מה עוד יעשו ב"מחנה יהודה" כדי לא להיכחד

מחדש ומשנה את פניו, נראה ששוק מחנה יהודה נמצא בעשור הטוב ביותר שידע מימיו. השוק – שידע עליות וירידות, תקופות שלוו במתח רב, זמנים של שפל כלכלי, תקופת פיגועים ואוטובוסים מתפוצצים – כיום מלא באנשים שמגיעים למקום לא רק כדי לקנות פירות וירקות, אלא גם כאתר בילויים. אלא שמגמת הפופולריות של השוק, שנראית בסמטאותיו השוקקות, לא עולה בקנה אחד עם תחושות של סוחרים רבים ומתחילים להישמע קולות שלפיהם השוק משתנה עד כדי איבוד אופיו.

השינויים בשוק מתחוללים בקצב מהיר ומסחרר. משוק שניתן לקנות בו תבלינים, ירקות, פירות, בשר ודגים במחיר השווה לכל נפש, השוק הפך למקום שבו כל קצב הפך לבוטיק בשרים עם נתחים יוקרתיים בחלונות ראווה, ובאסטות פירות הם כעת דוכני פירות חתוכים לפי אופנת השווקים המובילים באירופה. דוכני הממתקים, שכמעט כבר לא קיימים, הפכו לחנויות ממתקים. דובים, דמויות מיתולוגיות בזיכרון הילדות של כל ירושלמי, נעלמו כלא היו. ובין כל אלו ניתן למצוא פאבים רבים.

כיום שוק מחנה יהודה נתפס בעיני רבים בין השווקים המובילים בישראל, מוקד בילוי חדש, אשר כל תייר חייב להגיע אליו. השוק התפתח למקום בילוי תוסס וצעיר שבו כל אדם, בכל גיל, מתקבל בברכה ומוצא את מקומו. בין סמטאות השוק אפשר למצוא מסעדות שף רבות, בהובלת שפים נחשבים ומוכרים מאוד. אסף גרניט, למשל, היה חלוץ שקרא למסעדתו "המחניודה". אבי כהן פתח את מסעדת "המוציא", וזאת לצד התפתחות מוסדות וותיקים כגון "חצות", "סימה", "עזורא", "רחמו", "מסעדת אמא" ועוד.

במהלך הסיור שערכנו בשוק מחנה יהודה, פגשנו בקולות מגוונים, אשר פרסו בפנינו את דעתם על ייחודיות השוק. פגשנו מלצר בן 26 אשר שירת אותנו באחד הברים הפזורים בשוק. במהלך השיחה תיאר בפנינו את  חווייתו האישית ואת השינוי שחל בעיניו בשוק מחנה יהודה במשך השנים מאז ילדותו. "בעבר שוק מחנה יהודה לא היה אזור תיירותי וכיום אין תייר שמגיע לירושלים לטייל ולא מגיע לשוק מחנה יהודה", אמר כשחיוך נסוך על פניו. לטענתו התיירים שמגיעים לשוק בצהרי היום לעשות קניות וחוזרים לבקרו בלילה חווים הלם מוחלט מהשינוי בין חיי היום לחיי הלילה. "בעבר חיי הערב לא היו כמו היום. היה בר אחד בשוק שקראו לו 'ה-5 במאי' ולשם אנשים הלכו", הוא הוסיף.

במהלך השיחה נכנס אדם נוסף לשיחתנו, התנהגות אופיינית לירושלמי האותנטי. הוא הוסיף נקודה חשובה, באומרו, "הסוחרים אשר לא השכילו להשתנות נעלמו מהמפה". כוונתו הייתה כי בשוק מתקיים איזון עדין ותועלת הדדית בין מרכזי בילוי ומסעדות לבין שוק אותנטי. לדוגמא, "מסעדת חצות", מוסד ותיק ומוכר בשוק, למד להתפתח ולא להישאר במקום המצומצם של דוכן. הבעלים הבינו שהמקום צריך שדרוג על מנת לשרוד ולהצליח בסביבה החדשה. בניגוד אליו, "מסעדת סמי" לא ביצעה שינויים בזמן ובסופו של דבר נסגרה.

בהמשך סיורנו פגשנו בבעל דוכן שאמר בגאווה כי הוא דור שני של באסטת פירות וירקות אבל הסביר כי "קשה מאוד להחזיק היום בסטה בשוק". לדבריו, בימים האלו עדיף לו להשכיר את הדוכן ביום ולהשתלב בחיי הלילה: "אני מאוד אוהב את העבודה שלי. לפגוש אנשים כל יום, למכור לקליינטים של 30 שנה פירות וירקות. כל חיי אני עובד בשוק וזו ההנאה שלי אבל היום קשה מאוד להרוויח בפירות וירקות, ובמחירים שאני נאלץ למכור על מנת להיות רווחי אנשים מעדיפים כבר לקנות בסופר".

"או שאשכיר את המקום או שאפתח מקום בילוי. בגלל עליית הערך הנדלני ושינוי אופי המקום, הילדים שלי התייאשו והם רוצים שאפתח משהו אחר בשוק. מה ישאיר טעם של שוק אם הוא יהפוך לגמרי למרכז בילוי?". הוא הסתכל לעברנו במבט המבטא חוסר אונים, ואצבע מורמת מעלה עם מבט לשמיים.

בכניסתנו לסמטאות השוק בצהרי היום המוקדמים עלו ריחות נפלאים של אוכל נהדר, ריח של עוגיות שיצאו מהתנור, שלל ריחות טובים. בעודנו מתהלכים בשוק פגשנו סטודנט תל אביבי בן 23 שסיפר לנו שהוא גר בשכונת נחלאות השוכנת לצד השוק. לשאלתנו מה הוא עושה כאן בצהריי היום המוקדמות, הוא ענה: "השוק זה מקום רגיעה בשבילי, לטייל, לשבת לשתות בירה עם חברים". בהמשך הוא גילה כי הוא מתגורר בירושלים כבר ארבע שנים ובימי החופש שלו הוא אוהב לטייל או לשבת בשוק, אפילו לבד. כשנשאלה השאלה מדוע הוא בחר להתגורר דווקא ליד השוק ומה הייחוד בו, תשובתו הייתה: "השוק נותן אווירה חיה. הרבה צעירים ומבוגרים, תיירים רבים. השוק מזכיר לי את האווירה החיה שבתל אביב".