עשור אחרי: השינוי האמיתי בעקבות המחאה החברתית

2020 זכורה כשנה ללא הרבה בשורות חיוביות, לשון המעטה, בתחומים רבים, אך נראה שמכולם – התחום הכלכלי היה מהבולטים שנפגעו. מאז המשק חזר לפעול והכלכלה התייצבה, אך בזמן המשבר נדמה היה שהעיסוק התקשורתי בכלכלה הפך למוביל, יותר מאשר בימים כתיקונם. האמנם הכלכלה מעניינת רק כשהמצב קשה? איך יוצרים עיתונות כלכלית מעניינת?  שלושה פרשנים מובילים בתחום: סבר פּלוצקר, ריקי ממן, ומתן חודורוב – סיפרו ל"שומרי הסף" על תובנותיהם אחרי השנה האחרונה.

כלכלה, לא מעניינת – האמנם?

כששאלתי את הפרשן הכלכלי של חדשות 13, מתן חודורוב, איך מייצרים עיתונות כלכלית מעניינת בישראל הוא פתח במשל. "כלכלה זה כמו שיניים. עד שזה לא כואב לך אתה לא מטפל בזה". ואכן, רוב הזמן נדמה שהעיתונות הכלכלית נדחקת לאחור בהשוואה לנושאים אקטואליים בוערים יותר כמו ביטחון ופוליטיקה. ובכל זאת, טוען חודורוב, גם הכלכלה זוכה לעתים ברגעי התהילה שלה. "בצמתים קריטיים באמת שנוגעים לכלכלה הישראלית היא בראש סדר היום ועוד איך". הוא ממשיך ומסביר שנושאים כלכליים עולים לראש סדר היום במיוחד סביב אירוע מרכזי כמו "מחאת האוהלים", או כשהושקה תוכנית מחיר למשתכן של שר האוצר לשעבר כחלון.

לכאורה נראה שהעניין בעיתונות כלכלית הוא רגעי, אך חודורוב טוען שבפועל יש צמא גדול להבין את הנושאים הכלכליים, ואת השפעתם על הציבור: "ראינו בעשור האחרון הרבה מאוד פיקים כלכליים שהוכיחו כמה הציבור מתעניין בכלכלה, ולא רק בפן הצרכני שלה, אלא גם בנתונים המבניים שגורמים למחירים להיות גבוהים מדי". לטענתו, המוספים הכלכליים במהדורות הטלוויזיוניות הם עוד אינדיקציה לעלייה בצריכה של תקשורת כלכלית בישראל. "בשנים האחרונות התרבו גם המוספים הכלכליים, שכל כולם מוקדשים במשך אפילו 15 דקות לכלכלה הישראלית. כלומר מה שקובע זה לא רק איפה נמצא המדור הכלכלי במהדורה, אלא גם באיזו תדירות ובאיזו העמקה הוא מובא, ובכל הפרמטרים האלה אנחנו נמצאים בעלייה חדה".

גם העיתונאי הוותיק והמוערך סבר פּלוצקר סבור שהעיתונות הכלכלית בישראל זוכה לעניין גבוה בציבור, אפילו יותר ממקומות אחרים בעולם. "אני חושב שאין לי בעיה, אם יש איזה נושא כלכלי רציני, להביא אותו לידיעת הציבור. בהשוואה למדינות מפותחות יש לנו המון עמודים מודפסים בנושא כלכלה". פלוצקר משמש כעורך הכלכלי הראשי של ידיעות אחרונות. ודווקא כמי שבא מעולם העיתונות הכתובה, הוא מפתיע בטענה שהעיתונות הכלכלית נשארה רלוונטית והתאימה את עצמה גם לעולם הרשתות החברתיות והאינטרנט: "אני חושב שאם תסתכל בעולם, וגם בישראל, תראה שלכתבות באתרים כמו הוול סטריט ג'ורנל או האקונומיסט, יש השפעה הרבה יותר עוצמתית מאשר לאתרים או בלוגים שאינם עיתונאיים".

עיתונאית נוספת מעולם הפרינט היא ריקי ממן, הפרשנית הכלכלית של העיתון מקור ראשון, שטוענת שתפקידה של העיתונות הכלכלית הוא לא לשים זרקור על נושאים כלכליים, אלא להנגיש אותם לציבור. "לא בהכרח צריך לעורר עניין, אפילו כשהוא קיים. אירועים קורים ועולים על סדר היום, ולרוב האנשים אין את הכלים להבין אפילו את מושגי היסוד הבסיסיים. התפקיד של עיתונות כלכלית זה להנגיש את הנושאים לציבור הכללי". בדומה למתן חודורוב, גם ריקי ממן סבורה שהעיתונות הכלכלית זוכה להתעניינות מרובה סביב אירועים מרכזיים. "לפני 15 שנה היה פחות עניין. הדיון עסק בעיקר בענייני ביטחון, אבל היום, ובמיוחד מהמחאה החברתית, העניין הוצת ויש פוליטיקאים ומפלגות שמתייחסים לנושא באופן מלא".

למי פונה העיתונות הכלכלית?

