדה מאוד מאוד ברורה, שהם לא מסתירים אותה בכלל. אני לא רואה שם חתירה לאובייקטיביות. אני רואה שיש גם מקומות שבהם אתה יכול לראות הסתה נגד התקשורת המיינסטרימית".

"אני מנסה לסייג כמה שיותר כל דבר שאני מפרסם", משיב יוסי אלי לשאלה מה הוא עושה כדי לוודא שהדיווח שלו אובייקטיבי. "אתה לא מפרסם וישר נוקט עמדה חד משמעית. אתה מחפש את התיעוד, את המצלמות, ראיות אובייקטיביות, אני קורא לזה. היום, בעידן שלנו, זה הרבה יותר קל, כי כמעט הכול מתועד". 

בדומה לכך, עתי שלו מדמה את תפקידו למעין "צינור" כשהוא מסקר אירוע. "הדעות שלי לא מעניינות אף אחד מהצופים, בשביל זה יש פרשנים. אני מנסה להביא את מה שקורה במציאות בשטח, לפשט ולהסביר את זה לצופים בבית, בדרך שהכי קרובה לאמת".

אחד הדברים שאותם ציין המפגין דוד כתורמים לתחושה שלפיה כלי התקשורת השונים אינם אובייקטיביים, היא נטייתם לפרסם כמויות שונות של מפגינים בכל הפגנה. "המפגינים מתעסקים בזה מאוד", מציין עתי שלו. "למשל, אחד הדברים שקוראים נגדי כשאני מגיע להפגנות שמאל, זה 'למה אמרתם ככה וככה', 'יש פה עכשיו 70,000 איש'. זה מאוד מעסיק אותם. בסוף המספרים חשובים, אבל זו לא המהות". לטענתו של שלו, "מי שרוצה להעצים את ההפגנות ינסה להביא את המספרים הגבוהים, ומי שינסה להראות כמה הפגנות הן פחות חשובות ינסה להוריד את המספרים. בסוף, אף אחד לא באמת יודע – יש כל מיני חברות שמנסות לחזות". 

גם יוסי אלי אמנם לא יודע איך המדידה מתבצעת, אך הוא בטוח שאין אג'נדה מכוונת מאחורי המספרים. "קשה מאוד לספור מפגינים בהפגנה קטנה, אז בטח בהפגנה גדולה. אני לא יודע אם הרחפן הזה יכול לספור כמו שצריך את כמות המפגינים. הספירה היא כמעט בלתי אפשרית. להגיד לך שאצלנו יש אג'נדה של 'בוא ננפח את המספרים'? ממש לא. זה לא הכיוון ואף פעם לא היה הכיוון. אנחנו עדיין כלי תקשורת שמשתדל לשמור על העיתונות החופשית, עוד מימי ערוץ 10 – עיתונות, זה מה שחשוב". 

איך לקרוא לזה? רפורמה או הפיכה?

לתקשורת יש כוח רב גם בבחירת המונחים בהם היא משתמשת כדי לסקר את המחאות ואת הרפורמה. כלי תקשורת אחדים משתמשים במינוח "מהפכה משפטית", לעומת כלי תקשורת אחרים המעדיפים את המונח "רפורמה משפטית". 

המפגינה דור רואה בבירור את הקונוטציות הבולטות של שני המונחים. "רפורמה משפטית גורמת לאדם להרגיש שזה משהו לגיטימי וחוקי, שהגיוני שיקרה במדינה", היא טוענת. "הרי 'רפורמה', בגדול, אין לה קונוטציה שלילית. לעומת זאת 'הפיכה משפטית' מעלה קונוטציה של אנטי-דמוקרטיות, מה שיוצר תחושה שמשהו רע קורה כאן. לדעתי, לעתים זו הסללה מחשבתית לטרמינולוגיה מסוימת". 

עתי שלו

אז מה גורם לכלי תקשורת לבחור במונח כזה או אחר? "בסופו של דבר, הממשלה הגדירה את זה כרפורמה במערכת המשפט, וככה אנחנו קוראים לזה, כמו הכוונות שלהם", טוען עתי שלו בנוגע לבחירת ערוץ 14 להשתמש במונח "רפורמה משפטית". "כלי תקשורת אחרים מכנים את זה הפיכה? זכותם. אני חושב שזו הטיה של המציאות, חלק מהרצון שלהם להגביר את המחאה". 

