במקום הזה גילינו את הסודות של הח"כים. בקורונה הוא נסגר

יש מילה אחת שחוזרת על עצמה לאורך כל הריאיון עם עמיחי אתאלי, הכתב הפוליטי של "ידיעות אחרונות": זום.                               אז נכון, הציבור כולו הכיר את יישומון המפגשים הדיגטלי הזה בשנה האחרונה, מי יותר ומי פחות, אבל כשהעבודה שלך מבוססת במקרים רבים על פגישות פרונטליות ודיסקרטיות עם מושאי הסיקור שלך – אזי הדיגיטליות שכפתה הקורונה ממלאת תפקיד משמעותי הרבה יותר.

בגל התחלואה הראשון סיפר אתאלי ל"שומרי הסף" על הקושי בעבודה מרחוק, על היכולת המוגבלת לאסוף נתונים בזמן הסגר ועל הפעמים הספורות שבהן חברי הכנסת היו מגיעים למשכן – דבר שמשפיע באופן ישיר על הסיקור הפוליטי. כעת, שנה אחרי, חזרנו לאתאלי כדי לברר אילו פתרונות הוא אימץ, ואיך הוא מסכם את השנה האחרונה מבחינת העבודה העיתונאית.

"העבודה השתנתה מאוד מהקורונה ועד עכשיו ואני עדיין לא מרגיש את החזרה לשגרה", הוא מספר." לגבי העולם הפוליטי, יכול להיות שהמבחן יהיה ברגע שהכנסת תושבע (הריאיון התקיים לפני השבעת הכנסת ה-24). אחר כך אפשר יהיה לראות לראות כמה אנחנו חוזרים לשגרה שלפני הקורונה. הדוגמא הכי קטנה לזה אבל אולי המובהקת ביותר היא מזנון חברי הכנסת. לכתבים הפוליטיים יש גישה חופשית פנימה וזה המקום של המינגלינג עם הח"כים. שם מתערבבים, מקיימים פגישות, מקבלים טיפים. פתאום ישראל כ"ץ נחה עליו הרוח אז הוא אומר יאללה בואו שבו כמה עיתונאים אני עושה לכם שיחת תדרוך. הכי הרבה דברים קרו שם. אלא שמאז מרץ-אפריל בשנה שעברה המזנון היה סגור לגמרי. כפועל יוצא, אם עד הקורונה הייתי מגיע לכנסת פעמיים שלוש בשבוע, עם פרוץ המגפה הגעתי מעט מאוד. הייתי אולי עשר פעמים בכנסת בכל השנה הזו, וגם כשהגעתי זה בכל מקרה היה מאוד סטרילי. לא היית יכול להתערבב עם הח"כים, לפחות לא בצורה מאוד מסיבית".

מה לגבי מערכת הבחירות בהשוואה לשלוש האחרונות?

"פה הקורונה חד משמעית שינתה את זה. זאת אומרת, לעומת תקופות אחרות של בחירות, הפעם היו כנסי בחירות מועטים מאוד, בעיקר של הליכוד. בתקופת בחירות מחלקים במערכת את סיקור המפלגות בין הכתבים של התחום, ולא אני סיקרתי את הליכוד. כך שלא יצא לי להיות באף כנס בחירות בבחירות האלה. לפני כן, בכל מערכת בחירות הייתי הולך אולי 30 פעם לכנסים בכל הארץ. בשנה שעברה ממש לפני הבחירות האחרונות הייתה ליכודיאדה באילת, ואז זה בכלל שלושה ימים של פעילות פוליטית. כמובן שאין מה לדבר על זה הפעם. אפילו מפגשים אחד על אחד, שגם ראשי המפלגות מזמינים אותנו לתדרוכים ולשיחות רקע, כמעט לא התקיימו באופן פרונטלי במערכת הבחירות האחרונה".

מה כן עושים?

"כמובן שהפוליטיקאים עדיין רוצים להמשיך להופיע בתקשורת ואנחנו רוצים את החומר, אז פשוט מקיימים איתם שיחת טלפון או זום. ככה זה עובד עכשיו".

