"לילות בלי שינה רדפו אותנו": אילנה דיין ל"שומרי הסף" – זה האיום האמתי על עיתונאים
האמת בסכנה, לא החיים שלנו, קובעת אילנה דיין בריאיון מיוחד שקיימנו איתה אחרי שכותרת רדפה כותרת בנוגע לאיומים על חיי עיתונאים. דיין אמנם מכירה בשיח המסית והאלים, אבל לדבריה – המתקפה על הפרסומים והדיווחים אקוטית יותר. "עיתונאים לא תמיד ירגישו בטוחים בפרסום שלהם כשמתחילים האיומים, הם חוששים גם למקום העבודה". ואולם, דיין טוענת שמבחינתה אין דילמה כלל: "עיתונאי מחויב קודם כל לאמת"
- 9 בספטמבר 2021
- 0
אילנה דיין מכירה מקרוב, אולי מקרוב מדי, את המשמעות של שיח מסית וההשפעות שלו. "חוויתי סיטואציות לא נעימות", היא מספרת ל"שומרי הסף". "מאבטחים נדרשו לעמוד על יד הבית שלי, אבל חשוב לי לומר שלא מדובר בדבר שכיח. השיח אלים מאוד, אבל זהו רק השיח. העיתונאים בישראל לא נמצאים בסכנה ממשית לחייהם. היו מקרים מאוד חריגים, אבל הם נותרו בגדר חריג".
את הכתבה הזו יזמתי לאחר שעלו לכותרות יותר ויותר סיפורים על איומים על חייהם של עיתונאים, אבל מהר מאוד השיחה עם דיין, אולי הבולטת שבעיתונאיות ישראל ("עובדה", קשת 12) הוסבה לאיום האמתי, לטענתה, שמופעל על עיתונאים: צנזורה עצמית ומערכתית.
"יש תופעה שלה אני קוראת 'איומים מקצועיים' – וזוהי הסכנה האמתית לעיתונות", היא קובעת. "אני מכירה את הנושא מקרוב, אבל זה יותר מרק פחד מאיומים כספיים, תביעות דיבה או בתי משפט. זה גם חשש למקום העבודה". לדבריה, קורים מצבים שבהם עיתונאי רוצה לפרסם סיפור שהוא יודע שהאחראים עליו לא יאהבו מסיבה כלשהי, וככל שהמקרים האלה תכופים יותר כך הולכת ומתפתחת בעיה של צנזורה עצמית. דיין מספרת שעיתונאים חדשים, אבל לעתים גם ותיקים, לא תמיד ירגישו בטוחים מספיק במקום העבודה שלהם ועלולים להידרש להפסיק במאמצי החקירה בשל תואנות שווא של חוסר חשיבות או חוסר דחיפות של אותם הסיפורים, לפעמים יאמרו שהסיפורים האלה כבר נחקרו בעבר.
"אני חושבת שהפתרון הוא להיות מאוד מודע ועירני, לשים לב שאתה לא חרד, ואף פעם לא לעבוד מתוך פחד", אומרת דיין, אבל גם היא יודעת שלא בטוח שמדובר בפתרון מספק. "המחויבות האתית ברורה, אין כאן שאלה בכלל. ברור לגמרי שאם עיתונאי עומד בפני תגלית גדולה – האמת נמצאת במקום הראשון".
לצד זאת, דיין מודה שלא בטוח שביכור האמת על פני "הג'וב" היא גם המציאות בשטח. "אני לא יכולה להגיד לך שזה מה שכולנו נעשה ברגעי האמת, אבל דילמה לגבי הדבר הנכון לעשות, כלומר דילמה אתית ברמה התיאורטית – אין כאן. היא לא קיימת. למשל, נניח שעיתונאי חשף תגלית נוראית על אחד ממחזיקי המניות של חברת התקשורת שבה הוא עובד. יכול להיות שיבהירו לאותו עיתונאי שלא יוכלו לשדר תחקיר על אחד ממחזיקי המניות בערוץ, וזה הגיוני שדבר כזה יקרה. אבל מה שבטוח שהעיתונאי, כעובד, לא יוכל להישאר באותו מקום עבודה. עיתונאי לא יכול לשבת על האמת ולהחביא אותה. אין פה שאלה ואין כאן דילמה".
