לישראל קשרים רבים עם האיחוד האירופי, ואפשר לומר שהאיחוד הוא שותף הסחר החשוב ביותר שלה. דא עקא שזולת הכלכלה, מוקשים רבים מונחים ביחסים ביניהם ובראשם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. רבים במדינות האיחוד אוחזים בדימוי שלילי על ישראל, ומאמינים שהיא מדינה שמרנית, דתית ובמצב מלחמה תמידי. לכן, דווקא באירוויזיון שהתקיים בדיוק לפני שנה בתל אביב – הסתתר ניסיון של ישראל לשנות אותו. "ישראל ראתה את האירוויזיון כאמצעי לחיזוק ואולי לשיפור היחסים עם האיחוד בכמה דרכים", אמרה ד"ר גליה בר נתן, מומחית ליחסים בין לאומיים המתמחה בתרבות פופולרית. על מנת להבין לעומק את היחסים בין ישראל לאיחוד ולהבין מה השימוש שניסתה לעשות ישראל באירוויזיון, שוחחנו עמה ועם פרופסור נלי מונין, מומחית בנושאי האיחוד.

"האיחוד שקל לצרף את ישראל כאחת המדינות החברות בו", אומרת מונין. "הצירוף נשקל כבר בקום האיחוד ב-1957 ובמהלך השנים שבאו מאז. עם זאת, האיחוד מתנגד בטענה הפורמלית שישראל אינה מדינה אירופית כנדרש באחת האמנות שלו. בזמנו עלה גם רעיון של צירוף ישראל והרשות הפלסטינית בתנאי שיסכימו להסכם שלום אבל כאמור מדינות באיחוד מתנגדות. אם ישראל תהפוך חברה באיחוד היא תאבד את עצמאותה להחליט במגוון נושאים ותחומים ועל כן לדעתי הדבר אינו רצוי".

כאמור, הסוגיה שמקשה באופן הבולט ביותר על יחסי ישראל והאיחוד הוא הסכסוך עם הפלסטינים. "הסכסוך הידוע ביותר בין ישראל לאיחוד נוגע לייצוא מהשטחים", היא אומרת. "הנושא התעורר באמצע שנות ה-90 ובתחילתו משרד החוץ היה פעיל מאוד בניסיון לפתור את המחלוקת בערוצים דיפלומטיים. אבל נוכח האופי הפוליטי של הנושא, לא היה מנוס אלא להעביר אותו להכרעת ראש הממשלה. אולמרט בזמנו החליט לסמן את המוצרים המיוצאים מהשטחים כבקשת האיחוד האירופי ונראה היה שהבעיה נפתרה בכך אבל זה לא היה הסוף".

ואולם, לצד היחסים הכלכליים, ישראל מקיימת עם אירופה יחסים בנושאים שונים כגון תרבות וספורט. ישראל שייכת לאזור האירופי במשחקי הכדורגל, היא חברה באופ"א (איחוד הכדורגל האירופי) ומחינה תרבותית היא מושפעת מאוד מהתרבות המקומית ביבשת. ישראל משתתפת בתחרות הזמר האירופאית "האירוויזיון" החל משנת 1973 והיא אף זכתה ארבע פעמים בתחרות, הגיעה פעמיים למקום השני ובשלוש פעמים נוספות נכנסה לטופ 5. מבחינת הצלחה, ישראל מדורגת במקום הרביעי במספר הזכיות בתחרות אחרי אירלנד עם שבע זכיות, שבדיה עם שש, ולוקסמבורג, צרפת, בריטניה והולנד עם חמש זכיות. ישראל היא מדינה אהודה על ידי חובבי התחרות ונחשבת למדינה שמביאה קול מיוחד לתחרות.

