את הדברים הבאים שנאמרו לנו על ידי אברי גלעד וסיוון רהב מאיר אפשר לכנות "כתב אישום" נגד התקשורת הישראלית, ואולי גם נגד מגמות בסיקור תקשורתי בכל העולם. אלא ששימוש בביטוי הנחרץ כל כך "כתב אישום", ביטוי שלא עושה חסד עם המורכבות של הדברים שנאמרו, וממסגר אותם תחת היבטים שליליים בלבד, חוטא גם הוא לאמת – תוצר נוסף של ההתנהלות התקשורתית בת ימינו. ובכל זאת, הנימה השלילית בדברי השניים, בטח ובטח באלה של גלעד, בולטת יותר, ולכן נרשה לעצמנו לתת לביקורת להוביל.

"יש כל כך הרבה בעיות בתקשורת היום בישראל", פותח גלעד את דבריו בשיחה עמנו. "זה מתחיל מהעסקת עיתונאים לא מקצועיים במשכורות רעב, ועד העובדה שהעיתונות הפכה להיות עבודה לסטודנטים ולא לאנשים מקצועיים שעושים קריירה של חיים. המשכורות המשולמות הן מגוחכות שלא מאפשרות התמקצעות ולכן יש מעט מאוד עיתונאים מקצועיים. רוב התחקירים שמתבצעים הם על התבטאויות ברשת, יצירת סערות מכלום. לא מדובר בעבודה עיתונאית שבה מבצעים תחקירי עומק. העיתונות הפכה להיות סניף של הרשתות החברתיות. האייטמים המועלים הם חסרי גישה ערכית או חסרי התחשבות על המצב הגאו-פוליטי של ישראל. בקיצור, התקשורת בישראל לא משרתת את החברה בישראל ובדרך כלל לא מובילה מהלכים לשיקום אלא מהלכים לשיסוי ולליבוי. בעיה נוספת היא, שגופי התקשורת הם ארגונים שמפסידים כסף, ומצב שכזה מוביל לתלות ולחסדים של השלטון. השלטון הוא הגורם שבזכותו התקשורת ממשיכה להתקיים והקיום של התקשורת נמצא בסימן שאלה".

ואולם, גם כשמדברים על תיקון לגלעד אין בשורות חיוביות: "השאלה היא למי יש אינטרס לשפר את התקשורת אבל אין כרגע לבעלי האינטרסים צורך לשפר אותה. לגורמים הפוליטיים הבכירים יש אינטרס שהתקשורת תהיה חלשה, מפוחדת ומפסידה – וזו הבעיה המרכזית והעיקרית של התקשורת בישראל. כל הגופים בתקשורת מפסידים כסף, וגוף שמפסיד כסף, תלוי בחסדי השלטון וככה הוא לא יכול לנהל מאבקים אמתיים משום שהקיום שלו עצמו נמצא בסימן שאלה".

אברי גלעד

"התיקון האמתי לבעיה נעוץ בגיוס אנשים שהישרדותו של עם ישראל בארץ ישראל מעניינת אותם, ולא כאלה שבודקים מי אמר מה למי ואיך אפשר לעשות מזה סערה יותר גדולה ממה שזה. שיטת התיקון זהה למערכת החינוך: בשביל לשקם את התקשורת ואת מערכת החינוך צריך לבנות אותה מחדש. אני לא מאמין בתיקונים קטנים".

גלעד מציין שבעיניו רוב הדוברים המרכזיים בתקשורת הם אנשי שמאל ולכן התקשורת היא "ליברלית, פרוגרסיבית, דמוקרטית, אנרכיסטית ושמאלנית". הוא מדגיש שמדובר במאפיינים שהם "ההפך ממה שהתקשורת צריכה להיות" ושבעיניו הערך הדומיננטי שהתקשורת צריכה להדגיש היא הלאומיות.

אפשר לתקן, יש יותר מתקשורת אחת 

לעומת גלעד, שדיבר במונחים כמעט דטרמיניסטיים ותקף את התקשורת ממבנה הבעלות שלה ועד לעבודתו של אחרון המועסקים בה, הרי שלסיוון רהב מאיר, כתבת ומגישה בחדשות 12, יש גישה אחרת ומעט יותר עדינה בביקורת שלה כלפי התקשורת. "הבעיה העיקרית של התקשורת היא הדימוי שלה בעיני הציבור – דימוי של חוסר אמון", היא אומרת. "לצד זאת קיימת העובדה שהיא איננה מייצגת את מגוון הדעות בעם אלא מנסה לחנך אותו לדעה מסוימת".

התיקון של התקשורת, לדבריה, יתחיל במסע. "צריך לצאת למסע תיקון, לפגוש את כל הציבורים ולנסות לייצג אותם. להבין מה מפריע לדתיים, לחרדים, למסורתיים, למתנחלים וגם לערבים, לשמאלנים, לחילונים ולכל הציבורים והמגזרים". לדבריה, "למרות שיגידו שזו הדתה – התקשורת בישראל צריכה לספר סיפור יהודי. לא חזרנו לפה אחרי 2,000 שנים כדי לספר סיפור תקשורתי רגיל כמו כל האומות. יש פה ייחוד שצריך להבליט אותו".

רהב מאיר מדגישה ש"אין דבר כזה התקשורת" משום ש"הדור הצעיר ממילא לא צורך תקשורת כמו ההורים שלו", והיא מוסיפה שהרשתות החברתיות שינו את אופי הסיקור המסורתי והובילו פיחות במעמדם של כלי התקשורת הרגילים. "הרשתות הופכות אותנו לרדודים יותר והן מסוכנות מבחינת תכנים", היא אומרת. "אבל הן מאפשרות לציבור לדבר חופשי, יותר על הערכים שלו, ולבקר את התקשורת מהר ובאופן יעיל. זה אפקטיבי, התקשורת שמה לב למה שקורה ברשתות".

(נצפה 290 פעמים, 1 צפיות היום)