איך עיתונאים צריכים לסקר מחאה? הדילמה של אנשי התקשורת

עדכוני חדשות אינם בלעדיים בימינו לשעת המהדורה בטלוויזיה או לעיתון היומי בבוקר. כיום, כשאנשים מתעדכנים במציאות 7\24 און-ליין דרך אתרי החדשות והרשתות החברתיות – ייתכן שנכונה ההשערה ולפיה לכלי התקשורת יש כיום עוצמה רבה יותר בעיצוב דעת הקהל וההשפעה על סדר היום. המחאות על אודות הרפורמה המשפטית הציפו מחדש את האתגרים הקיימים בסיקור תקשורתי והעלו שאלות רבות בהן תעסוק הכתבה וכדי לנסות לקבל עליהן תשובות לעיתונאים אנה ברסקי (מעריב) וליוסי אלי (חדשות 13), לצידם של אסף כהן ונועה אלוני, משתתפים בהפגנות משני צידי המתרס.

האם בעיניכם התקשורת צריכה להשפיע על דעת הקהל ולהניע לפעולה או שמא תפקידה לתווך לציבור את החדשות באופן ניטרלי?

״אני עוד מהדור הישן של העיתונאים״, אומר יוסי אלי. ״אני חושב שעיתונאי שמכבד את עצמו חייב להסתמך על עובדות, בלי שום הנעה להשפעה. לתקשורת בהחלט חשיבות גדולה מאוד להשפיע על עוולות בחברה הישראלית, לייצג את החלש, לסייע בחשיפת שחיתויות, עוולות אישיות ועוד. אבל פוליטית, אסור לסובב את העובדות על פי האג'נדה הפוליטית".

גם ברסקי מסכימה. ״אני בהחלט חושבת שהתפקיד של התקשורת הוא להציג לקהל את התמונה המלאה ככל האפשר ובאופן ניטרלי. כמובן שיש ז'אנרים שונים בתוך התקשורת, יש פרשנים שאכן מביאים את הדעות שלהם ויש טורי פרשנות וטורי דעות אבל בסיקור החדשותי אנחנו חייבים לשמור על ניטרליות ולא להשפיע על דעת קהל, או שחייבים להגדיר את הדיווח כדיווח שהוא פרשנות. ככל שמדובר בדיווח חדשותי, אני סבורה כי לא רק שרצוי שלא אלא שאסור להביע דעה ולנסות ולייצר את דעת קהל".

״תפקיד התקשורת הוא לתווך את המידע לציבור ולא לגרום לו לשנות את דעתו או להשפיע עליו לעשות משהו״, אומר אסף כהן שהפגין בעד הרפורמה. "לכל אחד צריכה להיות הזכות לגבש את דעותיו ולפעול בהתאם אליהן בלי התערבות של גורם כלשהו, כולל לא מהתקשורת".

נועה אלוני, שהפגינה נגד החקיקה, מסכימה ומוסיפה: "דעתי שלא מתפקידה של התקשורת להניע אנשים לפעולה או חלילה לגרום להם לעשות משהו שהם לא בהכרח היו עושים אלמלא היא, אבל זה לא המצב בעיניי וזה שהימין יוצר לה תדמית כזו זה רק כי זה לא מתיישב עם האידיאולוגיה שלהם. כלומר, אם התקשורת הייתה מציגה את הדברים בצורה שהייתה משביעה את רצונם, הם לא היו מעלים טענה שכזו בכלל".

האם אתם חושבים שהתקשורת צריכה להיות אובייקטיבית? האם התקשורת אכן כזו?

ברסקי מסבירה את המורכבות: "במצב האידיאלי כמובן שתקשורת צריכה להיות אובייקטיבית. תקשורת צריכה לרצות להיות אובייקטיבית. בעולם לא מתוקן כמו שלנו, זה לאו דווקא המצב, וברור שזה נורא קשה משום שהתקשורת היא גוף מסחרי. כלי תקשורת שייכים לבעלים, ובעלים בדרך כלל, בארץ ובכל העולם המערבי, הם בעלי אינטרסים, גם אינטרסים פוליטיים, ולכן קורה מה שקורה. האם כל עיתונאי באופן פרטי צריך לשאוף להיות אובייקטיבי? בהחלט כן, כי אחרת כלי התקשורת שהם כלב שמירה של הדמוקרטיה הופכים בעצם למשרתי בעליהם וזה מעוות את התמונה הכוללת שמקבלים הקוראים, הצופים והמאזינים".

