מאחורי השידור: הסיבה שהחדשות שמו את הפוקוס דווקא על הלינץ' בבת ים

ימי הלחימה במבצע 'שומר החומות' והאירועים הרבים בערי המרכז, הדרום ורצועת עזה, הצמידו את הישראלים למסך. ערוצי החדשות הסירו את כל תוכניות הריאליטי ועברו למרתון של שידורים חיים. אך למרות הביקורת של אזרחים רבים על אופן הסיקור של ערוצי החדשות, דווקא נרשמה עלייה ברייטינג הטלוויזיוני.

ההישג של כלי התקשורת בזמן המבצע אינו מובן מאליו. על-פי נתוני המדרוג עולה כי במהלך המבצע דלקה הטלוויזיה כתשע שעות ביום בבית ישראלי ממוצע, גידול של 25% ביחס לימי שגרה. רוב השעות הנוספות נוספו לצפייה בחדשות. באותה עת, הגידול בצפייה מגיע כאשר נשמעת בקרב הציבור ברשתות החברתיות ביקורת חריפה על אופן הסיקור של האירועים הביטחוניים במהדורות החדשות, ובהם הביטויים: "תקשורת חיזבאללה", "אל-ג'זירה", "תקשורת שמאלנית" שעיתים אף לוו באיומים פיזיים כלפי כתבים בשטח.

אז מדוע בזמנים שבהם יש דרכים רבות אלטרנטיביות להישאר מעודכן על כל המתרחש (הרשתות החברתיות), ממשיך הצופה הישראלי לצפות בחברות החדשות בטלוויזיה למרות הביקורת הרחבה? מדוע הצופים אינם מתאימים את הערוץ שבו הם צופים בהתאם לאידאולוגיה שלהם?

אוהד (שם בדוי), אזרח שבמהלך המבצע בילה את רוב שעות היום מול מסך הטלוויזיה סיפר ל"שומרי הסף" שהוא מרגיש כמו "אישה מוכה" בזמן הצפייה. הוא כועס ועצבני אבל ממשיך לחזור לשם. "אני לא יודע כל כך איך להסביר את זה, אולי זה עניין של הרגל. ערוץ 12, במשך כל המבצע הציג מצב שבו יש שוויון בתקיפות היהודים והערבים, ובעיניי זה פשוט אבסורד. הרגשתי אשם בזמן שהרגשתי שאחרים חירבו אותה. נחרדתי לראות את זה, אך עדיין חזרתי לצפות שוב ושוב".

במטרה להבין מה עומד באמת מאחורי הטענות, ומדוע הציבור ממשיך לצפות במהדורות החדשות המרכזיות, פנינו לאיתמר מינמר, כתב תכנית חיסכון בערוץ 12, שבמהלך מבצע שומר חומות הוקפץ לכמה גזרות וחווה עוינות ואף אלימות. "בזמן שסיירתי בין הגזרות השונות בדרום, ברמלה-לוד ובבת-ים, הרגשתי עוינות רבה כלפי וכלפי הסיקור שלנו. אני אישית ספגתי קללות ואיומים. הציבור לא אהב את הדרך שבה הצגנו את פרעות היהודים", הוא מספר לשומרי הסף.

לדעתך הסיקור במבצע היה מאוזן?

"אני חושב שהסיקור לא היה מאוזן. ביום הלינץ' בבת ים, נוצר מצב שהלינץ' קיבל במה הרבה יותר מרכזית מכל מה שקרה מסביב [הלינץ' ביפו ובלוד וההתפרעויות בכל הארץ]. אבל מה שקרה במקרה הזה הוא שקיבלנו חומר ויזואלי, באיכות טובה ומ-2000 זוויות, וזה משהו שלא היה בנקודות אחרות. אתה אשכרה רואה בן אדם מבצע לינץ' בלייב ואז מסתובב למצלמה ומדבר על זה. איפה עוד אתה רואה עוד פושע עושה מעשה שלא יעשה ואז עומד ומדבר על זה?"

