היועץ המשפטי לממשלה על ארבעת כובעיו הוא שומר הסף החשוב בישראל. כתבתי, ומיד אני רוצה לחדד: יש משהו מטעה באמירה הזו. שומר-סף עושה עבודת סינון בכניסה, לרוב מועדון לילה, שפעמים רבות אינה מחייבת שיקול דעת. הוא אינו נותן להיכנס למי שלא אמור להיכנס, ולרוב הוא מאפשר למי שרוצה לצאת – לצאת. יכולתו לאכוף את הסינון מבוססת במידה רבה על נוכחותו הפיסית, והוא כנראה לא מוטרד מאוד משאלות של לגיטימציה. לא הייתי לוקח אף אחד מהיועצים המשפטיים לממשלה, למעט אולי את חובב האגרוף יהודה ויינשטיין, לתפקיד כזה.

שומר הסף שנקרא היועץ המשפטי לממשלה, לעומת זאת, שומר על כך שהרשות המבצעת תפעל בהתאם לדין. השמירה הזאת אינה מבוססת על נוכחותו הפיסית, והסינון אינו על-פי רשימות שהוא קיבל מראש, וגם לא לפי קריטריונים חיצוניים. הוא גם לא משתמש ביכולתו הפיסית כדי למנוע כניסה ממבקרים סוררים, והוא גם לא מסתפק בוויסות כניסה ויציאה של אנשים.

השמירה על כך שהרשות המבצעת תפעל בהתאם לדין היא משימה לא קלה כי היא נעשית במדינה שבה אין ולא יכולה להיות הסכמה על הדין – איך יכולה להיות במדינה שפועלת לכאורה בניגוד לדין הבינלאומי הסכמה כזאת? – מה שהופך החלטות מסוימות למעוררות התנגדות ומחלוקת. כלומר, במקום שבו אין הסכמה על הדין, גוברת חשיבותה של הפרשנות, ואנשים שונים מפרשים את המציאות, ואת המילה הכתובה, בצורות שונות. הפרשנות שלהם לפעמים נראית לאחרים שגויה.

אבל הקושי אינו מסתכם בכך. פרשנות כמובן נעשית על-ידי אנשים. יוצא שאנשים שומרים על הדין, והם עושים זאת באופן שנראה לפעמים לאחרים לא נכון. או אז יוצא ששלטון החוק – השמירה על הדין – מקבלת אופי של שלטון האדם. אבל שלטון החוק אמור להיות ניגודו של שלטון האדם.

הבעיה נעוצה בטיבו של החוק, מזה, ובהעדר הסכמה חריג על הנכון ועל הנכון, מזה, בגלל הנסיבות הכלכליות והפוליטיות שבהן אנו חיים. היא אינה נעוצה בריבוי הכובעים או קביעה כזו או אחרת. גם ההלכה שלפיה החלטות היועמ"ש מחייבות אינה מקור הבעיה, שכן גם אם לא היו מחייבות, המשמעות היא שיכול להיות שהממשלה פועלת בניגוד לדין. לכן, עיקר המלאכה היא לא לשנות הסדר פורמלי כזה או אחר, או לקבוע הלכה חדשה, אלא לבחור יועצים ישרים, הגונים, חכמים ואמיצים, ובמקביל, לפעול לשנות את המציאות שבה אנו חיים, כך שתפקיד היועץ המשפטי לממשלה יראה יותר ויותר כמו שומר-סף.

(נצפה 43 פעמים, 1 צפיות היום)