כיצד הציבור תופס את התקשורת? יש המאמינים שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה ויש הסבורים שהתקשורת פועלת לפי אינטרסים וגורמת נזק לסדר היום הציבורי. ואולם, כיצד אנשי התקשורת עצמם תופסים את הזירה שבה הם עובדים? זה כבר מסובך יותר. יצאתי לשטח בניסיון להבין את התדמית שנוצרה לכלי התקשורת והשלכותיה מנקודת מבטם של אנשי המקצוע. שוחחתי עם מתן וסרמן, כתב משפט בעיתון "מעריב" ועם הלל פרטוק, דובר ויועץ אסטרטגיה תקשורתית.

זה לא סוד שכלי התקשורת מתמודדים עם לא מעט אתגרים. בין הרצון לשמור על אתיקה מקצועית לבין האינטרסים של המוציאים לאור מתגלות בשיחה סוגיות מרתקות על עולם התקשורת בימינו. וסרמן מסביר שעיתונאים עושים לרוב עבודה רצינית ויסודית, תחת תנאים לא פשוטים ובזמן ששוק התקשורת המסורתית מתכווץ. אבל, כל זה מתגמד לעומת הבעיה העיקרית: "קיים חוסר אמון של הציבור בתקשורת".

פרטוק מציג אתגר אחר. לדבריו, "התקשורת הולכת בעיניים עצומות אחרי המסרים של השלטון המרכזי. היא לא ביקורתית או עצמאית מספיק". מבחינתו, השלטון המרכזי הוא נתניהו ולדעתו קיימות שתי סיבות לתפקודה הלקוי של התקשורת. ראשית, קיים חשש מרגולציה שעלולה לפגוע בהכנסות של ערוצי התקשורת בידי השלטון, כגון הפסקת פרסום. השנייה נובעת מיכולתו של השלטון לספק אייטמים חדשותיים ולחלק אותם לערוצי התקשורת באופן שישרת את מטרתו.

"התקשורת לא עסוקה בתחקירים או בביקורת כלפי הממסד", אומר פרטוק. במקום זאת, כלי התקשורת מדווחים על ספינים שנתניהו מייצר וחוששים שאם לא ישתפו פעולה יחוו "סנקציות" קשות ולא יקבלו חומרים ממנו בהמשך. נוצר מצב חדש שנתניהו הפך להיות "ספק החדשות הראשי", אומר פרטוק. "הוא מחלק את העוגה לפי רצונו וכל אחד מהערוצים מקבל נתח ממנה. מי שלא מתנהג יפה, לא מקבל ממתק".

מתן וסרמן. מתוך פייסבוק

לדעתו של פרטוק, כוחו הפוליטי של נתניהו מתחזק ביחס לכנסת, ומערכת הבלמים והאיזונים שהיתה קיימת בין הכנסת לממשלה הופרה. "אם בעבר ראש ממשלה היה רוצה להעביר דבר מה בחוק, היה מאוד קשה עבורו להעביר אותו דרך דיונים בכנסת. היום, נתניהו עושה ככול העולה על רוחו מבלי להסתייע באף אחד. הוא יכול להפיל או להעלות את ערוצי התקשורת השונים שיכולים לפגוע בו. יש פה שלטון דמוקרטי בהגדרתו המתנהל באופן דיקטטורי".

מה לדעתכם התיקון העיקרי שניתן לעשות כדי לשפר עבודת התקשורת בישראל כיום?

וסרמן אומר שצריך "לנסות לבזר אותה. כלומר, לפתח ולפתוח את השוק לעוד כלי תקשורת, להכניס פנים חדשות ולהעמיק ולשכלל את הייחודיות של התקשורת, תוך שימוש בכליה החשובים לבדיקת עובדות ומתן במה לדמויות עמוקות יותר ושטחיות פחות".

פרטוק מוסיף: "צריך להוציא ולהפריד את הרגולציה מהידיים של הממשלה כי אין לה ידיים נקיות. צריך להוציא את התקשורת לשוק החופשי כדי שתפעל באופן עצמאי וכל גוף תקשורת יעבוד לפי הבנתו בשביל לשרוד כלכלית, כמו שקורה בכל העולם".

 בין 10-1, מה הציון שהייתם נותנים לתקשורת בישראל כיום?