מינמר מוסיף: "באופן חד משמעי היו יותר פרעות של ערבים כלפי יהודים, אבל בטלוויזיה קיבלנו פתאום חומרים שהתאהבנו בהם. בסופו של דבר התשובה לשאלה אם יש סימטריה היא לא".

אז למה הצופים חוזרים לצפות בכם שוב ושוב?

"ערוץ 12 נותן לך את הרשימה של העיתונאים הכי טובים ומקצוענים. עמית סגל, יאיר שרקי, עופר חדד, סיוון רב מאיר, הם חלק מרשימת העיתונאים "שנצבעו פוליטית". אם אתה אוהב לשמוע רק דעות ימניות אתה יכול להקשיב להם. מעבר לזה אין באמת תחרות. חדשות 12 נראה כמו טקס. האולפנים שלנו נראים בסטייל, יש לנו מסכים עולים ויורדים והולוגרמות. בסופו של דבר גם העין משחקת. בערוץ 20 או בכל ערוץ אחר אין את זה".

אתה חושב שבסופו של דבר הצופים ינטשו אתכם לטובת הרשתות החברתיות?

"אין לנו תחרות עם הרשתות, ההפך. הרשתות הוא כלי שעוזר לנו לעבוד בשיתוף פעולה. הרשתות הרבה פעמים עוזרות ומביאות לנו את המידע הראשוני (וידאו) וזה טוב לנו ויזואלית. אבל עדיין אין תחליף להצלבת העובדות ולאמת מידע. זה תמצית האתיקה העיתונאית ועל כן הרשתות לעולם, ככל שהן יהיו בוערות ולוהטות, לא יחליפו את ערוץ החדשות".

ד"ר ברוך לשם מומחה לתקשורת ומרצה בכיר במכללת הדסה מספק זווית הסתכלות אקדמית נוספת ומסביר: "טלוויזיה זאת הצגה, זה בידור, אתה צריך לספק לציבור את הסחורה. והסחורה מתבטאת בוויכוחים וריבים. הציבור רוצה אש. וכשאתה מספק את זה, אתה מקבל את ההצגה הכי טובה בעיר".

"אנשים רוצים לשמוע תקשורת מעניינת, פעילה ותוקפת. התקשורת המסחרית אינה הולכת עם אג'נדות והיא גם לא רוצה להישמע כמי שפונה לצד אחד. התקשורת ערה לביקורת ואכן מיישמת איזונים. חלק מהפתרון שהם מצאו לנכון הוא לבצע גיוון, גיוון שהוא כמעט מתמטי – ברגע שמעלים מישהו מימין עולה מישהו משמאל. ערוץ 12 מביאים כוכבים, כוכבים שמתעמתים אחד עם השני כמו קרב אגרוף בשידור חי".

ד"ר לשם מוסיף ומדבר על החשש שבו יעזבו הצופים לטובת הרשתות החברתיות:  "מחקרים אמריקניים מראים שבמדינות רבות בעולם המערבי יש ביקורת ציבורית על אופן הסיקור התקשורתי, אך הרשתות החברתיות לא יכולות להתמודד עם ערוצי החדשות. גופי החדשות משחקים את המשחק בכל רשת חברתית שתתן להם – ידיעות אחרונות ו-YNET ערוץ 12 ו-N12. בנוסף, המדיה החברתיים הם לא כלי תקשורת חדשותיים בהכרח. מה שיש שם זה תגובות על החדשות".

מדהרים עולה שהצופה הפיקח בבית בסופו של יום לא אוהב רק לקבל 'חיזוקים' לדעותיו, אלא מידי פעם להיתקל בדעות מנוגדות לו ולכעוס, לצד הצפייה בתוכן איכותי שמוגש באופן מרשים. אנחנו לא אוהבים שמשעמם לנו, וכנראה שזו התורה כולה.