"אני בהחלט חושב שהתקשורת צריכה לשאוף לאובייקטיביות", אומר יוסי אלי. "אובייקטיביות, עם זאת, היא בלתי אפשרית. כשאתה מפרסם עוולה, מצד אחד אתה משרת את מי שהביא לך את הסיפור. גם אם אתה חושב שהוא צודק, והצגת את כל העובדות כולל תיעודים או עובדות אובייקטיביות, עדיין חשוב לזכור שמי שמשתף איתך פעולה, יש לו אינטרס. בימינו, התקשורת אינה אובייקטיבית. המצב הזה נוצר בעיקר בגלל הרשתות החברתיות, שיוצרות שיח סביב כלי תקשורת כאלו ואחרים. יש כמובן גם את הערוצים שבמופגן ובמודע מכריזים על אג'נדה ואינם עוסקים בעיתונות, כדוגמת ערוץ 14".

״אני לא חושבת שאני אהיה שלמה אם אומר שהתקשורת היא אובייקטיבית, אבל אני כן מרגישה שבערוצים הגדולים יש ייצוג של עיתונאים משמאל ומימין", אומרת אלוני שכאמור הפגינה נגד החקיקה.

כהן מצידו טוען שהתקשורת איננה אובייקטיבית ומעולם לא הייתה. "מאז ומתמיד התקשורת תמכה וצידדה בשמאל. במסגרת המחאות הנוכחיות בנושא הרפורמה, היא פשוט חשפה את מה שהיה ברור עד היום לכולנו – אין אובייקטיביות בתקשורת הישראלית ועם כמה שהייתי רוצה לחשוב שזה ישתנה יום אחד, זה לא".

מהו תפקיד התקשורת בסיקור מחאה? 

"בעיניי, התפקיד המרכזי הוא להעביר את רחשי הציבור. לנסות לתווך את מה שקורה בשטח ובעיקר להיות הברומטר נגד אלימות כלשהי, הן מהצד של המפגינים והן מהצד של המשטרה שלא פעם, אינה שומרת על איפוק", טוען אלי.

ברסקי משיבה כי "התפקיד של העיתונאי הוא לתת ביטוי לשני הצדדים או יותר. בכל אירוע לדווח, לבדוק עובדות כמובן ולקוות שזה עוזר לקורא שלו או לצופה שלו לגבש תמונת מצב אובייקטיבית ככל שאפשר. ברגע שאתה בתפקיד, אסור לך להביע את הדעה שלך, אסור לערב את העמדות האישיות, וכמובן יש לתת במה ולראיין באופן הכי הוגן וניטרלי את משתתפי ההפגנה וגם מתנגדיה".

אלוני וכהן שהפגינו בעד ונגד החקיקה, הסכימו כי על התקשורת בכלל, ועל העיתונאים בפרט, חלה חובה להעביר ולסקר את ההתרחשויות בצורה ניטרלית. שניהם הודו כי מדובר במשימה לא פשוטה בכלל אבל זהו האתגר של התקשורת.

האם לדעתכם כלי התקשורת שאתה שייך אליו סיקר באופן הוגן את הפגנות השמאל ואת הפגנות הימין?

"אני סבורה כי ׳מעריב׳, העיתון והאתר, נותנים סיקור הוגן ושווה לשני המחנות", טוענת ברסקי. "כלומר, גם הפגנות נגד הרפורמה מקבלות במה מלאה, באופן מלא. מצד שני, פשוט ההפגנות שתומכות בקואליציה לא היו מאורגנות כמו הפגנת המיליון בירושלים, וגם ניתן לזה סיקור מלא. מה שחשוב זה גם המסגור, כלומר לא עצם העובדה שנותנים סיקור לאירועים אלא גם איך ממסגרים אותם, ואני חושבת שבמקרה הזה, במקרה של ׳מעריב׳, גם המסגור היה הוגן. למשל, עלתה השאלה האם קוראים לרפורמה "רפורמה משפטית" או שקוראים לה "ההפיכה המשפטית", "הפיכה משטרית", וכן הלאה. אני וגם רוב הקולגות שלי משתמשים או במילה "רפורמה" או "שינויים במערכת המשפט" כהגדרה יותר ניטרלית שלא נוטה בעד או נגד וזה גם חשוב. לכן לשאלתך, אני חושבת, ואני כמעט בטוחה, שאצלנו ניתן סיקור הוגן ושוויוני לשני הצדדים".

אלי מספר כיצד ערוץ 13 ניסה לסקר בצורה שוויונית והוגנת. "אני בהחלט חושב שכלי התקשורת שאני עובד בו סיקר את המחאות משני הצדדים בצורה הכי הוגנת שאפשר. במהלך סיקור המחאות משני הצדדים, עשינו הכול כדי להימנע מהבעת עמדה, גם כשתנאי השטח היו קשים במיוחד, גם כאשר הותקפנו, גם כאשר ניסו למשוך אותנו לכיוון אחר. נתוני מספר המפגינים בעת ההפגנות הם נתונים שמתקבלים בעיקר על ידי המשטרה, ככה אין לנו ממש שליטה עליהם".