באופן נחרץ, וסרמן ופרטוק עונים שניהם "שבע", בלי שידעו זה על תשובתו של זה. וסרמן מסביר: "למרות שנוח לנגח אותה, התקשורת בישראל איכותית ומגוונת מאוד. כל אדם יכול לבחור ולצרוך היכן ומה התוכן שהוא רוצה להיות חשוף אליו". פרטוק מרחיב: "הארץ זה עיתון מצוין ועצמאי. ערוץ 12 ועיתון "ידיעות אחרונות" גם עצמאיים. אפילו "כאן" מגלים עצמאות מפתיעה ומספקים תכנים איכותיים". לטענת השניים, הירידה ברמה של העיתונות נובעת מכוח אדם פחות מקצועי. כלומר, חוסר במורים טובים. הסיבה לכך היא שאין משכורות הוגנות ומפרסמים תכנים פחות איכותיים של עיתונות צעירה, זולה ולא מיומנת".

בהמשך השיחה אנחנו מגיעים לדבר על הדרך שבה חווים וסרמן ופרטוק את התגובה הציבורית לתקשורת.

האם אתם חושבים שבשנים האחרונות יש פחות הערכה לתקשורת?

וסרמן משוכנע שהתקשורת עדיין תופסת מקום מרכזי בציבוריות בישראל ושהיא מותקפת מכמה כיוונים וללא הצדקה. "לעיתים יש מידע שלא כולם חשופים אליו בציבור, ומגיעים בהשפעה של רשתות חברתיות, שם אין מחיצות והכול מעורבב. לכן, אנחנו צריכים למצב את עצמנו מחדש כי אנחנו הופכים לעוד שחקן בזירה הפוליטית".

פרטוק מפנה אצבע מאשימה: "נתניהו החליט שהם פחות אמינים ויש לו קהל שהולך אחריו. אותו ציבור אומר שהתקשורת שקרנית ושמאלנית עוד לפני שהתחילו לרדת לפרטים". מבחינתו, הציבור מחולק לארבעה מגזרים. ערבים, מתנחלים, הציבור ש"הולך אחר נתניהו", ורבע נוסף של אזרחים הצורכים תקשורת אמיתית. "לכן, התקשורת מנסה להתחנף למגזרים הללו כדי לא לאבד צרכני חדשות ואף במחיר של פרסום ידיעות לא ענייניות והפחתת תגובות. לדוגמה, מכניסים טורים שמציגים את שרה נתניהו כמדהימה ורגישה כלפי העובדות שלה. אנשים חושבים שאם משהו מופיע בעיתון אז הוא לגיטימי. זו הצגה מעוותת של המציאות".

האם אתם מרגישים שחל פיחות במעמד כלי התקשורת בשל הרשתות החברתיות?

וסרמן מתנגד לקביעה הזאת. "צריך ליצור מציאות חדשה. האותנטיות של האמינות עדיין חזקה בכלי התקשורת המסורתיים במיוחד כאשר תופעה כמו "פייק ניוז" הולכת וגוברת כל העת". פרטוק לעומת זאת מתייחס לעניין מהיבט טכני: "יש פיחות כללי המתבטא גם ברשתות החברתיות, בהתבטאויות וברייטינג. מצד שני, ברשתות מתפרסמים סיפורים לא גנוזים באופן מידי בעוד שהתקשורת לא תראה בהם עניין לציבור". פרטוק מוסיף כי "בכלי התקשורת המסורתיים, ידיעה תצטרך לעבור סינון ועריכה שעשויים להימשך שעות. למה לחכות אם אפשר לקבל עכשיו הכול זמין?".

קיימת לתקשורת תדמית בציבור של גוף מוטה פוליטית באופן שמשליך על המקצועיות שלה. האם אתם חושבים שהתקשורת תופסת את הצד השמאלי במפה הפוליטית? האם הביקורת מוצדקת?

וסרמן מסתייג: "בעבר זה יתכן שהיה נכון. היום יש גיוון ואיזון רב יותר וגם אנשים מהצד הימני של המפה הפוליטית מובילים שיח". פרטוק לעומתו מגיב בחריפות: "זהו שקר לכול דבר. קיימים עיתונאים ימניים ועיתונאיים שמאלניים. הביקורת לא מוצדקת והיא חלק מהתעמולה של נתניהו על מנת להפחית את האמינות של הציבור בכלי התקשורת".

האם לדעתכם יש ירידה ברמה המקצועית של התקשורת?

וסרמן אומר שהרמה המקצועית לא ירדה אלא קיימת השטחה "עקב הצורך לייצר תוכן רב ומידי בזמן מועט כחלק מהאתגר שמביאות הרשתות החברתיות. לכן, האתגר במציאת "הסקופ" הוא למצוא את "האני מאמין" שלי כדי ליצור דברים חדשים בעלי תוכן ייחודי". פרטוק מדגיש כי "עיתונאים כבר לא מתעמקים בכל הכתבה. יש נטייה של האמצעים להביא סיפור "חם" ולא דיווח או ידיעה ביקורתית. זו כל המהות של התקשורת היום".

(נצפה 51 פעמים, 1 צפיות היום)