"פעם עיכבנו מישהו שתפסנו בזמן הגניבה, עיכבנו אותו שעה, שעתיים, שלוש. אחרי שלוש שעות החזרנו לו את התעודות שלו בחזרה ושחררנו אותו. אמרנו לו שיילך לשלום, שהמשטרה לא רוצה אותו. אבל ביקשנו שיגנוב בפעם הבאה ממקום אחר, לא אצלנו". את הסיפור הזה סיפר לנו י', חקלאי מקיבוץ בגליל התחתון, אבל לא מדובר באירוע חריג ובטח לא בלעדי. מדובר באירועים שהם מנת חלקם של חקלאי מדינת ישראל, ושאיתם הם נאלצים להתמודד באופן יומיומי. סיוט מתמשך שכולל בתוכו שדות שרופים, גניבת יבולים ובקר, דריסת שדות, השחתת ציוד ודרישת פרוטקשן. הפשיעה החקלאית חוצה יישובים ואזורים, והבעיה הגדולה היא שכמעט שאין אכיפה.

המניעים לפשיעה החקלאית יכולים להיות לאומניים או כלכליים – גניבת תבואה וציוד חקלאי ומכירתם לשם רווח. התופעה רחבת היקף עד כדי כך שחקלאים נאלצים לוותר על שטחים, ולחשוב פעמיים לפני כל זריעה – מה לזרוע והיכן. באזורים מסוימים הקרובים לכפרים ערביים, זורעים החקלאים יבול המיועד למאכל פירות ולא למאכל אדם. החקלאים מודעים לכך שאם יזרעו תבואה המיועדת לקצירה מאוחרת – השדה יישרף טרם הקציר.

"שרפו לי פעם 100 טון כותנה שהייתה בחבילות לפני הובלה למנפטה. הגיעו, שפכו חומר והדליקו", סיפר ל"שומרי הסף" ד', חקלאי מקיבוץ בצפון שתיאר בייאוש איך הגיע לנזק של כחצי מיליון שקלים ואיבד תוצרת שהושקעו בה לא מעט חודשי עבודה.

גם ההתנהלות של החקלאים השתנתה בעקבות זאת. בעבר נהגו החקלאים להשאיר את כלי העבודה והטרקטורים בשדה, אבל כיום – אם יעשו זאת הם עלולים לחזור ולגלות ציוד מפורק או שדה ריק ללא הציוד. "לפני 45 שנה היינו משאירים טרקטור עם המפתח בסוויץ', היום על כל דבר צריך לחשוב. צריך לסיים את העבודה שעה לפני כדי להחזיר את הטרקטור לקיבוץ או למקום שמור, בבוקר לצאת שעה לפני כן. הכול נהיה מגעיל מה שנקרא".

המחאה למען החקלאי שי דרומי

אבל הבעיה מתחילה מלמטה, באירועים שנראים תמימים, חסרי כוונה לפגוע לכאורה. משפחות רבות שמנצלות את יום השבתון לטיול בטבע וקוטפים פירות מהמטע שבו הם מטיילים ללא אישור החקלאי. "השקיות הקטנות" שלוקחים המטיילים מצטברים למאות טונות של סחורה בכל שנה והפסד של מיליוני שקלים.

"כל מי שלוקח הוא גנב", קובע אראל, חקלאי מקיבוץ חצור-אשדוד. "אנשים עוברים ליד חלקת הדלעת, עוצרים ומעמיסים דלעות. מעמיסים ארבע דלעות – כל דלעת 50 קילו. מי אוכל 200 קילו דלעת. לא חייבים לדבר רק על הגנבים הגדולים שמעמיסים טנדר, מספיק לראות את ההתנהגות של עם ישראל, שלוקח מה שבא לו ומעמיס באופניים, ברכב, ברגל. עוצרים וקוטפים".

בימי החורף ובתחילת האביב החקלאים נאלצים להתמודד עם בעיה נוספת – דריסת ורמיסת שדות. השדות הירוקים משתמשים מצע נוח לתמונות לאינסטגרם, וסרטוני 'טיקטוק' של אופנועים וטרקטורונים. השדה הצעיר כבר לא יצליח לצמוח לאחר שנדרס.