בערוץ 13, לעומת זאת, יש שימוש בולט במונח "המהפכה המשפטית". עם זאת, יוסי אלי מעדיף דווקא את המונח "רפורמה משפטית". "זה המונח הנכון בעיני", הוא מסביר, "רטוריקות אחרות לוקחות את הסיקור לכיוונים לא טובים". 

המחאה ואלימות כלפי עיתונאים

בשנים האחרונות אנחנו עדים גם לעלייה ברמת האלימות כלפי עיתונאים. במהלך המחאות האחרונות עיתונאים הותקפו על ידי מוחים. יוסי אלי הותקף באלימות בהפגנה בעד הרפורמה, ואף נשברה לו צלע בשל התקיפה. מאז, כך הוא מספר, ביקש שלא לסקר "את הפגנות הימין הקיצוני, בטח לא כשיש מעורבות של לה פמיליה". גם עתי שלו הותקף על ידי מפגינים בהפגנה נגד הרפורמה. עם זאת, שלו לא מוותר על סיקור ההפגנות. "עלתה בי מחשבה אם כדאי ללכת שוב, אבל זה לא באמת יעצור אותי מלהגיע ולסקר את ההפגנות".

אך מדוע זה קורה? מדוע עיתונאים מותקפים פעם אחר פעם, באלימות רבה? "לצערי הרב", משיב אלי, "וזה דבר שאסור שיקרה, בטח במדינה דמוקרטית – העיתונאים הפכו לסיפור. אני לא יודע למה. אני חושב שזו שחיקה מסוימת, שנגרמה גם כתוצאה מהמסרים בתוך הממשלה כלפי עיתונאים. יכול להיות שגורם נוסף הוא המעורבות שלנו ברשתות החברתיות – הרבה מאוד פעמים דברים שנכתבים שם משפיעים כלפי חוץ, וזה הופך את התקשורת לסיפור עצמו". 

עתי שלו מצביע אף הוא על הרשתות החברתיות כאחד הגורמים לכך, אך בדרך שונה: "מרגע שעלו בשנים האחרונות הרשתות החברתיות, האמת מתגלה", הוא מסביר. "זאת אומרת, אם פעם חשבנו שכלי תקשורת אובייקטיביים לגמרי ומביאים לנו את המציאות, הבנו שזה לא נכון. לכל עיתונאי יש דעה, כל כלי תקשורת לוקח צד. אנשים שפחות נראה להם כלי התקשורת, נוהגים גם לתקוף אותו". "במקרה שלנו", ממשיך שלו, "בגלל שאנחנו כלי תקשורת ימני, הם רואים אותנו כנציגים של הממשלה, ואז הם מרשים לעצמם לתקוף אותנו ביתר שאת". 

יוסי אלי מסכים. "זה נכון. אף אחד לא אומר בוא נרביץ לעתי שלו או בוא נרביץ ליוסי אלי. הם רואים מיקרופון של ערוץ שלטענתם מייצג איזו אג'נדה, ואז יש המון זועם שמגיע ומנסה לתקוף אותך, לעשות לך משהו. אני חושב שגם כשתקפו אותי, לא תקפו אותי בגלל שאני יוסי אלי. היה לנו קשה להסתובב עם המיקרופון של ערוץ 13 בהפגנות כאלה ואחרות רק כי זה ערוץ 13, בלי קשר אליי".

האלימות הזו באה במקביל לקיטוב ולשסעים המתגברים בחברה הישראלית. ישנם אנשים שחושבים שלתקשורת יש חלק ביצירת והרחבת הקרע החברתי והפוליטי בעם. "אני חושב שיש לרשתות החברתיות חלק בזה, אני חושב שיש לממשלה חלק בזה – ואני חושב שבמקום מסוים גם לכלי תקשורת יש גם חלק בזה", טוען אלי. "אי אפשר להתעלם מזה, אני לא תמים, כן? בטח כשנוצרה קוטביות בין כלי תקשורת, כמו ערוץ 14 מול ערוצים 13, 12, 11. אבל זה לא רק התקשורת, ואני חושב שהתקשורת היא מקום שולי בשיח הזה – אני חושב שזה הרבה יותר עמוק". 

שני העיתונאים מסכמים ומסכימים שלאנשי התקשורת יש צורך להתנהל לא רק באופן מקצועי, אלא גם באופן אחראי. "להבין את משמעות המילים" שבהן משתמשים כפי שקובע שלו, ו"להיצמד לעובדות" כפי שמדגיש אלי. רק כך, הם קובעים, "אפשר לשמור על העיתונות החופשית בישראל".

(נצפה 74 פעמים, 1 צפיות היום)