כשמשחק הכדורגל בין ישראל לארגנטינה בוטל על ידי האחרונה לפני שנתיים, דייגו, עולה חדש מארגנטינה, מצא עצמו קרוע בין שתי המדינות, ולא מהסיבות שאותן דמיין. "לפני הביטול, חשבתי שאתלבט איזו נבחרת אעודד. לא חשבתי שבסוף לא אדע איזו מדינה להאשים בביטול המשחק", הוא שיתף. אפשר שמשחק הכדורגל שלא התקיים משמש מעין מראה ליחסים הדיפלומטיים בין המדינות: גדוש בגורמים זרים שמנסים להשפיע על יחסי המדינות, ומלווה במאמצים להתעלם מהעבר. בסופו של דבר, האנשים שאוהבים את שתי המדינות נשארים פגועים ומאוכזבים", הוא הוסיף.

בתקופה האחרונה עלתה שוב שאלת גורל היחסים בין המדינות, כאשר הנשיא הקודם, מאוריסיו מאקרי  – הנחשב פרו ישראלי – סיים את תפקידו, ובמקומו הושבע בדצמבר האחרון אלברטו פרננדס, חבר המפלגה הפרוניסטית. פרננדס נכנס לתפקיד יחד עם סגניתו, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, שכיהנה בתור נשיאה בעצמה במשך שמונה שנים. הנשיאה לשעבר הספיקה לצבור מוניטין מפוקפק ברחבי העולם ובישראל ולנהל מערכת יחסים עכורה במיוחד עם הקהילה היהודית, לאחר שהואשמה בטיוח הפיגוע בשגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992 ובבניין הקהילה היהודית ב-1994. שמה של פרננדס דה קירשנר, שגם הכירה ברשות הפלסטינית כמדינה ב-2010, נקשר לא אחת עם איראן ושלוחותיה השונות, ותחת נשיאותה ארגנטינה חתמה על הסכם שהוגדר כשערורייתי, ובו הוחלט כי ארגנטינה ואיראן יפעלו יחד "למציאת האמת".

"בדרך כלל היחסים היו טובים, היו עליות ומורדות. מצד אחד פרון קלט נאצים בסוף מלחמת העולם השנייה, ומצד שני ארגנטינה הייתה אחת המדינות הראשונות שקיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל", מציין פרופ' אריה קצוביץ', מומחה ליחסים בין-לאומיים של אמריקה הלטינית מהמחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. "אחר כך באה חטיפת אייכמן בשנות ה-60, שהובילה לנתק ביחסים באופן זמני, כי ארגנטינה התלוננה שישראל הפרה את הריבונות שלה. בתקופת המשטר הצבאי בשנות ה-70 היחסים היו טובים באופן פרדוקסלי, כי ישראל מכרה נשק לארגנטינה למרות שמשטרה היה אנטישמי. אני חושב שמה שהעיב על יחסי המדינות היו שני הפיגועים בשנות ה-90 נגד השגרירות ובניין הקהילה היהודית. עד היום הסיפור הזה לא נגמר. זה העיב על היחסים, ויחד עם זאת הם תמיד נשמרו".

נשיא אגנטינה פרננדס בפגישה עם נתניהו בישראל. צילום: אסטבן קולזו

לפני שלוש שנים ערך ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקור היסטורי בארגנטינה, הראשון אי פעם של ראש ממשלה מכהן. הביקור, שכלל בתוכו שורה של הסכמי שיתוף פעולה בין המדינות, היה לנקודת השיא בהתחממות היחסים. נתניהו, שמעבר להסכמי שיתופי פעולה חיפש גם למשוך את ארגנטינה הרחק מאיראן ומהשפעותיה, האשים את האחרונה בביצוע צמד הפיגועים ואף אמר כי "הגיע הזמן להטיל על איראן את האחריות המלאה באופן פומבי וסופי". הצהרתו ספק רמזה באופן עמום על המדיניות הארגנטינאית בשנים שקדמו לכהונת מאקרי, שבהן ארגנטינה חתמה עם הסכם עם איראן שמטרתו גילוי האשמים בחקירה. נתניהו גם הקדיש את ביקורו לביקור במוקדי הפיגועים ולפגישות עם הקהילה היהודית בארגנטינה, שהוגדרה על ידו כ"גשר אנושי שמחבר בין ארגנטינה וישראל".

ואכן, הקהילה היהודית ממלאת תפקיד חשוב ומרכזי בין יחסי המדינות. במחקריו הרבים שעסקו ביחסים הבין-לאומיים של אמריקה הלטינית, הגדיר פרופ' קצוביץ' את הקהילות היהודיות ביבשת ואת הקהילה הארגנטינאית בתור הצלע השלישית במשולש, שכולל בתוכו את ישראל וארגנטינה. כשנשאל על טיב היחסים בין ישראל לקהילה היהודית בארגנטינה, השיב קצוביץ' כי "אני חושב שהיחסים טובים. במאמריי, שבהם התייחסתי למשולש היחסים, הייתה לי ביקורת על כך שישראל לפעמים מעדיפה את האינטרסים שלה, על פני הגנת האינטרסים של הקהילה היהודית. יש פה מידה של צביעות. זה נכון שישראל דואגת ליהודים בעולם, אבל היא תעדיף את האינטרסים שלה על פני אלו של הקהילה היהודית. אין ספק שלפעמים יכולות להיות מתיחויות, כמו בשנות ה-70, כאשר ישראל העדיפה את המשטר הצבאי על פני גורל היהודים".