לאחרונה, סרטונים שבהם נראים עשרות כלי רכב, ריינג'רים, אופנועים ועוד שמשחיתים את השדות בצמיחתם, הפכו ויראליים ברשתות החברתיות. השדות שהושחתו כבר לא יוכלו לפרנס את בעליהם החקלאים ומבחינתם העונה כבר אבודה, למרות שהשקיעו בשדה כסף רב. אראל מקיבוץ חצור מתאר: "יש שטח של תירס – יחנו על התירס. ואם יש בוץ אז יעשו חארקות בבוץ, ואם יש שדה אז יכנסו עם האוטו על השדה כדי לעשות תמונה. ואם אפשר לאכול ולהשאיר את כל האוכל על הרצפה, אז הם ישאירו. בתקופה של הסגר היו פיקניקים – פשוט קמים, הולכים ומשאירים הכול".

המשטרה לא באופק, אז מה הפתרון?

הייאוש בתשובות של כלל המשיבים עולה כאשר אנו שואלים איפה המשטרה בכל הסיפור. על השאלה מדוע לא מזמינים שוטרים שיטפלו בבעיות, מפטירים כולם – "זה לא יעזור". לדבריהם, המשטרה לא מגיעה גם כאשר מתקשרים אליה בזמן מעשה, גניבה או השחתת ציוד.

על מנת להתייחס אל התלונות המשטרה דורשת צילום של האירוע, אך החקלאים מדווחים שהבקשה לא הגיונית. כאשר המצלמות נשלפות, מתחילים הקללות והאיומים אשר מעמידים את חייהם של החקלאים בסכנה. מול הגנבים היחידים ודורסי השדות המצב מורכב אף יותר – פעמים רבות מדובר בבני נוער מתחת לגיל 18, ולדברי החקלאים "אם אתה בטעות מצלם אותם ושולח למשטרה אז אתה הפושע כי אסור לצלם ילדים". החקלאים, כמו שאר אזרחי המדינה מחפשים הגנה מטעם המשטרה, אך לא מוצאים אותה ומרגישים ש"דמם, שדותיהם ורכושם הם הפקר".

במקרה שהמשטרה מגיעה ומעכבת את הגנבים למעצר, הם ככל הנראה ישוחררו כמעט מידית, לרוב ללא פתיחת תיק נגדם וללא דרישה להחזרת התוצרת או הציוד שגנבו. חקלאים ששוחחנו איתם סיפרו שהמשטרה ענתה כמה פעמים שערך הגניבה אינו מספיק על מנת לפתוח תיק. במקרים אחרים המשטרה שחררה את העבריינים עוד לפני שהספיק להגיע החקלאי ולהגיש תלונה. במקרה שכן נפתח תיק, לרוב הוא ייסגר. על פי דוח מבקר המדינה לשנת 2017, 94% מכלל התיקים שנפתחו בשל עבירות חקלאיות בין השנים 2015-2011 נסגרו. כתוצאה מכך רוב העבירות החקלאיות לא מדווחות למשטרה. החקלאים המיואשים פשוט לא יוצאים לשדות בסופי השבוע, שבהם מתבצעות עיקר הגנבות על מנת שלא לראות את הנזק: "רחוק מהעין רחוק מהלב", הם אומרים.

לחלק מן החקלאים יש נשק שאיתו הם היו מקווים להרתיע את הבאים, אבל הם לא ממהרים להוציא אותו. "בוא נגיד ככה, אנשים שיש להם נשק משאירים אותו בבית. הסכנה היא יותר גדולה להיות עם הנשק מאשר להיות בלי הנשק", סיפר לנו אחד מהם. "הם (הגנבים) יודעים שאתה בעל נשק אז דבר ראשון הם אומרים שאיימת בנשק אם זה מגיע לחקירה. דבר ראשון שהמשטרה עושה זה להחרים לך את הנשק, לא משנה מה היה, מה לא היה , מה אמת ומה שקר. קודם כל – אתה אשם. זה המצב, ובגלל זה את הנשק שלנו אנחנו משאירים בבית".