היית אומר שזה מייעל את העבודה במקרים מסוימים?

"בכל תחום שתיקחו, למעט תחום השירותים, למדו את העבודה מרחוק וניתן לומר שזה אפילו מייעל. פעם הייתי צריך לנסוע כדי לפגוש חבר כנסת בביתו או במשכן בירושלים, והיום אני יכול לעשות את זה בשיחת טלפון מכל מקום. אז מצד אחד כן יש ייעול ושיפור, אבל מצד שני אין כמו האינטראקציה הישירה והמפגש הבינאישי עם חברי הכנסת, בין אם במזנון חברי הכנסת או בשיחה אחד על אחד. יש בזה משהו אחר. אני חושב שהדבר הנכון הוא מינון של חצי מרחוק וחצי פרונטלי, שכאמור בבחירות האלה זה לא היה, זה היה כמעט מאה אחוז מרחוק".

הרבה מהנושאים הפכו שוליים בתקופה הזו. יש עיתונאים שעשו הסבה למשל לסיקור תחומים אחרים?

"לא מכיר מי שעשה הסבות מתחומים אחרים לפוליטי. בכניסה לכל מערכת בחירות, בלי קשר לקורונה, תמיד מחלקים את הכתבים הרלוונטיים למפלגות, בכל מערכת. אין אדם אחד שמסקר את כל המפלגות כי זה פשוט בלתי אפשרי. קחו את יאיר שרקי למשל. הוא כתב לענייני חרדים, אבל כשמגיעות בחירות הוא מקבל את המפלגות החרדיות לסיקור. זה לא אומר שיום למחרת הבחירות הוא לא יחזור לסקר את החרדים. אפשר לראות כתב ספורט או תרבות שמצייץ על פוליטיקה, אבל מעבר של כתבים בהגדרה במערכת? אני לא מכיר דבר כזה, לא משהו שהוא שונה מהשגרה. אני למשל כתב פוליטי, אבל מידי פעם נשלחתי למשימות אחרות. בקורונה שלחו אותי לבני ברק כי היו שם התפרעויות. אז לכאורה אני לא כתב שמסקר את אזור תל אביב, לא אמור להיות בבני ברק, ולא כתב לענייני חרדים, אבל נשלחתי לשם ליום אחד. זה משהו שיכול לקרות אבל זה נקודתי. אני לא מכיר מקרה רחב שבו סגרו איזה תחום והעבירו מישהו לתחום אחר בגלל שלא היה לו ביקוש".

מה בכל זאת הקורונה משאירה לעבודת התקשורת בעידן שאחריה?

"אני לא חושב שזה קשור דווקא ספציפית לשוק התקשורת, אבל "הקורונה הכלכלית" היא גולת הכותרת פה. בדיוק כמו שקורה במיתון, כשגורמים מרכזיים נפגעים, ההחלשה שלהם פוגעת בכל שרשרת המזון".

ובמקרה שלך?

"במקרה שלי אני לא חושב שישתנה יותר מידי. אם אתה לא עובד בטלוויזיה או ברדיו וצריך להיות באולפן, הרבה מהעבודה העיתונאית נעשה מהבית ממילא. אתה בעיקר יוצא לפגישות, רואה את האנשים, אבל הכתיבה שלך נעשית מהבית. ביום שישי האחרון ראיינתי את מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית, וההצעה מלכתחילה הייתה לעשות מפגש פנים אל פנים. אני לא גר בירושלים והיה צריך שאסע לכנסת לראיין אותה בשישי. אז אמרתי לעצמי, למה לנסוע ביום שישי, לעזוב הכול, לבזבז שעה הלוך ושעה חזור, במקום לעשות את זה בזום? בסוף הריאיון נעשה בזום. לפני הקורונה האופציה הזו בכלל הייתה עוברת לי בראש. אז יכול להיות שאחוז מסוים מהמפגשים יעברו להיות מקוונים, אבל בוודאי שאי אפשר לוותר על המפגש הפרונטלי באופן קבוע".