שאלת ההשפעה של התקשורת על החברה והפרט מעסיקה את החוקרים קרוב ל-100 שנה. בעולם העיתונות הכלכלית השאלה מתחדדת ועוסקת במושא ההשפעה ובקהל היעד שלה. האם מדובר במקבלי ההחלטות, או באדם הפשוט? אם נחזור לימי המחאה החברתית של 2011, שכונתה גם מחאת האוהלים, נראה שאז הגיעה העיתונות הכלכלית לקדמת הבמה התקשורתית, אך מה קדם למה? האם נכון לומר שהעיתונות הכלכלית הצליחה להוציא אנשים לרחובות?

בנוגע לקהל היעד, ריקי ממן טוענת שהפוליטיקאים הם הקהל המרכזי שמושפע ממדורי הכלכלה. "אני חושבת שיש יותר השפעה על מקבלי ההחלטות מאשר על הציבור הרחב. הציבור מקבל גרסה שטחית ולעוסה של הסיפור. מקבלי החלטות יותר מושפעים מהעיתונות הכלכלית. הם קוראים אותה ואכפת להם מה כתוב שם וזה כן משפיע ברמה הזאת". "סך הכל, רוב ההחלטות מתקבלות על ידי מקבלי ההחלטות שמושפעים מהעיתונאים, אבל גם מדעות קדומות ומשיקולים אחרים" אומר סבר פלוצקר שמצטרף לטענה של ממן. הוא שולל את הטענה שהעיתונות הכלכלית יכולה להניע מחאות. "עיתונות כלכלית לא מניעה מחאות בשום מקום בעולם. גם במחאה [מחאת האוהלים] הייתה סימביוזה בין העיתונות הכלכלית למחאה, וחלק מהותי ממנה לא תורגם לפעולות ממשלתיות".

על המחאה החברתית וסוגיית ההשפעה מתן חודורוב מוסיף: "השפעה תקשורתית היא תמיד איטית, לאורך זמן ובאופן מצטבר. לכן כאשר חל שינוי או מחאה, קשה להצביע על כתבה ספציפית שחוללה את השינוי". לעתים, הוא טוען, כתבה או רעש תקשורתי מצליחים להשפיע ולגרור רפורמה מדינית. "נדל"ן למשל זו דוגמה טובה. כתבים רבים כתבו ועסקו בנושא הדיור והעלו את המודעות הציבורית. המחאה הציפה את הדברים, אבל העיתונאים הקשיבו לרחשי הציבור ועסקו בנושא לעומק ונתנו לו במה והדהדו את הנושא. לאור הדהוד זה מקבלי ההחלטות באוצר למשל יתייחסו לזה ובהדרגה, כשתינתן הזדמנות, הם יחוללו שינוי". בכל מקרה מסייג חודורוב, "העיתונות הכלכלית לא משתדלת להניע מחאות או שינויים פוליטיים".

רשמים מתקופת הקורונה

הקורונה עודנה נוכחת בחיינו, אך לסיום ביקשתי מן הפרשנים לשתף ברשמיהם מהניהול הממשלתי את כלכלת המדינה בתקופת המשבר. התשובות לא היו חד משמעיות. מדובר במשבר כה יוצא דופן, עד שרוב הפרשנים חשו שהם לא יכולים להכריע לגמרי אם ניהולו היה טוב או רע.

מתן חודורוב לא חסך את ביקורתו על שר האוצר לשעבר ישראל כץ, וכיוון בעיקר לסכסוך המנהלי עם בכירי משרדו. "כץ ראה במשרד האוצר מכשיר לחלוקת כספים כדי להרגיע את החזית החברתית והפוליטית. הוא נפטר לאורך הזמן מהרבה אנשי מקצוע, שאגב לי היו איתם מחלוקות, אבל אני לא חולק על כך שהם מקצועיים".

"הקורונה הייתה בין האירועים שלא היה להם תקדים בעולם המודרני", אומר סבר פלוצקר ומספק ביקורת מרוככת יותר. "לפוליטיקאים לא היו כלים איך להתמודד, ואי הוודאות הייתה עצומה". בנוגע למדיניות החופשה ללא תשלום (חל"ת) הוא אף מחמיא להתנהלות הממשלה ואומר ש"החל"ת זכה לביקורת קשה, אבל במבט לאחור, ארגונים כמו ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומי מחשיבים את החל"ת כפתרון טוב יחסית".

גם ריקי ממן טוענת שמדובר במקרה מורכב, אך שלא כמו פלוצקר, מבקרת את מדיניות החל"ת. "זה אירוע מאוד מאוד חריג בהיקפו ועצמתו. לוקח הרבה זמן להבין איך צריך לפעול. החל"ת כשלעצמו לא היה הבעיה אלא ההבטחה שלו שנה קדימה. זה השאיר אנשים בבית ונתן להם תמריץ לא לצאת לעבוד".

העיתונות הכלכלית צוברת תאוצה בישראל. המחאה החברתית אי שם ב-2011 אמנם לא הניבה תוצאות או שינויים מרחיקי לכת ביוקר המחייה בישראל, אך מבט אל הנתח שתופסת העיתונות הכלכלית בעולם התקשורת היום לעומת מעמדה בעבר, מגלים לנו שהיא כנראה חוללה שינוי תודעתי משמעותי לגבי השפעת הכלכלה הפוליטית על חיינו. העיתונות הכלכלית אינה עוד נחלתם של אנליסטים ומשקיעים, אלא מוצר מבוקש בשוק התקשורת הישראלי.