"חשבו שאני סוכן מוסד"

הסיפור של דמיאן פצ'טר לא פחות ממדהים: שני ציוצי טוויטר הפכו אותו לעיתונאי הראשון שפירסם את רצח התובע הפדרלי אלברטו ניסמן בשנת 2015, שנמצא מת בדירתו שעות לפני שעמד להעיד נגד הנשיאה כריסטינה פרננדס דה קירשנר ולחשוף את מעורבותה בטיוח מציאת האחראים לפיגועים. "אני חושב שזה קשור לממשלה של כריסטינה, שהייתה מעורבת ושהפקודה באה משם", הוא אמר לאחר שנשאל מי לדעתו עומד מאחורי רצח התובע היהודי ניסמן.

"ואחרי זה הם, הממשלה דאז, עוד הציגו את עצמם כקורבן בנושא הזה. לא הייתי פוסל סוג של קשר איראני כזה או אחר. אני לא אומר שהנינג'ה האיראני נכנס מהחלון, אבל אני בהחלט סבור שיש בעלי אינטרס, באיראן בעיקר".

ימים ספורים לאחר פרסום הרצח, נמלט פצ'טר כל עוד נפשו בו מארגנטינה מתוך חשש לחייו. "זה בא להם כמו כפפה ליד שאני ישראלי ויהודי. טענו שאני סוכן מוסד, שאני זה שרצחתי את ניסמן. חלק מהשמועות באו מדובר של קירשנר", הוסיף פצ'טר, ממחיש דרך סיפורו כמה ישראל, ניסמן ושני הפיגועים נחשבים לנושא שנוי במחלוקת בארגנטינה עד היום.

שירות החוץ הישראלי, כך נדמה, מנסה להסתכל על הנקודות החיוביות ביחסים – "יש פוטנציאל גדול שלא מיצה את עצמו, יש המון לאן להתפתח", מסביר ל"שומרי הסף" השגריר רפי זינגר, מאגף אמריקה הלטינית במשרד החוץ. "יש שיתוף פעולה בשלל נושאים, כמו הטכנולוגיה והרפואה. הממשל החדש הוא פרגמטי, שמבין את חשיבות היחסים עם ישראל. למרות שהיו חילופי שלטון בשנה שעברה, הנשיא הנוכחי פרננדס הגיע לישראל על מנת להשתתף בפורום השואה הבין לאומי בירושלים, מה שהיה לביקור המדיני הראשון שלו בתור נשיא. "ישראל תמיד דורשת למצוא את הצדק ושהאמת תצא לאור בכל הנוגע לפיגוע בשגרירות ישראל ובבניין הקהילה היהודית, ולמצות את חקירות הפיגועים", הוא מוסיף כשנשאל על הנושא.

צלילה לתוך עומק היחסים בין ישראל וארגנטינה מגלה תמונה דומה ליחסים דיפלומטיים אחרים של ישראל ברחבי העולם. נדמה שהסיבה האמיתית לחוסר היכולת של ישראל לפתח קשר ידידותי כן עם ארגנטינה נובעת מגורמים שונים: שילוב של אינטרסים פוליטיים פנימיים, השפעה ממדינות אחרות, "המשולש" עם הקהילה היהודית וגם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "היחסים מספיק טובים, אבל לא כאלו משמעותיים. הייתי אומר שהגורם שהכי יכול להשפיע, לטובה או לרעה, זה הסכסוך שיש פה. זה תקף, אגב, למדינות אמריקה הלטינית האחרות.

זאת אומרת שתקרת הזכוכית ביחסים עם ארגנטינה ומדינות האזור קשורה לסכסוכים שיש לישראל במזרח התיכון", מנתח פרופ' קצוביץ' את אחת הסיבות שחוסמות את ישראל מלפתח את קשריה ביבשת. פצ'טר, לעומתו, נשמע אחרת ואומר שלדעתו "היחסים נובעים מצורך של אמון והכרה הדדית במערכת הבין לאומית. אני לא חושב שלארגנטינה יש משקל מפתח ביחסי החוץ של ישראל או הפוך. למעשה, ישראל לא נתפסת בארגנטינה כמדינה ידידותית, לפחות לא בקרב העם עצמו".

נקודת המבט הארגנטינאית, לא שונה בסופו של דבר במהותה מתפיסתם של רוב מדינות העולם, גם אם היא מכילה בתוכה מורכבויות שייחודיות למדינה הדרום אמריקאית. נדמה שבדומה למדינות אחרות ברחבי העולם, גם בארגנטינה מדינת ישראל מתקשה לשפר את תדמיתה. על אף ניסיונות מצד ישראל להשפיע באופן דיפלומטי על ארגנטינה ולהראות את הצדדים החיובים שיש לה, נראה כי ישראל רחוקה מאוד מלהצליח לשנות את דפוסי ההצבעה של המדינה באו"ם או לנקוט גישה אחרת מהעמדה המסורתית בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ובאשר לדייגו, העולה החדש והמאוכזב מארגנטינה? הוא כנראה מצא נחמה מסוימת בצפייה בארגנטינה משחקת בתל אביב נגד נבחרת אורוגוואי בנובמבר האחרון. ולמרות זאת, נדמה שהדרך להביא את ארגנטינה למשחק מול ישראל עוברת דרך שיפור היחסים בין השתיים.

(נצפה 70 פעמים, 1 צפיות היום)