דיין מסייגת: "אולי כשמדובר בסיפור קטן, שבו האמת אינה בעלת משמעות רבה אז הדילמה יכולה לגדול. אבל כשמדובר בתחקירים, אין פה בכלל שאלה. צריך לזכור שהדרך לזהות סיפור הוא כשאתה מבין שיש לסיפור משמעות גדולה יותר מעצם הסיפור עצמו, שיש חידוש, שאתה יודע שהסיפור יכול לחולל שינוי".
האיום של בלאק קיוב
גם דיין התמודדה עם דילמות גדולות ועם השלכות של גילוי האמת. אחד מהתחקירים היותר מפורסמים שלה הוא הסיפור של בלאק קיוב, חברת הריגול האזרחי, שהגישה נגד התוכנית "עובדה" תביעה משפטית בשווי של עשרות מליוני שקלים. התביעה הוגשה בחו"ל יום לפני שהשידור שודר, עוד לפני שמנהלי בלאק קיוב בכלל ראו את התוכנית. "זהו אופן אפקטיבי מאוד של חברות ענק להלך אימים לקראת סיפורים שעלולים להציגם בצורה ביקורתית".
בישראל, למרות שלרוב העיתונאים יש ביטוח נגד תביעות משפטיות, יש גם השתתפות עצמית לא קטנה. העלויות של עורכי דין בלונדון הן מטורפות, ועיתונאי חושב פעמיים לפני שהוא מוכן לשאת בעלויות. זוהי עובדה שעיתונאי צריך לדעת להתמודד איתה, גם אם הוא בטוח שאין לתביעה סיכוי. "כולנו ידענו שאין לתביעה סיכוי, אבל עדיין – לילות ללא שינה רודפים אותך", מספרת דיין. "במקרה של בלאק קיוב, הם ידעו שאין הרבה סיכוי שהתביעה תצליח, אבל לא תמיד זו המציאות. לפעמים עשית איזו טעות בתחקיר, ואין לך דרך לדעת כיצד שופט יגיב".
ישנם לא מעט סיפורים של עיתונאים שנקברו תחת חובות ענקיים ושנים של משפטים. אבל במקרה של בלאק קיוב, למרות שידעו שהיא תדחה בבית משפט, עדיין היו השלכות. "אתה לא רק מסכן את עצמך מבחינה כספית, אתה גם מסכן את המעסיקים שלך. במקרים כאלו, פשרה יכולה להיתפס כאופציה טובה, שהרי הרבה פעמים זה יקל על המצב. זה לא קל – אתה יודע שאתה צודק וכנראה שתנצח, ושהפשרה תתן לך הקלה מיידית, אבל עדיין – אתה צריך עצבים של פלדה".
במקרה של בלאק קיוב לא הייתה דילמה אם לשדר את פרק התחקיר. דיין חוזרת ומדגישה: "צריך סבלנות, קור רוח ונחישות להגיד שאתה לא ממצמץ". לסיפור הזה היה סוף טוב, הפנייה נדחתה על ידי בתי המשפט והוצא צו להחזר הוצאות עבור דיין ומעסיקיה. "זה היה סוף טוב, אבל לפני הסוף יש הרבה לילות ללא שינה".
הטיפ של דיין להתמודדות מול מצבים קשים כאלו הוא להכיר את הפרטים לעומק. לא לתת לעורכי דין לנהל את העניין לבדם, כי השקפת העולם המשפטית אינה תמיד השקפת העולם העיתונאית הנכונה. ההשגות המשפטיות של עורכי הדין הן שונות ועיתונאי לא רוצה להיות במצב שהחלטות לגבי ההתנהלות המקצועית יוצאות לו מהידיים: "הבנה בפרטים וקור רוח הולכים יד ביד כשזה מגיע לאיומים שמסובך להתמודד איתם".
אבל הלחץ הוא קשה, וההיסוסים הם רבים, גם לאנשים הכי מנוסים בתחום. "זה לא כמו בסרטים שאתה לא רואה בעיניים ונלחם לא משנה מה. אתה תמיד תוהה את אתה טועה או הולך עם ראש בקיר, כי אין לך דרך לדעת מה תהיה התוצאה". אבל צריך לזכור להגיד לעצמך שאתה בצד של הטובים, נלחם את מלחמת הצדק ולא לוותר. אי אפשר לדעת מה יהיו ההשלכות של כתבה ועד כמה רחוק ההשפעה יכולה להגיע. כל זה בזכות עיתונות טובה בלבד".
