בגיל 25: כותב דוקטורט במוסד מוביל בארה"ב
חושבים על לימודי דוקטורט בארה"ב? סטודנט ישראלי צעיר שהצליח לעשות את זה בגיל צעיר במיוחד מסביר איך ניתן להגיע ליעד הנכסף, ומספק 3 טיפים להצלחה
- 20 באוגוסט 2019
- עודכן לאחרונה:
- 0
סיפורו של דניאל אשרוב (27) מעורר השראה, במיוחד עבור סטודנטים שחושבים על מסלול של לימודי דוקטורט בחו"ל. הסיפור שלו מעיד כי תשוקה למקצוע ועבודה קשה יכולות להביא אותך רחוק, אפילו עד ללימודי דוקטורט ב-MIT בבוסטון, ארה"ב – אחד המוסדות המובילים בעולם. דניאל מספר כיצד לפני שנתיים הוא הגיע למקום שבו הוא נמצא היום, על הדרך שעבר, על עולם המחשבות שלו, ובמקביל נותן כמה טיפים להשגת מטרות אקדמיות.
אתה סטודנט צעיר, כיום בן 27, ולפני שנתיים כבר הצלחת להגיע ל-MIT, מוסד אקדמי המדורג כמספר 1 בעולם. זאת כדי ללמוד לדוקטורט בבלשנות – כיצד הגעת ליעד הזה?
"זה עניין של תשוקה. בשבוע הראשון ללימודים שלי, כשרק התחלתי את התואר הראשון, המרצה שלי לפונטיקה נכנס לכיתה לשיעור הראשון. כמה דקות אחרי שהוא התחיל לדבר, כבר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בהמשך החיים שלי. הרגשתי שמצאתי את הדבר שמסקרן אותי, שגורם לי להתרגש. כשיש תשוקה, כל השאר כבר מגיע לבד".
אתה מתגורר במדינת מסצ'וסטס, איך אתה מגדיר את החוויה?
"אני גר בסומרוויל, עיר קטנה ליד בוסטון וקיימברידג׳. באזור יש המון אוניברסיטאות – המוכרות בהן הן הרווארד, MIT ו-Northeastern university, אבל יש עוד כמה אוניברסיטאות קרובות. האזור מלא בסטודנטים, וזה ניכר מאוד בעיקר בקהלים שמאכלסים את בתי הקפה. אני אישית מאוד אוהב לגור בסומרוויל. היא שקטה ומלאת חיים בו-זמנית".
תספר לנו קצת על החיים כסטודנט לתואר דוקטור בבלשנות, איך היומיום שלך נראה?
"זה שלב בחיים שבו יש הרבה חופש. ברוב הימים אני עובד כמה שעות בבית קפה בבוקר, ואחה״צ עובד בספרייה או במשרד. אני בשלב בדוקטורט שבו אני משתתף בכל מיני קורסים, גם כסטודנט וגם כעוזר הוראה, אז בימים עם קורסים אני נמצא רוב היום במשרד. את הערב וסוף השבוע אני משתדל לשמור למנוחה ולתחביבים".
איך זה להיות סטודנט ישראלי בחו"ל ובמיוחד בארה"ב?
"כיוון שאני מוקף בתלמידים שמגיעים מכל מיני מקומות בעולם, זה לא ממש מורגש מבחינת הסביבה שלי. אבל אני מרגיש הרבה יותר מחובר לישראליות שלי, ולשפה העברית. זה משהו שלא חשבתי עליו הרבה לפני שעברתי לארה״ב. אני חוגג כאן את חגי ישראל, לפעמים עם חברים ישראלים ולפעמים לא. השנה חגגתי חנוכה בבית שלי עם חברים נוצרים. חוץ מזה, יש ב-MIT מוסד בשם MIT Hillel שדואג למסגרות שבהן הסטודנטים היהודים יכולים לחגוג את התרבות, המסורות והחוויות שלהם ביחד".
כיצד הכלים שקיבלת באקדמיה בישראל מסיעים לך להצליח כיום ב-MIT?
"הכלי החשוב ביותר במחקר הוא לדעת לשאול את השאלות הנכונות. בתואר הראשון והשני למדתי בחוג לבלשנות באוניברסיטת תל אביב. הקורסים בתוכנית מורכבים כך שבכל שלב בוחנים את התאוריה הבלשנית במחקר. אנחנו מוצאים תופעות מעניינות בשפות העולם, ומכך לומדים אילו חלקים בתאוריה עובדים, ואילו פחות. כתלמיד, למדתי "להתכתב" עם תיאוריה מדעית, ולשאול את השאלות שעשויות לפתח את התאוריה".
"היה לי גם הרבה מזל מבחינת המרצים שעבדתי איתם לאורך התואר. לצד הפן המחקרי, זכיתי ללמוד מהם גם על החלקים הפרקטיים של עבודה בעולם האקדמי – השתתפות בכנסים, פרסום מאמרים והכנת חומרי הוראה".
מה היית ממליץ לסטודנטים שרוצים להגשים את עצמם בעולם האקדמי ולהגיע למקומות שלעיתים נראים כבלתי ניתנים להשגה?
"כמו בכל תחום, ההתקדמות בעולם האקדמי מלאה בעליות ובירידות. בחלקים הקשים, יש שלוש מחשבות שעזרו לי להמשיך להתקדם לעבר המטרות שלי. הראשונה – כל גורם שמונע ממני להשיג מטרה כלשהי הוא זמני. אם היום לא עשיתי מספיק כדי להשיג את המשרה שרציתי, או להתקבל לתוכנית שרציתי, אז אולי זה יקרה מחר, ואולי מחרתיים. אם אתמיד ואמשיך להתפתח מקצועית, אגיע לשם.
"השנייה, לא לפחד מחוסר היכרות עם תחומים חדשים. גם המומחה הכי גדול בעולם בתחום כלשהו, לא ידע שום דבר על התחום בשלב מוקדם יותר של חייו.
"השלישית – חיים פעם אחת. בלשנות זה מה שאני רוצה לעשות, ולכן אני עושה את זה. המחשבה הזו גורמת להיראות לקשיים פשוט פחות חשובים".
