המושג אובייקטיביות תקשורתית שנוי במחלוקת. יש שיגידו שהיא לא הייתה קיימת מעולם, אחרים יגידו שהיא החלה להיעלם בעידן הדיגיטלי שבו עיתונאים מביעים את דעתם האישית בפומבי. בעידן הרשתות החברתיות צרכני התקשורת יודעים הרבה יותר על דעתם האישית של העיתונאים בישראל כשהם מתבטאים יותר, גלויים ושקופים יותר לציבור – ולכן קשה להם להישאר אובייקטיבים.

אסף ליברמן, כתב "כאן 11" ומגיש תוכנית הרדיו "קלמן-ליברמן" ברשת ב' – חש בחוסר נוחות כאשר שאלנו אותו על אודות משמעות המושג 'אובייקטיביות': "זה נשמע לי כמו ניטרליות, אם אני מבין נכון את המילה. אף עיתונאי הוא לא ניטרלי. אם עיתונאי עוסק בדברים שקורים בחברה הישראלית, אז אף אחד לא אובייקטיבי וניטרלי כי כולנו חיים פה ולכולם יש פה משפחה". ליברמן טוען שבחברה הישראלית, שבה קצב האירועים הביטחוניים, הכלכליים והתרבותיים מהיר הרבה יותר, קשה שלא לבחור צד. "אם רוצים אובייקטיביות אז אפשר להביא עיתונאים מאוסטרליה שיבואו לפה ויסקרו את המציאות", מוסיף ליברמן.

"לדעתי צריך להחליף את המילה 'אובייקטיביות' במילה 'הוגנות' – זה יעשה שירות טוב לכולנו", אומר ליברמן. ההוגנות שעליה הוא מדבר היא כלפי הציבור וביחס לתוכן שעליו העיתונאי מדווח. ליברמן מציין כי יש עיתונאים שמדווחים בצורה מוטית, כזו שלא מציגה את שני צידי הסיפור, למרות שאפשר להיות מקצועי גם בלי להיות אובייקטיבי.

במהלך עבודתו השוטפת כמגיש תוכנית אקטואליה, ליברמן מראיין פוליטיקאים. תוכניתו מוגשת במסגרת ערוץ רדיו ציבורי שעל פניו אינו פועל לפי אינטרסים כלכליים, ואמור לייצג את כלל הדעות בחברה הישראלית. שאלנו אותו אם אין קושי למגיש בעל דעה אישית מגובשת, לשמור על ניטרליות בעבודתו ולייצג את כל הדעות בחברה: "זו נקודה טובה. אם עולה פוליטיקאי לשידור, אני תמיד אנסה לחשוב על הדרכים שבאמצעותם אני יכול לאתגר אותו", אומר ליברמן ומוסיף: "אני אף פעם לא אהנהן מול המרואיין שלי ואגיד לו: 'וואלה אתה צודק זה בדיוק מה שחשבתי'. תמיד אחפש איפה לאתגר, מתוך מחשבה שיש לי הרבה מאזינים שלא חושבים כמו האיש שנמצא איתי על הקו".

לאחרונה ראיין ליברמן בתוכניתו את חברי הכנסת מוסי רז (מרצ) ומשה ארבל (ש"ס) על סוגיית הכנסת חמץ בפסח לבתי חולים. מדובר בשני חברי כנסת ממפלגות בעלות אידיאולוגיה מנוגדת, אך הוא יודע שעליו לייצג בשאלותיו את כלל ציבור המאזינים: "התפקיד שלי זה לאתגר כל אחד מהם. לשאול את מוסי רז מדוע לחולל פרובוקציה? אך גם לשאול את משה ארבל: למה שיחטטו בתיקים של אנשים?".

כמו כן, ליברמן לא חושש להביע ביקורת על חלק מעמיתיו למקצוע שלדעתו פועלים בחוסר הוגנות: "אני לא באתי לתקשורת כדי לקדם את העניינים האישיים שלי ולא באתי לעשות איזה קמפיין בשביל מחנה פוליטי כזה או אחר. זו לא העיתונות שאני מאמין בה", הוא יותר מרומז כלפי חלק מעמיתיו למקצוע, מבלי לנקוב בשמות.

תפקיד העיתונאי הוא מחייב. העיתונאי עובד תחת כללים וחוקים במסגרת "האתיקה העיתונאית", לכן עליו לחשוב היטב על מה הוא מדבר ואיך, בפרט שמדובר בבני אדם שעלולים במקרים מסוימים להיפגע ולתבוע דיבה את העיתונאי ואת כלי התקשורת שבו הוא עובד.

"יש דברים שחשוב להגיד אותם גם אם הם עלולים לפגוע ברגשותיהם של מאזינים או צופים", חושף בפנינו ליברמן ומוסיף: "הרבה פעמים גם רגשותיי נפגעו מדברים ששמעתי בתקשורת". הוא מספר שלאורך השנים הציגו את "התל אביבים החילוניים" בצורה מסוימת – שהוא רואה עצמו כחלק מהם. אולם, הוא מבין שזהו חלק מהעבודה העיתונאית לספוג זאת ושקיים צורך להציג את כלל החברה בישראל.

(נצפה 20 פעמים, 1 צפיות היום)