קרדיט: לוטם קפירי

"תרבות פופולרית לא רק משקפת יחסים אלא גם משפיעה עליהם", אומרת ד"ר בר נתן. לדעתה, האירוויזיון מעצם קיומו כאירוע, משמש להשקפה ולא משפיע, משום שאינו נערך לאורך זמן. "ישראל ראתה את האירוויזיון כאמצעי לחיזוק ואולי לשיפור היחסים עם האיחוד בכמה דרכים: עצם הקיום של האירוע בישראל הוא ביטוי לכך שהיחסים עדיין תקינים מספיק אל מול קריאות החרם של ה-BDS. ברמה של אירופה הרשמית, היחסים התקינים באים לידי ביטוי באופן השידור של התחרות – היא הרי מנוהלת על ידי איגודי השידור של כל מדינה אירופית, שהם חצי עצמאיים אבל ברור שמהווים חלק מהמדינה. ברמה הלא רשמית, היחסים התקינים התגלמו ביחסים עם האוכלוסייה. תיירים רבים הגיעו לארץ כשהאירוויזיון היה בתל אביב, וישראל נכנסה להרבה מאד סלונים אירופה – "והקרינה את האווירה המגניבה והקוסמופוליטית, הידידותית לקהילת הלהט"ב והכיפית שליוותה את האירוע", ציינה בר נתן.

בשאלה האם הפרות הסדר אשר התקיימו על הגדר ברצועה בסמוך לאירוויזיון השפיעו על יחס ישראל ואירופה השיבה בר נתן: "בדיעבד אנחנו יודעים שזה לא השפיע. אבל באותם ימים זה בהחלט היה עניין. מרוב שהממשלה ובכירי הליכוד הקפידו בכל הזדמנות להדגיש שהם יקבלו החלטות לגבי עזה בלי קשר לתחרות האירוויזיון, יכולנו להבין עד כמה הם כן חושבים על זה. מה שמעניין הוא שהמשתתפים והעיתונאים האירופים ממש לא חששו והטיעון שהם שהשמיעו היה שאם חמאס מספיק טיפשים לירות טילים על תל אביב בזמן האירוויזיון, זה יהיה קץ היחסים שלהם עם אירופה, ועל כן לא יעזו לעשות זאת. החשש הגדול באותה עת היה לדעתי שהפרות הסדר ליד הגבול יתגלגלו לכדי הרבה נפגעים בצד הפלסטיני, וזה כבר עשוי היה להשפיע באופן שלילי על דעת הקהל האירופאית".

סמל התחרות בהולנד

לסיום אומרת ד"ר בר נתן, כי לדעתה ישראל הרוויחה שני דברים מאירוח האירוויזיון: "ראשית, לאור הנסיבות הדי מיוחדות שבהן ישראל מוצאת עצמה בקרב על עצם הלגיטימציה שלה, אני חושבת שעצם האירוח וכן ההצלחה הרבה של התחרות נתנו לישראל "נקודות" רבות במאבק הזה ודי חידדו את אוזלת היד של פעילות ה-BDS, לפחות בניסיון להביא להחרמת התחרות. למרות כל הביקורות, אף מדינה לא ביטלה את השתתפותה". שנית,"היה דיון בארץ אם זה היה 'שווה' וחלק גדול ממנו נסב סביב עניין הפער בין הציפיות לאלפי תיירים לעומת מספר התיירים שהגיע בפועל. זה נכון, אך כפי שציינתי קודם, הקהל העצום של האירוויזיון הוא לא התיירים שמגיעים לאירוע עצמו אלא מיליוני הצופים. מבחינה זו מדובר בחשיפה עצומה" (שאכן קשה מאד להעריך את מידת ואופן השפעתה)".

מכל פנים, נראה כי ישראל שואפת לשמור על יחסיה עם האיחוד מהבחינה הכלכלית, אך גם מן הבחינה התרבותית שקובעת תודעה ומעצבת את דעת הקהל על המדינה בלי קשר לסכסוך הלאומי.

(נצפה 68 פעמים, 1 צפיות היום)