ה'ווידוי' של מנחם גרנית: "חולה בחיידק שאין ממנו מזור"

מתי אתה משדר? שואלים אותי.

מה זה משנה? אני עונה.

בזה מתמצה אחד ההבדלים הגדולים בין הרדיו הישן לזה של היום. כל  עוד לא מדובר באקטואליה, המידיות והשידור החי הם בעלי חשיבות פחותה. כל תחנת רדיו שמכבדת את עצמה מאפשרת למאזיניה הפוטנציאליים להאזין לה מתי שמתאים להם. תחנת רדיו בלי פודקאסטים, בלי אתר אינטרנט, בלי רשתות חברתיות ובלי כל התוספים הטכנולוגיים של היום – אינה תחנת רדיו. לרדיו של היום לא רק מאזינים, יש תחנות המרושתות במצלמות ואפשר גם לראות מה נעשה בשידור חי מאחורי המיקרופון. עדיין לא המציאו אפליקציה של מישוש או ריח לתחנת רדיו אבל אל דאגה, גם אלה יגיעו. בבסיסו, למרות השינויים האלה הרדיו מאפשר לך להאזין ובמקביל, גם לנהוג ברכב וגם לעקוב אחרי אקטואליה בשידור חי בפלטפורמה אחרת (לא באותה העת!). שידור חי ברדיו רלוונטי רק כשיש אירוע חדשותי. כשמדובר בתרבות ובמוזיקה, תאזינו מתי שנוח לכם.

הדור שלא ראה מעולם טלפון חוגה, לא מכיר את הרדיו הישן: אותה תיבה קסומה שכאשר מדליקים אותה, צריך להמתין כשתי דקות עד שהמנורות בתוך הרדיו יתחממו והקולות יתחילו לבקוע מתוכו. הרדיו של היום הוא רדיו זעיר בממדיו הפיזיים. הוא אפליקציה, יישום. יתר על כן, אם בימים עברו אפשר היה להאזין לשידורים שמתקיימים במרחב הגאוגרפי הקרוב אל המאזין, היום אפשר לשמוע שידורים מכל פינה על פני כדור הארץ.

אני בא מהעידן ההוא, הישן. כתלמיד במגמת אלקטרוניקה בבית הספר המקצועי "אורט", בניתי כפרויקט לסיום הלימודים מקלט רדיו. כזה עם מנורות ועם אנטנה ועם חוט שהתחבר לאחד הכפתורים ואשר בעזרתו, אפשר היה לחפש על פני הסקאלה תחנות רדיו, בתנאי כמובן שהמשדר שלהם היה חזק דיו. שיטת השידור הייתה AM, בגלים בינוניים. היו גם מקלטי רדיו משוכללים יותר, כאלה שקלטו שידורים בגלים קצרים וארוכים.

מגיל חמש בערך, הרדיו היה המורה שלי למוזיקה. חיפשתי ומצאתי את הצלילים הרחוקים, האקזוטיים, אלה שבאו מעבר לים. לשם כך נזקקתי למקלט רדיו משוכלל מהרגיל. בעזרתו יכולתי להאזין לשידורים בגלים קצרים, רצוי בשעות הלילה. בלילה, וזה היה כלל ידוע, איכות הקליטה של שידורי רדיו הייתה משתפרת. היו כמה תחנות רדיו שהשמיעו לי צלילים חדשים:

• BBC World Service
• Voice of America
• BFBS – תחנה של חיילי הצבא הבריטי המוצב בקפריסין.
• והיה כמובן רדיו רמאללה האגדי, מלפני מלחמת ששת הימים (תחנה שמונצחת בשירו הידוע של יהודה פוליקר).

בינתיים, נפתחו השמיים ואני עודני "חולה רדיו" כמו בגיל חמש. מתלהב פחות מהכמות אבל עדיין נגוע באותו החיידק שכנראה אין ממנו מזור.

שני צרכים בסיסיים מזינים אותי: סקרנות מחד והצורך לחלוק את מה שלמדתי עם המאזינים מאידך. לקבל ולשתף. אני מזהה את החיידק הזה בקרב סטודנטים במגמה לפוליטיקה ותקשורת במכללה. אלה שאתה רואה בעיניהם את הברק בעיניים, את הצורך לקלוט ולשדר, ורצוי בסוג של אינטימיות, מאחורי המיקרופון ולא לפני המצלמה. למרות שהמצלמה היום משרתת איזשהו צורך בסיסי לחשיפה, הרי שלרמת האינטימיות בינינו לבין המאזינים יש עדיין מקום של כבוד.

מנחם גרנית משדר בכאן 88 את התוכניות הפופולריות אלבום לאי בודד ואת התוכנית שלושים ושלוש ושליש. הוא מלמד סדנת רדיו בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה ירושלים.