התשובות של המפגינים כהן ואלוני על אודות סיקור תקשורתי הוגן מבחינת הימין והשמאל היו מעט אחרות. כהן טען כי "השמאל לא מפגין אפילו נגד הרפורמה כמו שהם מפגינים נגד הימין, נגד הרוב, ולכן התקשורת בעד ההפגנות שלהם ומסקרת אותן באופן חיובי. הסיקור התקשורתי מציג את הימין כאלים וכחסר ערכים באופן כללי ובהפגנות בפרט, ואילו את אנשי השמאל כערכיים ששומרים על הדמוקרטיה במדינה מלקרוס". 

אלוני הסבירה כי בעיניה הסיקור התקשורתי היה הוגן והטענות כי הפגנות הימין לא סוקרו באופן שוויוני מצד התקשורת הן תירוץ בלבד. "מי שטוען שהתקשורת מניעה לפעולה מחפש תירוץ גרוע להסביר את ההפגנות נגד הרפורמה. התקשורת משקפת את המציאות והציבור משתמש בזכות הדמוקרטית שלו להפגין, זה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות".

בתור עיתונאים, האם אי פעם ביקשו ממך או מעמית שלך לעבודה לסקר באופן מסוים את המחאה? אולי מבחינת שימוש בטרמינולוגיה מסוימת וכדומה?

יוסי אלי משיב נחרצות: "מעולם לא. מעולם אפילו לא ביקשו ממני להוריד ציוץ כזה או אחר מהחשבון האישי שלי ברשתות החברתיות".

אלי מוסיף: "הרושם שנוצר בציבור הישראלי הוא שהעיתונאים שמסקרים את המחאות, מסקרים אותם בהטיה פוליטית כזו או אחרת. כשאני מייצג את הערוץ שלי, חדשות 13, אני יכול להגיד בפה מלא, זהו רושם מוטעה לחלוטין. מי שיוצא למשימת סיקור המחאות, אין לו שום כוונה או רצון להטות פוליטית במהלך הסיקור של מחאה כזו או אחרת. הדבר היחידי שעומד לנגד עינינו הוא להעביר לציבור את מה שקורה בשטח בצורה המיטבית ביותר. לדוגמה, כאשר הגעתי לאחרונה להפגנה של החרדים הקיצוניים, חלק מהם צרחו ׳אתה ערוץ 13, לך מכאן אתה שונא אותנו׳. אמרתי להם, הגעתי לכאן כדי לוודא שהמשטרה לא נוהגת בכם באלימות, וכך הם החליטו בהחלט לעזוב אותי ולתת לי להמשיך לסקר".

ברסקי מרחיבה: "בקשר לבקשות שאי פעם עלו והגיעו אליי לסקר באופן מסוים את ההפגנות ברמה של היחסים מעביד-עובד, כלומר מלמעלה מה שנקרא, מעורכים, מהבוס, אף פעם לא קיבלתי בקשה שכזאת. אף פעם לא נאמר לי איך לסקר, איך למסגר באילו מושגים להשתמש וטוב שכך. מצד המפגינים כמובן זה קורה כל הזמן כי הרי מדובר בצדדים אינטרסנטיים. לכל צד יש אינטרס שמה שיעלה בסופו של דבר בדיווח ישרת את האינטרס שלו אבל התפקיד של עיתונאי הוא לעמוד על שלו, כמו שאמרנו קודם כן, לתת את התמונה האובייקטיבית ולא להיכנע ללחצים ולא לפיתויים ולא לדרישות, זה חלק מהעבודה".

בתור אזרחים ומפגינים, האם אתם חושבים שהסיקור התקשורתי של מחאות הרפורמה היה יכול או היה צריך להיעשות אחרת?

"אם היו סוגרים כל מהדורה או כתבה שסיקרה את אירועי המחאות מכאן או מכאן באיזושהי אמרה שקוראת לרגיעה ומציאת עמק השווה לא הייתה לי מילה כנגד כלי התקשורת, אבל התקשורת חיה מהדרמה ומהפילוג, זה חומר טוב בשבילה", טוענת אלוני שהפגינה נגד החקיקה.

כהן היה נסער וקבע שבהחלט כן. "בוודאי! הסיקור התקשורתי כפי שכבר אמרתי באופן המובהק ביותר תומך בשמאל ובמחאותיו ועל כן סיפק להן סיקור חיובי, בעוד שמאחר שהם נגד הימין, הסיקור התקשורתי כלפיו היה מועט ואפילו מזלזל בעיניי, וזאת מאחר שהשמאל שולט בתקשורת כבר שנים. זו אשמתנו כאנשי ימין שקיבלנו את העוול הזה ורק עכשיו אנשים התחילו להתעורר. אני לא יודע אם משהו יכול להשתנות בכלל אבל הפתרון הכי טוב שמצאתי הוא להפסיק לצרוך תקשורת מהערוצים המסחריים כמו 12 ו-13, ולצרוך רק את ערוץ התאגיד שבעיניי עוד מספק איזשהו איזון בסיקור, ברפורמה ובאופן כללי".