אז מה בכל זאת עושים?

בשנת 2007 הקימו יואל זילברמן ואון ריפמן את ארגון "השומר החדש". שניהם בנים ממשיכים אשר ראו את הקשיים שאיתם מתמודדים הוריהם החקלאים, עקב אוזלת היד של המשטרה בשמירה על שטחי החקלאות. לאחר פרשת "שי דרומי", חקלאי אשר הורשע בהריגה של גנב שנכנס לחוותו בנגב, והסערה הציבורית שהתפתחה סביב הפרשה, החליטו להקים את הארגון. "השומר החדש" הוקם על מנת לעזור לחקלאים לשמור על אדמתם, ובהמשך התרחבה עבודת הארגון להתנדבות בעבודה חקלאית. כיום מתנדבים בארגון כ-2,000 שומרים ואליהם מצטרפים עשרות אלפי בני נוער, בנות שירות ובוגרי צבא אשר מתנדבים בחקלאות.

על פי אתר "השומר החדש" הארגון שומר על כ- 775,428 דונם חקלאי. חקלאים אשר שוחחנו איתם לטובת הכתבה סיפרו על העזרה של הארגון, ואף הוסיפו שבעזרת מבצע שהארגון הוביל הצליחו לתפוס כנופיה אשר פגעה בשדותיהם.

כבר בשנת 2017 קבע דוח מבקר המדינה שעל המשטרה לקדם שינוי בתחום הפשיעה החקלאית. דוח המבקר מכיר בחשיבות המכרעת של החקלאות הישראלית עבור המשק – ייצור ואספקה של מזון טרי, שמירה על קרקעות המדינה ומניעת שימושים לא חוקיים בהן. בנוסף, ענף החקלאות בישראל יוצר מקורות תעסוקה באופן ישיר לכ-75,000 עובדים ולעשרות אלפי עובדים נוספים באופן עקיף. אך למרות נתוני הדוח, החקלאים בשטח מדווחים שלא נעשה שינוי מצד המשטרה בשנים האחרונות.

טרקטור בשימוש חקלאי. צילום: שומבלע

כאשר ערכנו את הכתבה ושוחחנו עם חקלאים עלתה מהשטח תמונה מדאיגה: חקלאים עייפים מהמערכת ומותשים מהמאבק ארוך השנים בפורעים. הפתרון לא נראה באופק, ונדמה שאף אחד מהגופים הממונים על המשבר אינו מוכן לקחת אחריות ולטפל בבעיה.

כפי שסיכם את הריאיון אחד מהחקלאים אשר התראיינו לכתבה: "אני כבר 45 שנה חקלאי, לא היה כמו בשנים האחרונות, נהיה הפקר הפקר הפקר. הפקר בקלות. פעם נהניתי מהחקלאות. היום פשוט קשה".

ממשטרת ישראל נמסר: משטרת ישראל משקיעה בטיפול בפשיעה חקלאית מגוון כוחות, משאבים ומאמצים, זאת חרף שיעורה הקטן יחסית מסך הפשיעה. בשנים האחרונות הוקמה במג"ב יחידת חקירות ומודיעין ארצית שפועלת לצד אלפי שוטרים ומתנדבים הפועלים בשטח כל העת. במהלך תקופת הקורונה אמנם חלה עלייה בגניבות תוצרת חקלאית והמשטרה פועלת נגד גנבי התוצרת הן באופן יזום והן בעקבות כל דיווח ותלונה בנושא. בשנת 2020 הוגשו 150 כתבי אישום בגין פשיעה חקלאית שכמעט חצי מתוכם בגין גניבות תוצרת חקלאית. לצד יתר המשימות המוטלות לפתחנו, נמשיך להיאבק בפשיעה החקלאית בנחישות, כדי להגן על רכושם של כל החקלאים, בכל זמן ובכל מקום.

(נצפה 145 פעמים, 1 צפיות היום)